מצבור של גושי בטון גדולים, כבלי מתכת חלודים, שברי לבנים וצינורות נחשף בשבוע האחרון בשפך נחל לכיש. זה רק חלק ממה שנגלה לעין למי שמבקר במקום עם ירידת המפלס בנחל מאז תום הגשמים החזקים האחרונים לפני כשבועיים. התמונה עגומה.

בגל הגשמים הגדול האחרון הנחל התמלא מים ושצף. המשקעים שירדו באגן ההיקוות של נחל לכיש הביאו לזרימות יפות ביובליו הנחל ובו עצמו. מתחת לגשרי עד-הלום ניתן היה להבחין שהערוץ מלא לכל רוחבו במים חומים, עדות לסחף הרב. בזכות כמויות המים הרבות, הנחל פרץ בחוזקה אל הים וצבע אותו בצבע חום.

בסוף השבוע שלפני האחרון, כשהזרימה בלכיש הייתה בשיאה, התקבצו דייגים במוצא הנחל לים עם רשתות ודליים ותפסו דגיגי בורי שאותם הם מעבירים לגידול בבריכות דגים בצפון. הדייגים מסבירים שהבורים הקטנטנים אוהבים את תחום המעבר שבין המים המתוקים למים המלוחים. 

כשמפלס המים בנחל ירד, התגלתה התמונה הפחות נעימה: בשפך הנחל, כ-100 מטר מקו החוף, פזורה, מה שנראה כפסולת בניה. חלקה שקוע בקרקעית ומבצבץ החוצה. אולם גם מעבר לאפיק הנחל יש ממנה ולא מעט. לפי אופייה, די ברור שלא מדובר בעצמים שנסחפו בזרימות האחרונות.

כתב 'כאן דרום' שסייר במקום פעמיים בשבוע החולף, מצא, רשימה חלקית: גושי אבן ובטון גדולים (בולדרים), חלקי צינורות ועמודים, כבלי מתכת חלודים, חלקי לבנים, מוטות ברזל ישנים ומעוקמים. לאלה מתווספים צמיגים ושאריות של אשפה קלה שכנראה נסחפה במורד הנחל כמו בקבוקי זכוכית ופלסטיק וגם גזעי וענפי עצים. המים נראים שמנוניים והריח לא נעים.

נחל לכיש הוא כידוע נחל אכזב מלבד אזור השפך שלו. חלקו הגדול יבש ברוב ימות השנה. מוצא הנחל לים הוא דינמי מאוד והוא תוצר של מאזן מתמיד בין הנחל לחוף הים. חלק גדול מהשנה מתכסה בחול והנחל כלל אינו מגיע לים. העירייה נוהגת לסכור את שפך הנחל לאחר החורף כדי למנוע את ירידת המפלס שלו עוד.

גם מחוץ לאפיק הנחל מבצבצים ברזלים חדים, דבר שיכול להיות מסוכן, כי במקום מטיילים אנשים והם עלולים להיתקל בהם וליפול. מעל גדותיו של הנחל ניתן להבחין שוב בלוחות בטון שקבורים בחולות וחלקם נחשף.

בנוסף הבחנו שהטיילת שהיא חלק מפארק לכיש נחסמה כ-200 מטר מקו החוף על ידי ערימה של עפר וגושי אבן גדולים. לכן, מי שרוצה לצעוד להנאתו במורד ערוץ הנחל יתקשה להמשיך מערבה עד סמוך לים. עבור מי שמתקשה בהליכה ונעזר במקל, הליכון או כיסא גלגלים, זה כלל איננו אפשרי. בסיכומו של דבר, כך לא אמור להיראות שפך של נחל וכך לא צריך להיראות הפארק שלצידו.

תגובות

 

לדברי מנכ"לית איגוד ערים לאיכות הסביבה אשדוד - חבל יבנה, ד"ר ענת רוזן, נראה שעיקר הפסולת מקורו בחסימה שהציבה העירייה בשפך הנחל: "בעבר, נהגה מחלקת ההדברה של העירייה לחסום את מוצא הנחל לים בסוף החורף במטרה לנסות ולשמר את מפלס המים הגבוה יחסית בנחל, ולאפשר את שיט סירת ההדברה לצורך הדברת היתושים. בהמשך האיגוד הגיע למסקנה, שאין צורך בחסימה ובהדברות כימיות מיותרות. באפריל 2003 יזם האיגוד אכלוס דגיגי גמבוזיה כמדבירים טבעיים של זחלי היתושים – ובאופן מידי הפכה ההדברה הכימית מיותרת, וכך גם הצורך בחסימת הנחל. במידה ונשארו בשפך הנחל  "מזכרות" מימים עברו – רצוי לנקותן כעת".
 
בעיריית אשדוד סירבו להגיב

הכתבה באדיבות דור גפני, כאן דרום.