$(function(){ScheduleRotate([[function() {setImageBanner('067f7189-bab1-4b50-a3cd-67cf45fe0519','/dyncontent/2024/6/9/cf98dfec-78a0-42f1-bab3-156d5c7da59e.jpg',18020,'שפע אייטם כתבה ',525,78,true,20074,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('067f7189-bab1-4b50-a3cd-67cf45fe0519','/dyncontent/2024/12/25/d8ebac34-27d0-4390-81bf-fac7d4d5035b.gif',18850,'ביג אייטם כתבה ',525,78,true,20074,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('067f7189-bab1-4b50-a3cd-67cf45fe0519','/dyncontent/2024/12/25/211d3eaa-f06f-4f07-b0a4-eb102e78d7cd.jpg',18846,'סימול אייטם כתבה ',525,78,true,20074,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('067f7189-bab1-4b50-a3cd-67cf45fe0519','/dyncontent/2024/8/27/9d7f959a-bbf3-4870-ac1e-bb6b597a0e74.jpg',18332,'אלפרד טניס אייטם כתבה ',525,78,true,20074,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('067f7189-bab1-4b50-a3cd-67cf45fe0519','/dyncontent/2024/12/12/cc29f6c5-8b6f-44ae-83f2-5b270e1cf99c.jpg',18806,'תדהר אייטם כתבה משרדים',525,78,true,20074,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('067f7189-bab1-4b50-a3cd-67cf45fe0519','/dyncontent/2024/12/2/801195ab-1e3f-4e89-8ce0-eb96f2627393.jpg',18771,'משכן עונת המנויים ילדים אייטם כתבה ',525,78,true,20074,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('067f7189-bab1-4b50-a3cd-67cf45fe0519','/dyncontent/2024/8/7/5067193b-26d8-471b-8cdb-027b2ddffd67.gif',17653,'די אוון אייטם כתבה ',525,78,true,20074,'Image','');},15],[function() {setImageBanner('067f7189-bab1-4b50-a3cd-67cf45fe0519','/dyncontent/2024/12/5/b3b4cf46-95a6-4f0a-bc3e-be01567f2c0e.gif',18239,'עירייה אייטם ',525,78,true,20074,'Image','');},15]]);})

אורן (השם האמיתי שמור במערכת) עומד להיכנס בשבוע הבא לכלא לאחר שהואשם בעשרות התפרצויות לדירות. הוא בא ממשפחה מכובדת ומבוססת בעיר, אך למרות זאת מגיל 16 הוא פורץ לבתים, נתפס, מקבל הזדמנות חוזרת אך שוב חוזר לעולם הפשע.
רגע לפני שהוא נכנס לכלא הוא נותן ראיון ל"המגזין" ומספר על פשעיו – כיצד פרץ לבתים, מה הסכום הכי גדול שגנב ומדוע למרות שהוא כבר גנב מאות אלפי שקלים, לא נותר לו שקל ביד? (אין ברכה בכסף הזה)

