שרית (שם בדוי), בת 28 ואמא לארבע ה ילדים בני 7 וחצי, שש, חמש ושנתיים וחצי, כבר לילות לא ישנה. בעוד כשבועיים היא אמורה להתפנות מדירת עמיגור שבה היא מתגוררת עם ילדיה כבר שלוש שנים. הדירה, שבורה והרוסה ברובה, הצליחה לפחות לתת לשרית ולילדים קורת גג והגנה.

עבור שרית מדובר בנישואים לא מוצלחים שניים. ארבעה ילדים יש לה משני ניסיונותיה למצוא פינה חמה ואהבה, לה ולילדיה. אך המציאות היכתה בה פעמיים ובשתי הפעמים עלו הנישואין על שירטון וכשלו. למרות שהתגרשה מבעלה השני, היא נותרה בדירת עמיגור שרשומה על שמו. "אין לי לאיפה ללכת. איך אשכיר דירה? " שואלת שרית כשדמעות ממלאות את עיניה.

עד לחופשת הקיץ עוד עבדה פה ושם בטיפול בקשישים, אך עם תחילתו של החופש הגדול, לא נותרה לה ברירה, אלה להישאר בבית עם ילדיה, כי סידור אחר אין.

הגרוש של שרית, למרות שהוא עובד וגר באחד מחדרי הבית, מסרב לשלם את החוב על דירת עמיגור, שלדברי שרית נאמד בכ- 70 אלף ₪. "לא איכפת לו מכלום. הוא אדיש לילדים שלו ולא איכפת לו שיזרקו אותנו לרחוב, פשוט ככה". כסף לאוכל עבור הילדים היא כמובן לא מקבלת ממנו, כך גם כסף לתשלום חשבונות הבית. "את כל התשלומים שיש עבור חשמל, ארנונה, בית ספר לילדים וקניות של אוכל, אני עושה לבד", מספרת שרית.

לפני שלוש שנים היו שרית והילדים במצב דומה, כאשר היא פלשה עם ילדיה לדירת עמיגור, שם התגוררה במשך שנה וחצי. בסופו של דבר, לאחר מאמצים ושיכנוע מצד גורמים בעמיגור ומשרד השיכון, היא פונתה עם ילדיה מהדירה אליה פלשה. "הבטיחו לי שימצאו לי פתרון, לי ולילדים שלי, אבל שלוש שנים חלפו ולא קרה דבר", טוענת שרית. "כבר ארבעה חודשים אומרים לי שאני נמצאת בועדת חריגים. למה מחכים? שאני אהיה עם הילדים ברחוב?" היא שואלת.

לדברי שרית, היא וילדיה מתקיימים מ- 3000 ₪ אותם היא מקבלת מהביטוח הלאומי. די לעשות סיבוב קטן ביתה הדל של שרית כדי להבין את גודל המצוקה של המשפחה. לטענתה של שרית, בשירותי הרווחה של עיריית אשדוד, לא ממש מציעים פתרון אמיתי -  "כל מה שמציעים לי זה ללכת למעון לנשים מוכות. אני לא מוכה. היה אירוע אחד אך הוא לא חזר על עצמו. ומה יהיה אחרי שאהיה במעון? לאיפה אלך לאחר שאסיים את הזכאות שלי במעון?"

לשרית וילדיה אין הרבה ומה שיש הוא דל ביותר. המטבח בבית הרוס, כך גם הארונות בחדר השינה. הסלון הוא רק ספה אחת, עליה היא ישנה בלילות. כואב הלב לראות את זה, אך בבית בו גרים ארבעה ילדים, אין ולו מוצר חלב אחד במקרר, שעומד ריק בפינת המטבח. בדיוק באותו הרגע חוזר בנה של שרית מהמכולת. הוא הביא את ארוחת הערב למשפחה, שלמעשה היא גם ארוחת הצהרים. מדובר בחצי כיכר לחם, טונה בקופסת שימורים ושתי ביצים.

שרית לא מבקשת הרבה, היא מאוד רוצה שלילדיה תהיה קורת גג והזדמנות אמיתית עבורה ועבור ילדיהם להתחיל בשיקום חייהם. שרית והילדים זקוקים לתמיכה, היא לא צריכים להיזרק לרחוב. לא ייתכן שילדים במדינת ישראל יזרקו לרחוב ויחיו על פת לחם.

למעוניינים לסייע לאמא וילדיה, לאוכל לשבת הקרובה ובכל עזרה, כולל משפטית, מוזמנים ליצור קשר עם מערכת המגזין או בטלפון 054-2274178.

ממשרד השיכון נמסר בתגובה: "בשנת 2008 טופלה במשרדנו המחוזי. אי המצאת מסמכים כנדרש ואי שת"פ מהמבקשת - נסגר הטיפול בתיק. בקשתה החוזרת לסיוע בדיור התקבלה במשרדנו לראשונה מאז בתאריך 20.5.2010 . בתאריך 8.6.2010 התבקשה ע"י משרדנו המחוזי להמציא מסמכים (תעודת גירושין וכו'). מסמכים התקבלו בתאריך 1/7/2010 . בתאריך 18/7/2010 הועברו בקשותיה לדירה בשיכון הציבורי ולסיוע בשכר דירה לדיון בוועדת חריגים. לאור הפניה פנינו למשרדנו המחוזי בבקשה להחיש הדיון בבקשות. לאחר הדיון ועם קבלת החלטה תענה ישירות".

ממינהל הרווחה בעיריית אשדוד נמסר בתגובה: "מדובר באישה המטופלת מזה תקופה בשירותי הרווחה וביחידת האיכלוס במינהל לשירותים חברתיים, באופן מסור ואינטנסיבי. יחידת האכלוס פועלת מול משרד השיכון  ושירותי הרווחה בליווי עובד סוציאלי וסמך מקצועי ומנסים לסייע לאישה ולילדים בכל היבטי החיים. המינהל פעל מול עמיגור והתקבל מהם אישור לדחיית צו הפינוי. המינהל ימשיך כמובן ללוות את האישה וילדיה".