כולם ללא יוצא מן הכלל נדהמו והרגישו בחילה ממיצג הישבן והדגל בכנס "הארץ" לתרבות  של אמן האוונגרד או כל טייטל שהדביק לעצמו אריאל ברונז.

לא ברור הכיצד האיש והגועל נפש ששונא את המדינה ואת כל מה שקשור לה - אפילו את התיאטרון הישראלי, מקבל במה בישראל ועוד בכנס תרבות. אוי לנו שגדל והתחנך באשדוד.

כשברונז בן ה31, נשאל על מדינת ישראל ועל אזרחיה, סמליה והאידיאלים שלה בשנים האחרונות הוא תוקף:

"נקרא למדינה הזאת 'שלנו', אף שמעולם לא היה לי בה דבר שהוא שלי ובטח שלא שלנו. אני מתעב בכל לבי את אלה היושבים בה: הפטריוטים, הפציפיסטים, המשכילים והאנאלפביתים המודרניים שלמדו קרוא וכתוב רק כדי לקרוא את העיתון של הבוקר, העולה על גדותיו מרמאויות על כל סוגיהן.

המדינה שאני חי בה היא מדינה של אוכלי נבלות, צבועים, מטומטמים, לרבות הסוג הנחות ביותר של הטמטום: היהירים. אני מתעב את המוצר המשותק, המבוהל והנכלולי שהמדינה הזאת יצרה: 'האני'. אני רואה בכל היושבים בארץ הזאת, ובתוכם את עצמי, עבדים נרצעים של עבדים.

אין אדונים במדינה הזאת, רק עבדים ועבדים יותר".

על התיאטרון בישראל אותו הוא מייצג:

"אני מתעב את התיאטרון הישראלי, ששם לעצמו כדגל את צבעי חוסר הכישרון על רקע צבע קטנוּת־הרוח וקוצר־היד. התיאטרון שאני חש בושה גדולה להיות חלק ממנו הוא שמש הבינוניות, הכוחנות והטמטום של החברה הישראלית".

ההורים האשדודים מאוד הופתעו ממעללי הבן על הבמה, וכך מספרת אימו:

אימו אמרה - "הוא לא נורמלי, אני פשוט בשוק. אחות שלו ואנחנו אנשים לגמרי אחרים, לא יודעת אם זו מחלה או אופי. הוא סגור, הוא לא מספר כלום. הוא היה בתיאטרון מאוד טוב, כתב הצגות, אחר כך הוא השתנה. הוא לא רוצה לדבר, אני לא יודעת מה היה בצבא, הוא מאוד מוזר, זה בשבילי שוק.

אחותו גרה בניו יורק, היא ראתה דברים בפייסבוק, וסגרה אותו. אני לא יכולה לראות את הדברים האלה, זה מאוד קשה לי. אני מאוד חולה, אני הכל עושה כדי להוציא את הדברים שהוא עושה מהראש שלי הוא גר בתל אביב ואנחנו גרים באשדוד.

אני אוהבת את ישראל. הוא שונא את המדינה מילדות. אולי אני אשמה, הייתי הרבה בבית חולים, היה לי ניתוח ראש, אחר כך סרטן . הוא בן 31. תראי, אני חשבתי שהוא יגדל בגיל ויהיה יותר מיושב, אבל אני רואה שזה אותו דבר. אני אמא, פשוט קיבלתי מכה מאוד חזקה, אני גרה בבית עם אנשים מאוד מכובדים, זו ממש מכה בשבילי".