אלי נכט  יליד  1983 עלה לישראל מ אוקראינה, עיר ז׳יטומיר (היכן שנולד חיים נחמן ביאליק) בשנת 1991 הישר לאשדוד. לרובע ג׳. היום עו"ד במקצועו, נשוי + 3.

נכט מספר:
 "כשהאזור התחיל להתחרד עברתי יחד עם משפחתי לאזור יב׳". בגיל 17 קיבלתי אירוע מוחי מאוד קשה, עברתי שני ניתוחי ראש. הייתי מאושפז בבית לוינשטיין במהלך שנה, ומעל חצי שנה הייתי על כסא גלגלים. כל הרופאים שראו אותי אמרו שאני נס רפואי, כי לאחר דימום מוח כזה לא נשארים בחיים. בבית חולים שיקומי בית לוינשטיין, הכינו אותי שלא אוכל יותר ללכת ולא אוכל להיות יותר עצמאי. אני אמרתי לרופאים, שב 1.09.11 חוזר לבית ספר, אז הצמידו לי פסיכיאטר ופסיכולוגית, שלא אעולל לעצמי משהו, אם כאשר לא אוכל לחזור לספסל הלימודים. אומנם בהתחלה בכיסא גלגלים, אבל חזרתי לכיתה יא׳, וסיימתי את לימודיי בהצטיינות יתירה.

נכט התנדב לצבא שחשש מלגייס אותו  ומספר -
"לאחר השרות הלכתי ללמוד באוניברסיטת תל אביב, נרשמתי לתואר ראשון כפול של משפטים וכלכלה, כי הרגשתי שבזבזתי הרבה בזמן על בתי חולים וטיפולים ורציתי להספיק כמה שיותר. הייתה לי הרגשה שהחיים קצרים וחייבים לנצל כל רגע. שם גם סיימתי תואר שני במדעי מדינה.

ניסיון פוליטי דיפלומטי:
עוזר פרלמנטרי, של ח״כ דרוזי, חמד עמאר. עד היום אנחנו כמו משפחה.

יועץ לממשלת אבחזיה, כיהנתי כחבר ועדת בחירות מרכזית לכנסת ה 19.

סגן יו״ר דירקטוריון רשות למלחמה בסמים באשדוד, דירקטור בחברה למתנ״סים באשדוד.

פעלתי רבות מול העולם הנוצרי אוונגלי לקשר שלו מול ישראל. ארגנתי עשרות משלחות של חברי כנסת וראשי ערים לפרלמנטים ופורומים מכובדים ברחבי העולם. בין אם מדובר על אירועים בהשתתפות נשיאי ארה״ב, ראשי ממשלות, שרים וחברי פרלמנט מכל רחבי העולם.

ראש מטה עולים הארצי של משה כחלון ומפלגת כולנו (על אף שמעולם לא הייתי חבר המפלגה ואין לי שום שיוך פוליטי למפלגה זו).

רקע מקצועי:
אני עובד כעורך דין ומלווה קרנות פילנטרופיות מחו״ל ואנשי עסקים מחו״ל בפעילותם בארץ. מעבר לכך, אני מכהן כסגן נשיא של פדרציית שחמט בישראל, הסגן של כבוד השופט תאודור אור, ופועל לא מעט בתחום זה. אני גם הנציג  של הוועדה הבינלאומית להגנה על זכויות האדם בישראל.

למה החלטת להיכנס לפוליטיקה המקומית?

אני חושב שהפוליטיקה של אשדוד חייבת ניעור רציני, ההרגשה שלי שהנבחרים שלנו קפאו על שמריהם ואילו אנחנו נרדמנו בשמירה. אני שמח שהמחאה הזו התעוררה, ואין זה משנה אם מדובר בפתיחת מרכולים בשבת, פארק היי-טק או כל נושא חשוב אחר. כבר הרבה שנים שאנחנו כולנו מצביעים עבור אותם האנשים וכל פעם מצפים לתוצאות שונות. זה לא יקרה.

אלברט איינשטיין אמר פעם: "אי־שפיות זה לעשות אותו דבר פעם אחר פעם ולצפות לתוצאות שונות." זה בדיוק מה שקורה לאשדוד. אני חושב שהסיבה לאחוז הנמוך של מספר המצביעים בבחירות המוניציפאליות אצלנו באשדוד, נובע מהיעדר אלטרנטיבות ומאכזבתם של התושבים פעם אחר פעם. ההבדל ביני לבין המועמדים ה״וותיקים״, הוא שלהם הייתה יותר מהזדמנות אחת להוכיח את עצמם לאורך השנים, והם לא עשו זאת, לי טרם ניתנה הזדמנות זו. אבל במקומות אחרים בהם פעלתי ידעתי לספק תוצאות ויש לי קבלות על כך. אני חושב שחלק גדול מבעיות העיר לא ניתן לפתור באשדוד.

דגם לחיקוי?

ראש עיריית באר שבע, אשר בימים אלו חותם על הבאת דיסניוורלד לאזור באר שבע בהשקעה של 400 מיליון דולר וגיס משאבים גדולים לעירו מגורמים רבים ומגוונים. אין שום סיבה שאשדוד תישאר מאחור.

רוביק דנילוביץ מבין שתפקידם של נבחרי ציבור הוא גם לגייס משאבים לעיר מבחוץ וזה נכון, רק כך ניתן לתת דחיפה משמעותית.

כל אחד מתושבי העיר יודעים לשנן את הבעיות הקיימות בעיר כגון היעדר, מחסור חמור במקומות תעסוקה איכותיים, אכיפה הגורמת לסגירת חנויות ומוסדות עירוניים בשבת ועוד. את הבעיות אנחנו יודעים, השאלה אם יידע להביא פתרון. אני מאמין שעם עבודה נכונה וצוות מקצועי ניתן לשנות את פני העיר.

עם הניסיון והקשרים שרכשתי, עם האהבה שלי לעיר והנחישות שלי, אני מאמין שאוכל לתרום רבות לקידום העיר.