כשיצאה הגזירה מלפני קיסר רומי, ליקח עשרה צדיקים וקדושי עליון ולהוציאם להורג, על אשר אחי יוסף מכרו את יוסף לארץ מצרים ועמד הקיסר וטען בתורתכם כתוב: "וגונב איש ומכרו מות יומת" היכן התקיים דבר זה אצל אחי יוסף? עמד ואמר: עשרה מכם יהיו כנגד עשרת השבטים: אמרו לו חכמי ישראל לקיסר: תן לנו זמן, שלושה ימים, אם נמצא זכות על עצמנו מוטב ואם לאו, עשה מה שתחפוץ. הסכים הקיסר. יצאו מלפניו והלכו, מלפני רבי ישמעאל כהן גדול, שיזכיר את השם הגדול ויעלה לרקיע ויחקור וידרוש, אם גזירה זאת היא, מאת ה' יתברך.

טיהר רבי ישמעאל את עצמו, בטבילה ובקידושין ונתעטף בטלית ובתפילין והזכיר השם המפורש, מיד נשאתו הרוח והביאתו למעלה, עד הרקיע השישי. ופגש בו גבריאל המלאך ואמר לו: אתה הוא ישמעאל, שאלוקיך משתבך בך בכל יום, שיש לו עבד בארץ שדומה לקלסתר פניו? אמר לו: אני הוא, אמר לו גבריאל: למה עלית לכאן? ענה ואמר לו: לפי שמלכות הרשעה, גזרה גזרה עלינו, לאבד מתוכנו, עשרה מחכמי ישראל ועליתי לידע הגזירה, אם היא מאת הקב"ה? אמר לו גבריאל: אם היא גזירה לא חתומה, תוכל לבטלה. אמר גבריאל המלאך לרבי ישמעאל: ישמעאל חי נפשך, שכך שמעתי מאחורי הפרגוד שעשרה חכמי ישראל נמסרו להריגה ביד מלכות הרשעה. אמר לו רבי ישמעאל: למה? אמר לו: על מכירת יוסף, שמכרו אחיו, שמידת הדין מקטרגת בכל יום, לפני כיסא הכבוד ואומרת: כלום כתבת בתורתך אות אחת לבטלה, הרי השבטים מכרו את יוסף ולא פרעת עדיין מהם, או מזרעם, לכן נגזרה הגזירה על עשרה מחכמי ישראל, למוסרם להריגה ביד מלכות הרשעה.

אמר לו רבי ישמעאל: עד עתה, לא מצא הקב"ה, לפרוע במכירתו, אלא בנו?! אמר לו גבריאל: חי נפשך ישמעאל בני, שמיום שמכרו השבטים את יוסף, לא מצא הקב"ה, בדור, אחד עשר צדיקים וחסידים, כמו השבטים, לכן, הקב"ה פורע מכם. כששמע סמאל את הדבר, שמח שמחה גדולה והיה מתפעל ואומר ניצחתי את מיכאל השר. מיד חרה אפו של הקב"ה על סמאל הרשע ואמר לו: אי סמאל, או רצונך לפתור עשרה מחכמי ישראל מהריגה, או תקבל עליך צרעת לעולם הבא. אמר סמאל הרשע: לא אפתור עשרה צדיקים מהריגה ואקבל עליי צרעת לעולם הבא. חרה אפו של הקב"ה, על סמאל וקרא למטטרון הסופר הגדול והשר ואמר לו: כתוב וחתום שישה חודשים שלמים, נגע צרעת, שאת וספחת ובערת וירקון ושחין רע, על ארם הרשעה וגופרית ואש על האדם והבהמה ועל הכסף והזהב ועל כל אשר להם
.
וכששמע רבי ישמעאל כך, מיד נתקררה דעתו והיה מהלך ברקיע, אנה ואנה, והיה רואה מזבח סמוך לכיסא הכבוד. אמר לגבריאל: מזה? אמר לו מזבח הוא. אמר לו: מה אתם מקריבים עליו בכל יום? אמר לו מיכאל השר הגדול: נפשות של צדיקים אנו מקריבים עליו, בכל יום. מיד ירד רבי ישמעאל והגיע לארץ ואמר, שכבר נגזרה הגזרה, נכתב ונחתם. מצד אחד, הצטערו ומצד שני, שמחו ששקולים כנגד השבטים
.
ואלו הם עשרה הרוגי מלכות: רבי ישמעאל, רבי שמעון בן גמליאל, רבי עקיבא, רבי חנניה בן תרדיון, רבי אלעזר בן שמוע, רבי ישבב הסופר, רבי חנניה בן חכינאי, רבי יהודה בן בבא, חוצפית המתורגמן ורבי יהודה בן דמא - אלו הם עשרה הרוגי מלכות
.