מאת: שניר חזוט

אורן (שם בדוי), ביקש שלא להזדהות מכיוון שהפרשה תשאיר אות קלון לו ולבני משפחתו, משפחתה מוכרת ונורמטיבית, האימא עובדת כגננת והאבא בתפקיד בכיר בעירייה, משפחה המתפרנסת בכבוד ולא מחסירה דבר מבני הבית.
אורן הפך לעבריין סדרתי אשר נתפס והודה על עשרות התפרצויות שונות ברחבי הארץ, לא רק שהודה באלו שנחשד, אלא גם הוביל והודה בעבירות של התפרצויות נוספות אשר לא יוחסו לו כלל ע"י המשטרה וסביר להניח שאם לא היה מצהיר עליהן, לעולם לא היה נתפס.
המדינה מייחסת לו, על פי הודאתו, עבירות של התפרצויות לדירות מגורים וגניבה. לנאשם יש הרשעות קודמות בעבירות רכוש ואלימות ועוד תיקים הממתינים לדיון העוסקים גם הם בעבירות רכוש.
מדוע הופך בחור ממשפחה נורמטיבית ומבוססת לפושע מועד? מדוע הוא מחליט להודות על פשעים שהמשטרה לא ידעה על קיומם? האם מדובר בבצע כסף? בעבריין מועד? או בבעיה נפשית?
מתסקיר שהגיע לידנו משירות המבחן עולה כי בשנת 2008, הומלץ על ביצוע אבחון פסיכיאטרי לנאשם אך לא נעשה דבר בנדון. במאי 2009 נעשה לו אבחון שבו נמצא כי לנאשם יש "הפרעת אישיות אנטי סוציאלית" – כלומר, הנאשם מונע מדחפים ויצרים הדורשים פורקן מסוים תוך קושי בדחיית סיפוקים. לאור חוות הדעת בתיק שנידון בביהמ"ש בנצרת המליצו להשאירו בפיקוח למשך שנה ועונש של חצי שנה עבודות שירות שאותם הוא התחיל ב21.11.09.
אולם בתאריך 28.10.09 התפרץ הנאשם פעם נוספת בצוותא יחד עם שני קטינים אל תוך וילה באשדוד. כשהחלו השלושה להעמיס את הרכוש הגנוב לרכבם, זינקו עליהם בלשי משטרת אשדוד. מה שנקרא – תפסו אותם על חם.
ביהמ"ש החליט לשלוח את הנאשם למעצר עד לתאריך ה26.11.09 ובסיומו יישאר במעצר בית ויתחיל טיפול פסיכולוגי\פסיכיאטרי.
מעצרו עד לתאריך הנ"ל מנע ממנו להתייצב בפני האחראי על העבודות שירות בתאריך שהתבקש ע"י ביהמ"ש בנצרת. כתוצאה מכך, ביהמ"ש בנצרת המיר לנאשם את עבודות השירות לחצי שנה מאסר בפועל אשר אותו הוא יתחיל לרצות ביום שני הקרוב.
כאן הוא כבר נקלע למחדל של המשטרה המראה כי יד אחת לא יודעת מה עושה היד השנייה -
בימ"ש אחד שולח את הנאשם לטיפול תוך כדי מעצר בית ובימ"ש אחר שולח את הנאשם למאסר בפועל.
כתב "המגזין", שניר חזוט, יצא לפגוש באורן כדי להכיר מקרוב את הפורץ הסדרתי, ולשמוע מגוף ראשון על "העבודה" בשטח. לאחר מאמצים רבים הוא הצליח להשיג את אורן ולקבוע עימו פגישה בטרם הוא יכנס למאסר. משהו בקולו של אורן היה כבוי, קולו של אדם שאכזב את עצמו ואת משפחתו, אדם שכלוא בבית עם אזיק אלקטרוני הצמוד לרגליו, אדם שצפוי להיכנס בשבוע הבא למאסר הראשון בחייו.

