שירות התעסוקה פרסם השבוע כי באפריל האחרון, אף שהיה חודש עם 13 ימי עבודה בלבד, נרשמה עלייה של 3% במספר דורשי העבודה לעומת מרץ. מתוכם, כ־13 אלף איש הם מפוטרים טריים. ב־12 החודשים שחלפו נרשמה עלייה מצטברת בשיעור של לא פחות מ־23.3% במספר המובטלים. במחוז הדרום אחוז המובטלים (מתוך אומדן כוח העבודה) עומד על 9.2%. באשדוד האחוזים זהים למצב בדרום הארץ  עם 9.1% מובטלים, שמהווים 8,425 מובטלים שרשומים בשירות תעסוקה. צריך לזכור שיש גם את אלה שלא נרשמים כל חודש ומעדיפים לנסות את מזלם בדרכים אחרות לאחר שהתייאשו מלקבל כל פעם את אותו הפתק, זה עם ציור של בית, ששולח אותם לביתם בידיים ריקות

מתחילים שבוע בלשכת העבודה

יום ראשון 8:30 בבוקר, תחילתו של שבוע העבודה בארץ, ובלשכת התעסוקה באשדוד מצטופפים בתור ארוך במדרגות הלשכה, עשרות צעירים לצד מבוגרים, עולים לצד ותיקים, בעלי השכלה גבוהה לצד חסרי השכלה, כולם כאחד עמדו וציפו לפתיחת הסניף. חלקם כבר פוגשים כאן חברים, מכרים או בני משפחה שבשל המצב שניכפה עליהם נכלאו לסיטואציה הלא נעימה ומעיקה של חוסר בטחון כלכלי. חלקם מקבלים את דינם בשקט ואיפוק יודעים שבעוד מספר דקות יעלו מן המדרגות הצפופות והחנוקות אל המשרדים הממוזגים של לשכת התעסוקה. שם אחרי המתנה קצרה בתור נוסף, ישימו אצבע על מכונה מתוחכמת שתפלוט פתק קטן שיכול או לשלוח אותם הביתה או להעניק שבב של תקווה ולשלוח אותם לפקיד. החלק האחר מתוך הממתינים בתור עצבניים וחסרי סבלנות, מדברים בקולניות, דוחפים: "נו, מתי תפתחו כבר? גם ככה חם פה !"

בחור צעיר, במחצית השנייה של גיל העשרים ניגש למכונה המתוחכמת, מקבל פתק, מעיף בו מבט חטוף כאילו כבר יודע. אני שואלת: מה קיבלת ? "ציור של בית, כרגיל ",הוא עונה באכזבה. הוא אינו זכאי לאבטלה ומחפש עבודה כבר חודשיים. "ניסיתי בכל חברת כוח אדם בעיר, הם אומרים שהמצב קשה, אין עבודה. אני מאוד מאוכזב, בגיל שלי לשבת בבית זה מתסכל", הוא מספר כשעצב נוסך על פניו.

בשיחה עם אקדמאית בעלת תואר שני במידענות, אותה פגשתי במדרגות המובילות ללשכה, היא מספרת על חיפוש עבודה שנמשך כבר מעל חודשיים: "כל הזמן הזה, ולא מציעים כלום, כל הזמן אותו הפתק, אפילו לא רואים פקיד, ישר שולחים אותך הביתה". בתור למכונה ראיתי אותה שוב, מניחה את אצבעה על המסך וממתינה לגזר הדין, מתפללת שהפעם אולי תהיה עבודה, אך "גזר הדין" שוב שולח אותה לבית. 

פוטרה לפני שהייתה זכאית לפיצויים

דנה, בת 44 פוטרה לפני מספר ימים מעבודתה בה הועסקה כ-8 חודשים. לא הפריע לה לנסוע למקום העבודה שאינו נמצא בעיר, העיקר להביא פרנסה הביתה. דנה: "מפטרים בטענה שיש קיצוצים בכוח אדם, אך למעשה אני לא הראשונה ולא האחרונה שפוטרה אחרי תקופה של 8 חודשים. אם הייתי עובדת עוד חודש אחד הייתי זכאית לזכויות סוציאליות כמו הבראה ופיצויים, שהיום הפכו למותרה של ממש. אז מפטרים ואחרי יומיים מגייסים עובדים חדשים בשכר יותר נמוך. עכשיו אני צריכה להתחיל מהתחלה, לא נותנים שום הרגשת ביטחון, היום יש לך אוכל, מחר אין לך. האי צדק זועק לשמיים, ממש כך, משתמשים בנו וזורקים. לדעתי רבים פשוט "טפסו טרמפ" על המשבר הכלכלי בשביל לקבל לגיטימציה לפיטורי עובדים".

אילנה סיימה לימודי תואר ראשון בסוציולוגיה וחינוך לפני מספר שנים ולא מצאה עבודה בתחום. בינתיים היא החליטה להקים משפחה ונכנסה להריון. המצב הכלכלי הקשה לא הותיר לה הרבה ברירות, והיא יצאה לעבוד בעבודות מזדמנות, העיקר להביא כמה גרושים הביתה. "המצב גם ככה קשה, היום אני בהריון, מתייצבת בלשכה כל יום ראשון במשך חודשים. אך עדיין לא קיבלתי פתק לפקיד שאולי ייתן שבב של תקווה למצוא עבודה. את האמת אני גם לא מצפה, כי מן הסתם אם בכלל תיהנה עבודה בתחום, אז ישלחו קודם כל מישהי לא בהריון. אבל כאשר מסתכלים מסביב על האנשים, רובם מקבלים את אותו הפתק וחוזרים הביתה. בעלי מרוויח 5.500 ₪ ויש לנו משכנתא, אז קשה ומפחיד כי לפני שנתיים כשקנינו את הדירה פתחנו את כל החסכונות האפשריים כולל תוכנית חיסכון פנסיונית. היום אנחנו מפחדים לאבד הכל", היא מספרת בכאב.

