אילן ויינר, נהג אמבולנס במד"א באשדוד, נשלח אתמול להחזיר לביתה ניצולת שואה בת 90 שהייתה מאושפזת בבית החולים. מבדיקת אשדוד נט עולה כי היא הייתה מאושפזת ועל אף שהבריאה והייתה צריכה להשתחרר לפני ימים, איש לא הגיע לסייע לחזור לביתה. בבית החולים, לאחר שהבינו שישנה כאן בעיה, הזמינו את מד"א על מנת שיסייע לקשישה ויחזירה לביתה.

על מה שקרה אחר כך מספר אילן בפוסט שמעלה הרבה תהיות:

"התקבל אירוע במד"א על החזרת חולה לביתו בעיר אשדוד, כאשר התבקשתי שלא לגבות את תשלום האגרה במזומן מכיוון שמדובר בחולה ניצולת שואה כבת 90. שנים, כבן להורים ניצולי שואה, מאוד הזדהתי עם האנושיות שהפגינו ומפגינים במד"א למקרים מסוג זה.

כאשר הגעתי לבית החולה התברר כי הבית סגור ואין מפתח לבית. לדברי החולה, היא השאירה את המפתח אצל אחת השכנות אך היא אינה זוכרת מי השכנה. אני, כעובד מד"א, ניסיתי לערב את המשטרה, כיבוי אש אך נענתי "מכיוון שאין מדובר בסכנת חיים לא נוכל להגיע", תשובה שהייתה מקובלת עלי מכיוון שאני מכיר את העבודה שלהם. אמרתי לעצמי שהאופציה היחידה היא להתקשר לעובדת הסוציאלית של בי"ח, אך להפתעתי התשובה שקיבלתי מהעובדת הסוציאלית "אין לי מה לעשות ואין טעם שתחזיר אותה לבי"ח מכיוון שלא נקבל אותה ואני אנסה לפנות לרווחה".

נאלצתי להמתין בכתובת שעתיים וחצי, עד שנאלצתי לעשות מעשה ולהזמין פורץ מנעולים שהגיע מרחובות. מיותר לציין שאת התשלום אני הוצאתי מהכיס שלי 500 ש"ח. ופה אני שואל איפה? איפה אותם גורמים שאמונים לסייע לנצולי שואה? איפה החמלה שלכם?"

תשובת העובדת הסוציאלית בבית החולים, חשוב להדגיש, העלתה נקודה כואבת מאוד. בתי החולים בכל רחבי הארץ נאלצים להתמודד עם אשפוזי קשישים עריריים וגם לא עריריים, כאלה שאיש לא דואג להם. מאשפזים אותם בבתי החולים למרות שהם לא סובלים מכלום, רק מבדידות והזנחה של הרשויות. פעמים רבות מוצאים עצמם בבתי החולים עומדים בפני דילמות לא קלות בעניין זה.