אתה נראה בחור נחמד, משפחה טובה, יש כסף ב"ה, איך הגעת למצב הזה? מה הוביל אותך לבצע עשרות התפרצויות?
"אתה צודק, יש כסף, משפחה טובה, אבל אני לא יודע להגיד לך במדויק, אולי השפעה של חברים, אולי הכסף הגדול, פשוט נמשכתי לזה, אין לי תשובה".
באיזה גיל הייתה ההתפרצות הראשונה שלך?
"16".
איך ההרגשה בזמן פעולה, בתוך הבית?
"כשאתה בתוך הבית אתה פוחד, מפחד שיפתיעו אותך בעלי הדירה, שמישהו יראה אותך, אבל ההרגשה כשאתה יוצא מהבית עם סכום עצום של כסף וסופר אותו ההרגשה היא אדירה, היא עושה לי משהו בלתי מוסבר".
מה הסכום הכי גדול שגנבת?
"800 אלף שקל! אני ביחד עם עוד בחור".
ואיפה הכסף?
"איזה כסף?! הלך, הלך מזמן. אתה יודע איך זה, מה שבא בקלות הולך בקלות, היה לי חצי מליון ביד והיום אין לי כלום. הייתי חי כמו משוגע, קניתי רכבים, הייתי עם בחורות, קניתי בגדים, בילויים, אבל הנה הגעתי לבית-סוהר, אין ברכה בכסף הזה".
מהו המקרה הכי מפחיד שהיה לך?
"יש הרבה, אני פשוט לא יודע מה הכי מפחיד. יש לי משהו!
אני ועוד 2 חברים נוסעים בת"א עם רכב ובו רכוש גנוב. לפתע מגיחה ניידת ומורה לנו לעצור בצד. לא עצרנו! הנהג פתח בנסיעה מהירה ואל הניידת שרדפה אחרינו, הצטרפו עוד 2 ניידות. נערך מרדף אחרינו בכל רחבי ת"א. אם היית רואה איך הנהג נסע בטירוף, לא היית רוצה להיות ברכב. הנהג איבד את השליטה על הרכב ונכנס בעץ. נטשנו את הרכב והחלנו לברוח ברגל אני ועוד חבר הצלחנו לחמוק מהשוטרים והשלישי נתפס. עד היום לא נחקרתי על הסיפור הזה".
בפעם ראשונה שנתפסת, לא חשבת שדי, מספיק? למה לא עצרת?
"כי הביטחון נשאר לך, זה לא שהוא יורד, אין לך את הרגש של הפחד, גם ככה אני הולך לבית סוהר, אז מה יהיה, יאשימו אותי בעוד התפרצות? יתנו לי עוד חודשיים או שלושה? מה יכול להיות? לא היה לי מה להפסיד".
ואין פחד במהלך השבוע, החודש, שלאחר הפריצה? אולי השארתם איזה טביעת אצבע, אולי מישהו ראה אתכם?
"מי שעושה את העבודה כמו שצריך, בשעות הנכונות, עם כפפות, לאחר שעושה תצפית על הבית ולומד את התנועה של בני הבית אז לא צריך להיות לו פחד, אין דברים כאלה. אלא אם כן אתה גנב טיפש, מה שבא ליד אתה עושה. אני לא כזה".
ע"פ התיק אני רואה שהובלת את החוקרים להתפרצויות שהם לא ידעו עליהן בכלל, כלומר נתת הודאה על פשעים בהם לא הואשמת, למה?
"במצב שלי לא היו לי הרבה ברירות, הברירה היחידה שהייתה לי היא לתת להם עוד כמה דירות שהייתי בהן כדי לסגור להם תיקים וככה יתחשבו בי וישחררו אותי למעצר בית, לא אמרתי מי היה איתי, אמרתי הייתי לבד, עזרתי להם כי יכול להיות שבשלב מאוחר בחיים היו באים אליהם".
אז כן יש פחד שיבואו ביום מן הימים.
"כן, אתה לוקח כסף ואתה מתחיל להתרברב, אולי סתם בסטלה אתה פותח, ומישהו ישמע, יגיע לאוזן הלא נכונה".
אתה מפטפט ב"סטלה"? זה נראה לך לגיטימי לפטפט על דברים שיכולים לסכן את החופש שלך?
"לא! מה פתאום! עם הזמן לומדים, צוברים ניסיון, אני מדבר איתך על גיל 17-18, היום אני בן 25 יודע מתי לדבר ועם מי".
איך ההורים הגיבו לנוכח החלטת ביהמ"ש, נוכח המעשים שלך עצמם? אתה מרגיש שהם מאוכזבים ממך?
"מאד. הם קיבלו את זה הכי קשה בעולם, כאילו מישהו מת להם".
אז מה יהיה איתך?
"אני מוכן ללכת לטיפול, זה בא מרצוני שלי, אני מתבייש במה שאני עושה לאבי, אני ביקשתי משירות המבחן, זה מקום שלא מתאים לי, אני רוצה להיגמל".

עו"ד מיכל כהן : "מדובר במקרה קלאסי של בחור אשר זקוק להליך טיפולי".
עורכת הדין של הנאשם, מיכל כהן, מוסרת כי "מדובר במקרה קלאסי של בחור אשר זקוק להליך טיפולי. במידה וההליך הטיפולי יצליח הרי שזה ישקם הן את האינטרס הציבורי והן את האינטרס האישי של הנאשם. צר לי על כך שאין יודעת יד ימינה של המדינה אודות מעשיה של ידה השמאלית- מצד אחד ביהמ"ש הורה על השחרור שלו תוך שהוא מחייב אותו להיכנס להליך טיפולי \ פסיכולוגי \ פסיכיאטרי, אשר בסופו של יום יוביל ליתן פתרון רציני ומעמיק לעניין המחלה הנפשית ממנה הוא סובל: מקלפטומניה וכן מהפרעת אישיות אנטי סוציאלית.
כל הדיונים בשני התיקים העיקריים נגדו, נדחו בהסכמה של המדינה על-מנת לאפשר לו לסיים את כל ההליך הטיפולי ולראות אם אכן הטיפול הצליח.
אולם הממונה על עבודות השירות החליט להפקיע לו מנהלית את עבודות השירות והורה כי עליו להתחיל להתייצב לריצוי עונש מאסר בפועל".

$(function(){setImageBanner('f1636b6c-6895-4324-9724-7326eb1ebd3b','/dyncontent/2024/12/16/23348308-a338-4763-a45a-8b7b83b66035.jpg',14997,'עיריה אייטם כתבה ',525,78,false,20076,'Image','');})