נתונים בדומה לנתוני עיר ערבית

אשדוד היא אומנם העיר החמישית בגודלה בישראל, אך בנתוני האבטלה היא יותר קרובה לערים ערביות, או ערים בהם אחוז גבוהה של האוכלוסייה היא ערבית. רק לשם השוואה, בראשון לציון אחוז האבטלה הוא פחות ממחצית של זה של אשדוד ועומד על 4.3% מובטלים. תל-אביב עם 4.1%, ירושלים עם 3.8% מובטלים וחיפה עם 7%. מתוך 8,425 מובטלים הרשומים בשירות תעסוקה באשדוד, 4,894 הן נשים, 3,531 גברים. מתוך המספרים האלו 1,050 הם אקדמאים מובטלים, זה מבלי להתחשב מהו מספרם של האקדמאים שאינם עוסקים במקצוע אותו למדו. רק 404 מובטלים הופנו לעבודה, גם אם מדובר ביום אחד של עבודה בשבוע, והם אוטומטית יורדים מהסטטיסטיקה.

ליד הלוח בו מפרסמים את רשימת קורסי הכשרה המקצועית, פגשתי תושב גן יבנה שהגיע במיוחד בשביל לקבל ייעוץ. "אני מגיע מגן יבנה. אנחנו מתייצבים באשדוד. לא השלמתי את לימודי תואר ראשון בגלל המצב הכלכלי. אני לא עובד וחושב שאולי הסבת מקצוע תפתור את הבעיה. כבר שבועיים שאני מגיע לכאן מוקדם בבוקר, אבל יש כל כך הרבה אנשים שמעוניינים בייעוץ שאני לא מספיק לקחת פתק. היום סוף סוף קבעו לי ייעוץ לאמצע חודש יוני ואני מפחד שעד אז לא יישארו מקומות פנויים בשום קורס בו אני מעוניין" הוא מספר לנו.

בכניסה לסניף מוצבת עמדה ממוחשבת בה ניתן לצפות במשרות פנויות וקורסי הכשרה מקצועית. התהליך הוא פשוט, בוחרים את המחוז המועדף, שם הקורס או המשרה, רושמים מספר סידורי ונגשים לפקיד לבירור הפרטים והתאמה. בדקנו כיצד זה עובד, הלכנו להתעניין בקורס שמציע לימודי תעודה ב"בטכנולוגיה מתקדמת בתקשורת", ללא צורך בידע קודם, נכתב. הלימודים מתקיימים במכללת רמת גן במשך כ- 20 שבועות. אחרי שרשמתי את מספר הקורס ניגשתי לפקידה, שהייתה מאוד אדיבה והסבירה שמדובר בקורס במחשבים שבסופו מקבלים תעודה בינלאומית של חברת "מיקרוסופט". אך מה, עלייה וקוץ בה: עלות מבחני ההסמכה עומדת על סך 500 דולר ובנוסף על כך יש לרכוש ספרים בעלות של כ-600 יורו! אכן, שוויון הזדמנויות ללימודים ועבודה. תודה רבה, הקורס במצב הכלכלי הנוכחי, אינו בשבילי... איך בדיוק אדם מובטל, שהמדינה מעוניינת להחזירו למעגל העבודה, אמור לממן את הקורס הזה? אולי שייקח הלוואה? אם כבר המדינה לקחה על עצמה מטלה והיא להחזיר אנשים למעגל העבודה, והיא גם מכשירה ומעסיקה עובדים רבים לשם כך, הלא אלו הם פקידי שירות התעסוקה, למה שלא תיקח את זה עד הסוף? כי גם באופן פרטי אפשר למצוא הכשרה מקצועית במחיר כזה. ניראה שהמצב הקשה הפך את לשכת התעסוקה למתווך ומשווק של מוסדות ההשכלה? לא הכול צריך להיות חינם, אבל אם רוצים לקדם משהו וגם להפיק תועלת צריכים קודם כל להיות מציאותיים.

בחברות כ"א שממה

בחברות כוח האדם המצב לא שונה בהרבה. ביקרנו בכמה משרדים גדולים של משאבי אנוש וכוח אדם בעיר, שנראה שהם סובלים בעצמם מאבטלה. באחד המקומות פגשתי את אותן הנשים שהיו לפני רגע בלשכת התעסוקה. המתנתי בצד ושמעתי את הפקידה אומרת להן "כרגע אין כלום, מצטערת, תשאירו את הפרטים אם יהיה משהו נחזור אליכם", גם מכאן יצאו נשים אלו באכזבה. 

בעיית האבטלה בקני מידה הארצי ובדרום בפרט אינה בעיה חדשה. ממשלת אולמרט הקודמת וממשלת נתניהו הנוכחית הביאו עימם תוכניות והצעות רבות כדי להתמודד עם המשבר הכלכלי. התוכניות נועדו לעידוד תעסוקה, וגם כדי למנוע פיטורי עובדים. המדינה אפילו הסכימה לשלם את החופשות "ללא תשלום" שיוציאו מעסיקים את עובדיהם,כל זה על מנת לשמור על מקום העבודה והמשך זכויות סוציאליות. כל המשרדים הממשלתיים כמו אוצר, התמ"ת ועוד משרדי הממשלה יזמו חוקים ופרויקטים  אבל איך אומרים: "דיבורים כמו חול ואין מה לאכול". תוכניות יש למכביר, אך היישום תקוע. ובמקום תוכניות והקלה לתושבים שגם ככה סובלים, מחליטה ממשלת ישראל דווקא להעלות מיסים.