"שמע" אמר לי העורך אייל בן שמחון, "אני רוצה שתצא קצת החוצה לעיר ותחוש את העיר, האנשים, מה קורה בזמן הזה, קח איתך מצלמה ותנסה להביא את הסיפור". אין ספק שזה מעניין, החשש להסתובב בחוץ, יחד עם הסיפור המעניין שלעצמו בהחלט עשו את שלהם, האישה לא ממש אהבה את הרעיון, אבל עבודה זו עבודה. יצאתי חמוש במצלמה באזור השעה 13:15 בצהריים והתחלתי להסתובב. העיר באשדוד בדרך כלל בשבת בצהריים, היא עיר רגועה, שלווה ושקטה. הפעם השקט היה אחר, שקט מתוח, לא נעים. מעט אנשים מסתובבים ברחוב ורק אם ממש צריך יוצאים.

באחד מהרחובות ראינו משפחה עם כמה ילדים שיצאה קצת להתאוורר בחוץ. סך הכול יום יפה, שמש נעימה, רק שאנשים מסתכלים לשמיים בחשש בעיקר בכדי לזהות יירוטים וטילים. מנגד בצד השני של הרחוב אני מזהה אבא ובן שבדיוק לקחו סרט מאחת מהמכונות האוטומטיות בעיר. "זה בכדי להעביר את הזמן?" אני שואל, "להפיג את המתח, נמאס כבר לשמוע חדשות זה סתם מלחיץ, יש לי בן יותר גדול שגיוס למילואים, אז אני מנסה קצת להפיג את המתח", מספר האב.

כמה מטרים משם, כמה בתי קפה שבדרך כלל בשבת בצהריים מלאים באנשים, משפחות ואחרים, סוגרים, אף בית קפה לא פתוח. ערב קודם בשישי בערב, למעט כמה פיצוציות בעיר, הכול סגור. 2 דקות נסיעה מצד אחד של העיר לצד השני שלה. כמה דקות אחר כך, אני פוגש אישה שמטיילת עם הכלב שלה, "את לא פוחדת"? "מאד, אבל מה אני אעשה, הכלב שלי לא מבין את המצב, הוא לא יצא מאתמול בערב, הוא חייב לצאת, אז עושים סיבוב מהיר וחוזרים הביתה", היא מספרת. אך יחד איתה, יש כמה שדווקא לא נותנים למצב לשנות את המציאות שלהם, חדר הכושר "גו- אקטיב" שנמצא בחניון תת קרקעי, חדר הכושר שכולו מרחב מוגן, מאפשר למי שרוצה להגיע לשם וקצת לפרוק מתחים. "אי אפשר לתת למציאות לשבור אותנו, לא ניתן להם לשבור אותנו, אנחנו לוקחים ברצינות את המצב, שומעים להוראות אבל אם אפשר להתאמן אז למה לא", מספר לי יואב, אחד מהאנשים שפקדו את חדר הכושר בשבת.

אני ממשיך ללכת כמה רחובות משם ומגיע לבית הכנסת באזור ד', בית הכנסת כבר סגור, אבל אני פונה לשני אנשים עם כיפות, "הלכתם לתפילה בבוקר?", אני שואל, "כן בוודאי", הם עונים. אבל הורגש המתח, פחות אנשים הגיעו, היו כאלה שהעדיפו להישאר בבית ולשמור משם את השבת". ומשם אני ממשיך לפארק הגדול שליד המרינה והאמפי החדש, פארק שבדרך כלל בשעה הזו של היום בשבת מלא באנשים, משפחות שעושות על האש וילדים שמשחקים במתקני השעשועים. ואז זה מגיע, "אזעקה", אני מסתכל ימינה ושמאלה, ומזהה בית, ריצה קלה ואני עולה לחדר המדרגות, שם אני פוגש בזוג שיוצא מהדירה שלו, שלושתנו שלא נפגשנו בעבר, הופכים בשניות לחברים שותפי גורל, כמה שניות לאחר מכן, מגיע בום ואז הבום השני ואת מבין שיש נפילות, בתוך שניות אתה מפסיק להיות כתב צבע שמנסה להעביר את הצד האחר של הלחימה וחוזר להיות כתב חדשות שחרד, זו המציאות של העיר שלנו בארבעה הימים האחרונים.