שלוש שנים של מאבק משפטי בין נמל אשדוד לדייג, שהקים צריף ברציף הדייגים וקבע במקום את ביתו, הגיעו השבוע לקיצם. בתביעה שהוגשה לפני כשלוש שנים ע"י נמל אשדוד נטען שהדייג פלש לשטח המהוה חלק מרציף הדיג בנמל, בנה על הרציף את הצריף שלו ומתגורר בו, ללא היתר, תוך הסגת גבול ובניגוד גמור להוראות כל דין. עוד נטען בכתב התביעה כי שהותו של הדייג שלא כדין בשטח הרציף, על מיטלטליו, מהווה מפגע בטיחותי ובריאותי, ועולה כדי מטרד.

בנמל טענו שפנו לדייג בכתב ודרשו ממנו לסלק את ידו לאלתר משטח הרציף, אך הדייג סירב לקבל את המכתב ולפיכך הוא הודבק על דלת הרציף בו הוא התגורר. לאחר שהדייג סירב להתפנות מהשטח, הגישה נגדו הנהלת נמל אשדוד תביעה בסדר דין מקוצר ובו דרישה מבית המשפט שיורה על פינויו של הדייג.

בכתב ההגנה שהגיש הדייג, הוא מציין כי הוא מתגורר בנמל בהרשאה מאת הנהלת הנמל ובהסכמה מפורשת מאת

גורמי הנמל השונים. הסכמה זו, לטענתו, יצרה הסתמכות וציפייה אצלו וגרמה לו להשקיע השקעות רבות במקום, לטפחו ולבנות מקום מגורים, בית של ממש בעל ערך כלכלי. עוד טען הדייג שהרציף בו נמצא הבית שלו, רציף 9, חכור על ידי משרד החקלאות אשר הינו בעל זכות השימוש ברציף וכי משרד ממשלתי זה הרשה לו להתגורר במקום.

מכתב ההגנה שהגיש הדייג עולה שבשנת 1997, כתוצאה מרשלנות של גוררות נמל אשדוד, נגרם נזק בלתי הפיך לשתי ספינות הדייג שהיו בבעלותו באותה עת. על רקע זה, הובטח לו כי יוכל להתגורר במקום. עוד טען הדייג כי "השיהוי הרב בהעלאת טענות התובעת יוצר כלפיה מניעות והשתק ומרוקן מתוכן את טענתה בדבר העדר הסכמה של מי מנציגיה ליתן הכשר למגוריו של הנתבע בצריף". לטענתו של הדייג, הנהלת הנמל רוצה לפנותו משיקולים כלכליים בלבד ולא עקב בעיות בטיחות ותברואה. הדייג, שהסתמך בכתב ההגנה על חוק יסוד כבוד האדם וחרותו, טען כי זכותו שלא להיות מפונה מביתו ופינויו מרציף הדייג תביא אף לפגיעה נוספת בזכותו החוקתית לעסוק בעיסוק הדיג כחלק מחופש העיסוק.

עוד טען הדייג שבמידה ואכן יהיה יוחלט לפנותו מביתו, יש לפצותו ע"י מתן ארכה סבירה לפינוי, העמדת מקום מגורים חילופי על ידי התובעת, מתן פיצוי כספי הולם בעבור השקעותיו ארוכות השנים בבית המגורים וכן פיצוי אשר יאפשר לנתבע להתקיים בכבוד בתקופת ההסתגלות.

לטענתו של הדייג, מנהל הנמל דאז, מר אריה גביש, נתן את הרשאתו למגוריו ברציף בצריף וכן פיצוי כספי, בסך של 40,000 ₪. לטענתו, הן מר גביש והן מחליפו מר שאול רותם וכן גורמים נוספים בנמל, היו מודעים למגוריו ברציף ואישרו אותם הלכה למעשה וזאת בגין הנזק אותו ספג, אובדן כל רכושו ומקום מגוריו.

אריה גביש, לשעבר מנהל נמל אשדוד ברשות הנמלים, העיד במשפט כי לאחר התאונה שבה ניזוקו ספינות הדיג של הנתבע, הוא ניסה, ביחד עם גורמים אחרים בנמל, לסייע לנתבע להשתקם בעקבות הנזק שנגרם לו. עם זאת, מעולם לא נתן לנתבע הבטחה להתגורר בשטח הנמל. "הנתבע העמיד את הנמל על עובדה מוגמרת כאשר החל להתגורר בנמל ואף לא נשמע להוראות הנמל, כגון כאשר נטל חשמל באופן "פיראטי" והשתלט על שטחים שהיו מיועדים לדייגים אחרים. הנתבע פעל במקום כבתוך שלו מבלי לקבל אישור או היתר מגורם מוסמך כלשהו בנמל", ציין גביש בעדותו.

