״חיים ומוות ביד הלשון״ - דעת יחיד של כונן מד"א שטיפל אמש ברבנית פינטו
מנהל האתר
15.10.12 / 09:40
להאזנה לתוכן:
תגים:
פינטו
זה יכול לקרות בכל משפחה, הסתבכות שהולכת וגדלה מיום ליום, כמו כדור שלג שיוצא משליטה... על אחת כמה וכמה כאשר מדובר באישיות מוכרת ברחבי העולם כמו הרב יאשיהו פינטו. כונן מד"א שהיה הראשון אמש לטפל ברבנית פינטו, כותב לנו פה את שרבים רוצים להגיד כבר הרבה זמן... תפסיקו להיכנס לכולם לורידים, והוא מתכוון אלינו, כלי התקשורת. אנחנו מביאים פה את דבריו באופן מלא
דעת יחיד - שניר אלמליח
חבריי היקרים!
אני לא נוהג לכתוב על חוויות אישיות במסגרת התנדבותי ומעשיי אבל הפעם אחרוג ממנהגי.
בימים האחרונים עלה הסיפור של הרב פינטו לכותרות. אין רצוני להתייחס כלל לענין העבירה החוקית שבה הוא נחשד אין לי ספק שיוכח צידקו אבל אני רוצה להתייחס למה שמלווה את המשפחה ומה חלקנו אנו- החברה בדבר הזה.
הוזעקתי היום ככונן מד״א לאירוע של התעלפות בבית הרב באשדוד.
הגעתי למקום לאחר מס דק ונכנסתי לטפל ברבנית אני לא אכנס לפרטים אישיים מפני שאין זה מן הנכון לחשוף עניינים כאלו ובפרט שהמון דברים סולפו. אבל הזעזוע שתפס אותי זה איך בתוך דקות עשרות אנשים מתקשרים אלי ואפילו בתקשורת הספיקו לפרסם שהרבנית נסתה להתאבד.....!
וכאן אני שואל האם בשביל איזה סקופ דיבילי איבדנו את השפיות?
האם שכחנו מהו המושג כבוד האדם?
האם כההו רגשותינו למשפט ״כל ישראל ערבים זה לזה״ ?
וכי זה לא יכול לקרות בכל משפחה???
למה אין טיפת כבוד למושג אדם???
ובפרט! כשמדובר בכזו אישיות,
למה לחפור לחיים האישים של משפחה שלמה????
האם איבדנו את שיקול הדעת והכל בשביל להוסיף עוד חתיכה של לשון הרע ורכילות?!
למי יש ביטחון שדבר גרוע מכך לא יכול לקרות במשפחתו ושכל העולם ידבר על זה והוא לא יהיה לו היכן לקבור את עצמו???
שכחנו לרגע שכל אדם באשר הוא גם אם נחשד בעבירות כאלה ואחרות יש לו עדיין משפחה גדולה סביבו שחובתינו כיהודים וכחברה לשמור על כבודו!?
מי התיר לנו לשפוך דם של משפחה שלימה ללא כל הצדקה?
לרגע נדמה שהפסוק ״חיים ומוות ביד הלשון״ הינו בגדר מליצה בלבד!
כואב....
הלב כואב לא רק מהמצב שהמשפחה צריכה להתמודד עם כל הקשיים שיש להם... אלא מכך שבמקום ש״כל ישראל חברים״, במקום שנחבק את חבירינו ברגעים הקשים אנו דורכים עליו ומוצצים את טיפת דמו האחרונה.
אין כוונתי חלילה על איש ואין רצוני לקטרג. מטרתי אחת ויחידה,
לעורר ולהתעורר שלא יכהה הרגש היהודי שלא נאבד את תחושת הערבות ההדדית שנזכור תמיד את חשיבות הפסוק ״כל ישראל ערבים״ ונחיה תמיד התחושה של אחדות וחיזוק השני בעת קושי וצרה. ובזכות שמירת הלשון והאחדות נזכה שיאמר השם די לצרותיינו ויברך את כל מעשה ידינו.
שניר אלמליח- אשדוד
עקבו בפייסבוק
עקבו באינסטגרם
