"והנה, הקב"ה מצווה את משה "קח את-המטה, והקהל את-העדה אתה ואהרון אחיך, ודיברתם אל-הסלע  ורבו  הקושיות: אם הקב"ה מצווהו לדבר אל הסלע, מדוע מבקש ממנו ליקח עימו את המטה?! ואפשר לפרש ולומר: נס הנעשה לאדם, נעשה עפ"י גדולת האדם, אדם גדול - נס גדול, אדם קטן -נס קטן

כך במקרה זה, משה רבנו הולך להוציא מים לבני ישראל מן הסלע, כשיגיעו אל הסלע, תיבחן מעלתם; אם מעלתם רמה, הדיבור יספיק, להוציא את המים מן הסלע וזה מורה, על מעלה גדולה והשגת נפש עצומה, של בני ישראל, שבדיבור בלבד, יוצא המים. אך אם, באותה שעה, מעלתם אינה גבוהה, דיבור לא יספיק ואז, .יצטרך משה להכות את הסלע, שזה בבחינת קטנות

הגיע משה עם בני ישראל למקום המיועד ומשה רבנו, פחד מלבייש את בני ישראל, אם ידבר אל הסלע ולא יצא מים, משום שמעלתם פחותה, גם ביזיון גמור גדול יהיה לבני ישראל, אך גם יהיו ליצני הדור, אשר לא יפרשו את הדבר, בצורה נכונה ויאמרו: הנה עצת ה', חס ושלום, לא קמה. לכן, משה, לקח על עצמו חרון אף, כעס משמיים והיכה את הסלע ולא דיבר ובגלל מעשה זה, נמנע ממנו, הדבר אשר היה משוש חייו, לזכות להיכנס לארץ ישראל, לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו. וכל זה, מאהבת ישראל הגדולה, אשר הייתה למשה. וזה דרך הצדיקים בכל דור ודור - למסור את חייהם למען כלל עם ישראל, כמה קדושים מסרו את נפשם על '.קידוש ה
 
ידוע  המעשה, בצדיק גדול, אשר היה מראשית משפחתינו הקדושה, רבי דוד אבוחצירא, ה' יקום דמו, אשר באו ערבים, לעירו וביקשו לעשות שפטים, בכל יושבי העיר; כל הגברים והנערים, ברחו מחוץ לעיר ורבי דוד, הי"ד, עמד והחביא את כל התינוקות ועמד, כמגן וצינה עליהם וערבים הפורעים והבוזזים עמדו ופרעו ובזזו כל חלקה טובה וכל מי שנקרה בדרכם, שפכו את דמו

לקראת סוף חורבנם, עמדו ואמרו, אם יתנו לנו את מנהיג וראש הקהילה היהודית, נניח אתכם, עמד רבי דוד, הי"ד ואמר: אני אמסור את חיי, למען תיעצר המגיפה הזו. הלך, מסר את עצמו בידי הרוצחים, ימח שמם, קשרו את גופו במכונת המלחמה וירו בפצצה וכל גופו התפרק לחתיכות. חרדה ואימה אחזתם והניחו את כל כלי נשקם וברחו על נפשם
 
זוהי מעלתם של גדולי ומנהיגי עם ישראל, שטובתם העצמית לא עמדה להם, כנגד כלל עם ישראל ובכל עת ובכל רגע, היו מוכנים ומזומנים, למסור את נפשם למען כלל עם ישראל ומשה רבנו, בהנהגתו, השריש מידה זו, בכל מנהיגי עם ישראל משה שפיר קאמרת.
 
והנה, כשנתעמק ונתבונן, בעניין מי מריבה, וההבדל, בין נס בארה של מרים, לבין נס המים שהוציא משה, אפשר לבאר ולומר: הנס של משה, גדול היה ולכן, דווקא, על מי משה, בני ישראל שרו שיר "אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה" ולא מצאנו שירה, על בארה של מרים, משום שבנס של משה, נס גדול הוא
 
 ונקשה, איך גדול הוא? נבאר ונאמר, בכל דבר, יש 4 יסודות ואחד מארבעת היסודות, הוא מים; באבן יש טיפת מים, בעץ יש טיפת מים, בברזל יש טיפת מים, בכל דומם, יש טיפת מים ומרים התפללה ובזכותה, התרבתה הטיפה הזאת ונהיה שפע גדול ומים, להשקות את כל עם ישראל אך, הנס היה מהטיפה הקיימת, שהתרבתה ומשה רבנו, אצלו הנס היה, גדול ביותר, לא מהטיפה התרבו המים, אלא, יצר יש מאין והברכה והשפע של המים אצל משה, נוצר מכלום. וזה עומק הפסוק : "ההופכי הצור אגם מים" זה בארה של מרים, שמטיפה נהיה אגם. חלמיש, זהו נסו של משה,למעיין הנובע עם מים.
 
הקב"ה, בע"ה, יזכנו להתקרב לבוראנו למסור את נפשנו על ייחוד קדושת שמו. יהי רצון שתחול הברכה בכל מעשה ידינו! שבת שלום
 בית הרב
.