בשבוע שעבר חזרו לארה"ב כ-20 צעירים יהודים ששהו באשדוד בחמשת החודשים האחרונים במסגרת תכנית "אורנים", במהלכה עסקו בהתנדבות במקומות שונים באשדוד במקביל למתן תיגבור בלימודי אנגלית בבתי הספר התיכוניים בעיר. הצעירים, ילידי ארה"ב, שוכנו בדירות מרווחות ברבעים הדרומיים של העיר ונהנו גם מפעילויות חברתיות ענפות, שכללו לימודי עברית, ערבי תרבות וטיולים ברחבי הארץ, כשמטרת העל היא לקרב אותם לישראל ולעודד אותם לעשות עליה. כתב "המגזין" נפגש עם שניים מחברי הקבוצה, שמע מעט על החוויות, הרשמים והתכניות לעתיד.

הקשר של שרה חנה דייויד, 25, עם ישראל, החל כאשר התנדבה בארץ כבר לפני 5 שנים אך נאלצה לחזור לארה"ב עקב קשיים במשפחה, לה הייתה צריכה לעזור.

הפעם הגיעה במסגרת תכנית התנדבות "אורנים", תכנית בת 5 חודשים, שבמהלכם הולכים המתנדבים לאולפן פעמיים בשבוע, ללימוד השפה העברית וחיזוק הקשר עם הקהילה המקומית.

בכל בוקר יוצאים הצעירים בזוגות והולכים לאחד מבתי הספר התיכוניים, שם עוסקים בעיקר בעזרה בהכנה לבחינות הבגרות. בנוסף להתנדבות בבתי הספר, התכנית מחייבת 4 שעות שבועיות למען הקהילה. חלק מחברי הקבוצה מתנדבים בין היתר בבית האבות, מרכז הפוך על הפוך, מועדון "קצת אחרת" ואחרים.

שרה דייויד למשל, מתנדבת בכל יום שני – במועדון לילדים הזקוקים לעזרה מוטורית, בימי רביעי – במרכז מארשל (ליקויי ראיה) ובימי חמישי עוסקת בחלוקת מזון לנזקקים. הסיבה היחידה בגינה היא אינה מתנדבת בימי ראשון ושלישי היא משום שבימים אלו היא באולפן ללימוד עברית.

"חייב להיות סבלני, סובלני ומבין – במיוחד לאור העובדה שזו הפעם הראשונה בה תכנית כזו הופעלה באשדוד", מתייחסת שרה לעניין ההסתגלות למדינה ותרבות חדשים.

בהתחלה לא אהבה שרה את אשדוד, "הרחובות לא מסומנים, נתקלתי באנשים גסי רוח שאפילו נרתעו לעזור כשביקשתי עזרה בכיוונים. הרגשתי כל כך אבודה".
משהתחילה להכיר אנשים, התרגלה לאווירה, למקום, והיום היא כבר מכירה את הכיוונים ואת קווי האוטובוס.
באשדוד שרה הכירה חברים חדשים ויש לה גם משפחה מאמצת, שם היא מתארחת בסופי שבוע וחגים וכשהיא מבלה בסופ"ש אצל משפחה מחוץ לעיר היא מתגעגעת לאשדוד. "חבל שאין יותר מקומות בילוי – דיסקוטקים", היא אומרת, "אבל משאר הבחינות יש פה הכל".

יצרת קשרים גם עם צעירים אשדודים?
"בוודאי. גם ממקומות ההתנדבות, וגם כשאני יוצאת לבלות. כשרוצים להתחיל איתי כולם פתאום צריכים עזרה באנגלית".
איך אנשים מקבלים את זה שבאת לפה להתנדב?
"רוב האנשים ששומעים על ההתנדבות מעריכים זאת מאד ואף מביעים זאת בכל מיני דרכים, אם זה מוכר בשוק שעושה לי הנחה משמעותית או נהג אוטובוס, שנותן לי לנסוע חינם".

ואיך קיבלו אותך בבית הספר?
"וואו. בשלושה שבועות הראשונים הייתי בהלם, בעיקר מהאלימות בבית הספר, גם המילולית וגם הפיסית, אבל מתייחסים אלי יפה, גם התלמידים וגם המורים".

ומעבר ללימוד אנגלית יש קשר בינך לתלמידים?
"האמת כן, אמנם זה לא גולש אל מעבר לשעות הלימודים, אבל במקרים רבים התלמידים פונים אלי ומתייעצים, משתפים בדברים אישיים, ואני מנסה לייעץ מנסיון החיים שלי".

כשהייתה שרה בת שנה אימה הביולוגית (קוריאנית שהתגיירה) עזבה. לאחר כמה חודשים הגיעה צעירה ישראלית שחיפשה עבודה בארה"ב והועסקה על ידי אביה של שרה כאופר (מטפלת שחיה בבית המשפחה) עם הזמן השניים התאהבו והתחתנו, והביאו לעולם עוד 8 ילדים.
המשפחה לא חסרה לך?
"בוודאי. אני מתגעגעת לחברות והמשפחה בארה"ב, אבל לא מספיק כדי לחזור לשם. התאהבתי בישראל ואני מתכוונת להישאר לחיות פה, אני מאד מקווה שזה יהיה באשדוד, למרות שבינתיים אני לא מצליחה למצוא פה עבודה, אבל המשפחה המאמצת שלי עוזרת לי בעניין, ואני מקווה שזה יסתדר לבסוף".

