פשוט להיות שמח
להאזנה לתוכן:
מאת: אייל בן שמחון
השבוע תוך שאני יושב בסמוך למיטתה של בתי בבית החולים "שערי צדק " בירושלים נכנסים לפתע בשירה אדירה ושמחה גדולה שלושה יהודים עם פאות וזקן ארוך. קופצים ושרים, שרים וקופצים, מלווים בגיטרה ובתופים. החיוך של האנשים והשמחה לא משו מפניהם לרגע. כן, זיהיתם נכון אלו היו "חסידי ברסלב", שבאו להופיע בלי שיוזמנו, בפני קהל של שלושה אנשים: אשתי, בתי ואני, ושרו כאילו הופיעו בפני אלפים. את חסידי ברסלב המוזרים הייתי פוגש באקראי בצמתים, בכבישים, תוך שהם רוקדים, שרים וקופצים ואף פעם לא הבנתי מה הסיפור שלהם, ותהיתי אם הם על כדורים. אז שאלתי אותם בנימוס מחויך תוך שאני עוצר את קפיצותיהם בחדרה של בתי "מה הסיפור שלכם?"
"אנחנו שמחים", הם ענו. "מה יש להיות כל כך שמחים?" שאלתי. "רבנו נחמן מברסלב ציווה להיות שמחים, אז אנחנו שמחים. מצווה להיות שמח!" הם ענו בחיוך. "איך אפשר להיות שמחים כל הזמן?" הקשיתי עליהם, "הרי יש רגעים של דיכי, של עצבות, של בשורות לא נעימות". "גם ברגעים אלו המצווה היא לשרוף את העצבות ולהוציא את השמחה מתוך הבטן, שם היא נמצאת, החוצה!" כך סכמו והמשיכו לרקוד ולשיר ואנחנו לפתע התחלנו לשיר יחד איתם, החיוך נסוך על פנינו ופשוט שרנו וצחקנו איתם.
שאלת השאלות היא: מי מאיתנו "דפוקים"? הם שרוקדים וקופצים בצמתים, בפאבים, בבתי החולים והיכן שרק אפשר כאילו אין מחר?! או אנחנו שאנו טרודים כל היום בהישרדות, אשכרה הישרדות, ומסתכלים עליהם, המוזרים, איך הם קופצים ושרים. מה, אין להם משהו אחר יותר טוב לעשות? כנראה שלא!
הם פשוט מרוכזים בדבר האחד והיחיד שחשוב מבחינתם, לשמח ולהיות שמחים.
אנחנו עובדים וחיים סביב השעון במטרה להיות מאושרים. האמצעי לאושר הפך להיות אצלנו למטרה ובדרך למטרה שכחנו לשמוח, סתם כך לשמוח. "האושר", הם אומרים, "נמצא בבטן! תוציא אותו החוצה... זה קשה רק למספר שניות ואחרכך זה נהיה טבעי".
חזרתי הביתה ובדרך שרתי לי לבד להנאתי , פשוט שרתי והשתחררתי. וואלה! זה פשוט ונחמד. לא צריך סיבה לשמוח, צריך רק לרצות לשמוח. אפשר להתחיל בחיוך רחב, לנקות את הראש ממחשבות מטרידות ולהיסחף לתוך מחשבות חיוביות.
בעודי שר ברכב התקשרה אשתי ובשרה לי בשורה נפלאה: "הילדה משתחררת מבית החולים מהר יותר מכפי שקיווינו". ברגע זה השירה רק התגברה, והנהגים בדרך הביטו בי בתמיהה, הם בוודאי חשבו שאני על כדורים. אז חשבו!
