על פי הערעור, בן ה-14 נפגע בשנת 2004 בעת שחצה עם אופניו במעבר חציה בשדרת בני ברית פינת בן עמי ברובע י"ב. , תושבת העיר שנהגה ברכב מסוג וולוו, פגעה בו ועזבה את המקום מבלי שהושיטה לו עזרה.

למזלו הרב של המערער, בני הזוג פ' נוסעי רכב אחר אשר נסע מאחורי הוולוו, צפו במתרחש, ביקשו ממנו להמתין במקום, נסעו אחרי הרכב הפוגע, רשמו מספרו ומסרו לנער את הפרטים, מה שהביא בסופו של דבר לחשיפתה.

בערעור נטען כי חלקו הקדמי שמאלי של מכונית הוולוו פגע בחלק האחורי של האופניים, דבר שהביא לנפילתו של הנער עם אופניו על הקרקע ולפגיעה הגופנית בו.  

עו"ד לינדנברג ערער למחוזי לאחר שהשופטת ריקי שמולביץ מבית משפט השלום ברחובות דחתה בחודש אפריל השנה, את התביעה.

השופטת ריקי שמולביץ שופטת בית משפט השלום ברחובות לא התעלמה בפסק הדין מ"הבעייתיות בעדותה של הנהגת שטענה שהנער איבד את השליטה על אופניו ונפל על הכביש מבהלה מבלי שהיה מגע כלשהו בין רכבה לאופניו". בפסק הדין גם צוינה הסתירה בעדויותיה של הנהגת בנוגע לשאלה האם שוחחה עם הנער מייד לאחר התאונה. וכן שהיא נמנעה מלהביא לעדות נוסעת שנסעה  עימה ברכב בעת התאונה. גם עובדה זו לדברי השופטת "מעלה ספק באמינות הנהגת ובמהימנות גרסתה". בית המשפט אף הוסיף ותיאר הסתירות בעדות הנהגת.

בפני בית המשפט עמדה גם עדות חוקר המשטרה שהעיד כי הנהגת למרות שזומנה להגיע למשטרה לא עשתה זאת ולכן חוקר המשטרה הגיע לביתה וחקר אותה באזהרה אך זו לא אמרה אמת למשטרה כאשר הכחישה בפניו שיש בבעלותה רכב מסוג וולוו למרות שזהו הרכב שהיה מעורב בתאונה.

למרות כל האמור דחה בית המשפט השלום התביעה משום שטען כי הנער לא הוכיח תביעתו. בית המשפט המחוזי קיבל הערעור שהגיש עו"ד לינדנברג ופסק פיצוי לנפגע.

עו"ד לינדנברג טען בערעור כי ביהמ"ש השלום שגה כשלא קיבל את גרסתם של בני הזוג שהיו עדים לתאונה חרף היותם אזרחים מן השורה, עדים אובייקטיביים ובלתי תלויים אשר לא הכירו את המערער ושנקלעו במקרה לאירוע תאונת הדרכים. הם  אף גילו אזרחות למופת וטרחו להגיע לביהמ"ש פעמיים, בניגוד גמור לנהגת אשר עשתה הכל על מנת לחמוק מלהעיד במשטרה ובבית המשפט עד שהוצא צו הבאה.

בערעור טען עוה"ד כי ביהמ"ש טעה כשבחר לתת משקל לעדות הנהגת, חרף העובדה כי ניסתה להטעות המשטרה באשר להיותה בעלת הרכב הפוגע ולמרות  שבחרה לצרף לתצהירה רק את הדף הראשון מתוך שני דפי ההודעה על תאונת דרכים. בדף השני שבחרה שלא לצרף נרשם כי מדובר בתאונת דרכים.

שופטי המחוזי מיכל נד"ב, אהרון מקובר ויעקב שיינמן קיבלו את הערעור שהגיש עו"ד לינדנברג וקבעו כי על פי החוק תאונת דרכים, די בכך שקיים קשר סיבתי מספיק גם בגרימה בלתי ישירה של נזק הגוף הואיל והחוק אינו דורש מגע פיזי בין הנפגע לבין הרכב. ההשפעה האמצעית של מכונית בהליך גרימת התאונה יכולה להיות פיזית, (הדף אוויר), אופטית (סינוור) אקוסטית (רעש מבהיל) או פסיבית גרידא. השופטים קבעו כי  נסיבות התאונה שלפנינו עונות על הגדרת תאונת דרכים לפי החוק. בעקבות הערעור נפסקו פיצויים בסך כ-60 אלף ₪ בתוספת שכר טרחת עו"ד.

תיק מספר: עא 1340-06-10