לב קלמנס, 22, הוא בן להורים ממוצא אוקראיני שהיגרו לארה"ב והתמקמו בשיקגו.
לפני כשנתיים השתתף לב בפרויקט תגלית ל-10 ימים והיה כל כך נסער ובטוח שיגיע שוב לישראל. לאחר כשנה וחצי נתקל בפרוייקט זה, כשבדיוק סיים קולג' והתמחה בבימוי תיאטרון.

עקב היותו ממוצא רוסי, העובדה כי הרבה דוברי רוסית גרים באשדוד עזרה לו להסתדר בעיר. לב אוהב את אשדוד "נעים פה, נוח, לא יקר והים כמובן 3 דקות מהבית – זה יתרון עצום".
במרכז "הפוך על הפוך" שם התנדב בערבים, ניצל את השכלתו האקדמאית ויצר פעם בשבוע מעין סדנת תיאטרון, שהעסיקה את הצעירים שהגיעו לשם.
לב נהנה מטיולים בארץ במסגרת התכנית וגם יצר קבוצה קטנה של חברים שנוסעים מדי פעם לטייל בסופי שבוע. הוא כבר למד את הארץ בצורה כה טובה שכאשר אביו הגיע לשבוע, לב היה כמדריך התיירים שלו – לקח אותו לראות את ירושלים ת"א וכו'...
בניגוד לשאר חברי הקבוצה,טרם הגעתו לארץ, לב לא ידע מילה בעברית (חוץ משלום ותודה) אבל האולפן עזר לו והוא כבר מחפש בשיקגו איך להמשיך בלימודי העברית.

לב התנדב במקיף ד' ועזר בלימודי האנגלית שם. וגם לו היה קשה בהתחלה "הופתעתי מביה"ס בעיקר בכיתות הנמוכות – חוסר משמעת, בלאגן, הרגשתי כמו בשדה קרב. אפילו המורות סיפרו לי שהן הולכות הביתה בדמעות".

בניגוד לשרה, לב לא חושב לעבור לגור בישראל, הוא רוצה לפתח קריירת התיאטרון ולפי מה שהוא ראה, בישראל יהיה לו קשה הרבה יותא לעשות כן. הוא אמנם ישמח לחזור לפה, רק שהוא לא יודע להגיד מתי, ואם יהיה זה אולי כדי לביים סרט קולנוע עתיר תקציב. ימים יגידו.

 -----------------------------------------------------

על התכנית
חברת "אורנים - יוזמות חינוכיות" בשיתוף "מסע" (הסוכנות היהודית), מזמינה צעירים יהודיים מהתפוצות לקחת חלק בהוויה הישראלית כחלק מהחברה. התוכנית מציעה לצעירים בגילאי 19-32 לחיות בארץ לתקופה של 20 שבועות, בהם מקדיש כל צעיר כ-600 שעות התנדבות לפי צרכי הקהילה וכישוריו האישיים. המתנדבים נחלקים לגרעינים של כ-15-30 בקבוצה, כאשר כל גרעין ממוקם באזור ההתנדבות ומשקיע סה"כ כ- 9,000 שעות התנדבות בכל מחזור.

הקבוצות עובדות במתכונת של שני מחזורים בשנה ובמהלך השהות המשתתפים עוברים הכשרה, עוסקים בפעילות התנדבותית במוסדות החינוך בעיר של כ-30 שעות שבועיות ועוד מספר שעות של התנדבות קהילתית, לומדים עברית, מתארחים אצל משפחות ישראליות ומשתתפים בטיולים ופעילויות העשרה דרכן מכירים את הארץ, את החברה הישראלית ואת התרבות היהודית.

היכן מושמים המתנדבים?
המתנדבים פועלים על-פי צרכי הקהילה, שסוכמו מבעוד מועד בשיתוף עם נציגי חברת אורנים, כמו למשל: גני ילדים, בתי ספר, מרכזי שיקום, מועדוני נוער, מועדוני קשישים, מקלט לבע"ח ועוד. כל משתתף מגיע עם ידע ונסיון חיים אשר מאפשר לו להשתלב לפי מיטב כישוריו במסגרות הללו. התוכנית פועלת ברמלה מזה כשנתיים ובנס ציונה מזה כשנה. פרויקטים כאלו מתקיימים בגרסאות שונות גם בערים אילת, תל אביב, ואף בקיבוץ יחיעם שעל גבול הצפון.התוכנית נוחלת הצלחה רבה בתרומה לקהילה המקומית. לאחרונה החלה התכנית לפעול גם באשדוד באופן שוטף (התנדבות בוקר במוסדות חינוך,התנדבות אחר הצהריים בארגונים ומוסדות בעיר).