נכנס הקיסר וכל גדולי רומי אחריו, אמר להם: מי יהרג ראשון? אמר להם רבי שמעון בן גמליאל: אני! נשיא בן נשיא, מזרעו של דוד המלך, אני אהרג תחילה! ענה רבי ישמעאל כהן גדול: אני בן כהן גדול, מזרעו של אהרון הכהן אני אהרג תחילה ולא אראה במיתת חברי! אמר הקיסר: זה אמר, אני אהרג תחילה וזה אמר, אני אהרג תחילה - אם כך, הפילו גורלות ביניכם. ויפול הגורל על רבי שמעון בן גמליאל וציווה הקיסר לחתוך את ראשו תחילה וחתכוהו. ונטל רבי ישמעאל, את ראשו של רבן שמעון בן גמליאל ונתנו בין ירכיו וצווח עליו במר נפש ואמר: אי תורה ואי שכרה?! הלשון שהחייתה, מבארת התורה ב- 70 לשונות, איך עתה לוכחת את העפר?! והיה מתאונן ובוכה, על רבן שמעון בן גמליאל. אמר לו הקיסר: מה זה ומה זה ? אתה זקן שאתה בוכה על חברך? היה לך לבכות על עצמך! אמר לו רבי ישמעאל: אני בוכה על עצמי, שחברי, גדול ממני בתורה ובחכמה ועל שהקדימני בישיבה של מעלה אני בוכה! עוד הוא מדבר ומתאונן ובוכה ומקונן, ביתו של הקיסר, הסתכלה מן החלון וראתה את יופיו של רבי ישמעאל כהן גדול ושלחה לאביה, שיש לה שאלה אחת מלפניו. ענה הקיסר ואמר: הכל אעשה למען ביתי, חוץ מרבי ישמעאל וחבריו. אמרה לאביה: לפחות, תפשיט את עורו ותיתן לי את העור, בכדי שאסתכל עליו.כיוון שהגיעו למקום תפילין, צעק צעקה גדולה ומרה ונזדעזעו שמים וארץ; צעק פעם שניה ונזדעזע כיסא הכבוד, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: צדיק כזה שהראית לו כל גנזי העולם עליונים ורזי תחתונים, יהרג במיתה משונה?! זו תורה וזו שכרה?!

אמר להם הקב"ה: הניחו לו שתעמוד זכותו לדורות שלאחריו. אמר הקב"ה: גזירה היא ואין מי שיפר. יצאה בת קול ואמרה: אם אשמע קול אחר אהפוך את כל העולם לתוהו ובוהו. כששמע רבי ישמעאל כך, שתק! אמר לו הקיסר: עד עתה לא בכית ולא צעקת ועתה, אתה צועק. אמר לו רבי ישמעאל: לא על נשמתי אני צועק, אלא על מצוות תפילין שתחסר ממני. אמר לו הקיסר: עדיין אתה בוטח באלוקיך?! אמר לו רבי ישמעאל: הן יקטלוני לא אייחל.
מיד יצאה נשמתו של רבי ישמעאל.

בזכות רבי ישמעאל כהן גדול, הקב"ה, יעלה את כל נשמות הצדיקים, אשר מסרו את נפשם, על קידוש ה' ויציל, בימים אלה, את כל אחינו בית ישראל ויושיענו ונשמת עשרה הרוגי המלכות, יהיו מליצי יושר בימים אלה על עם ישראל.

בית הרב.