לשאלת בית המשפט אם הנהלת הנמל עצמה עיניים ולא הקשיחה פעולותיה עם הדייג, השיב גביש: "נכון, לא מיצינו את כל הצעדים המשפטיים, כולל צעדים מחמירים וזאת מתוך תקווה שהוא יבין שזה לא מקום למגורים".

גם שאול רותם, אף הוא מנהל הנמל לשעבר, ציין בעדותו שלא הבטיח לדייג דבר בעניין המגורים בנמל. בעדותו ציין מר רותם, כי במהלך כהונתו הובא לידיעתו כי בחלק מהזמן הנתבע ניצל את עובדת היותו דייג לצורך שהות במקום גם בשעות הלילה. הוא לא יודע אם אכן הנתבע גר שם שכן אחד הטיעונים שהושמעו היה שיש לדייגם פעילות מסביב לשעון, כולל עבודות תחזוקה ועל כן היה קשה למנוע מהנתבע לשהות במקום. בשלב מסוים הגיע מידע כי הנתבע שוהה במקום מעבר לתחום הפעילות כדייג. מנהל הנמל זימן את הנתבע למשרדו והבהיר לו כי חל איסור מוחלט למגורים בשטח הנמל ובודאי בשטח הרציף. הנתבע הציג קשייו ועל רקע זה נערכה פנייה של הנמל לשרותי הסעד לנסות ולסייע לו.

ראש אגף הדיג וחקלאות המים במשרד החקלאות העיד אף הוא וציין שלשייג לא ניתנה על ידי משרד החקלאות כל הרשאה להתגורר בשטח הרציף וגם אין הגיון בטענה זו, הואיל ומדובר בשטח שהמגורים בו אסורים.

שופט בית משפט השלום באשדוד, גיל דניאל, לאחר ששמע את עדויות הצדדים, מחליט לקבל את תביעת הנמל למתן צו פינוי נגד הדייג. בפתח הדברים מציין השופט דניאל: "אין מקום שבית המשפט יקבל, ובודאי שאין מקום כי בית המשפט יאשר, עובדת מגוריו של אדם כלשהו, ובכלל זאת הנתבע, ברציף של נמל מסחרי פעיל".

השופט דניאל ממשיך וכותב בפסק דינו: "מהראיות עולה בבירור, כי לתובע לא ניתנה רשות פוזיטיבית לפיה יוכל להתגורר במקום". השופט דניאל לא חוסך בביקורת כלפי הנמל שלא עשה די כדי למנוע את מגוריו של הדייג בשטח הרציף בנמל: "לפחות בחלקים ניכרים מפרק הזמן הממושך שבו מתגורר הנתבע במקום, ידעה הנהלת הנמל על כך שמדובר במגורי קבע, ומטעמים כאלו ואחרים, לא ננקטו ביחס לנתבע פעולות אופרטיביות לסילוקו מהמקום. אכן, אפשר ובתחילה, הגישה הסלחנית והפסיבית, אשר מצאה ביטויה בהעלמת עין לגבי שהותו במקום, היתה קשורה לרצון לסייע לנתבע בשיקומו, לאחר תאונת הספינות האמורה. בהמשך, ייתכן וגישה זו נבעה מחשש מיצירת עימות עם הדייגים או הערכה לגבי הקשיים הניצבים בפני הנמל בניסיון לסלק הנתבע. יהיו המניעים להעדר פעולה מצד הנמל, אשר יהיו, העובדה לפיה מתגורר הנתבע במקום פרק זמן כה ארוך, עובדה שכאמור היתה ידועה בפרקי זמן נרחבים גם להנהלת הנמל, וחרף זאת לא ננקטו נגדו פעולות של ממש לסילוקו, היא כשלעצמה מחייבת המסקנה לעניין מתן רשות מכללא".

בהמשך מציין השופט דניאל שגם אם הנהלת הנמל עצמה עין, אין בכך משום הענקת זכויות בצריף לדייג ובעל המקרקעין רשאי לדרוש את פינויו בזמן סביר. בעניין דרישתו של הדייג לקבלת פיצו על השקעותיו במשך השנים "בביתו", פוסק השופט דניאל: "הנתבע לא הוכיח כי השקיע השקעות במבנה וכן לא הוכיח את שיעור השקעותיו הנטענות".

השופט דניאל נותן ארכה עד ליום 1.2.2010 לדייג לפינוי ולסילוק ידו מהמקום. השופט מטיל על הדייג את הוצאות המשפט וכן את שכ"ט העורך שייצג את הנמל על סך 8,000 ₪, אך במידה והדייג יפנה את המקום, עד למועד שנקבע בפסק הדין וללא הצבת קשיים מצידו, ימליץ השופט לתובעת (נמל אשדוד) לשקול גביית הסכומים המגיעים לה מהנתבע כמפורט לעיל, וכן לשקול המשך ניהול התביעה הכספית נגדו