בת 14 הוטרדה במהלך הלילה ע"י צעיר אלמוני בסמוך לבניין מגוריה שבאשדוד. לדבריה, הצעיר שטען כי רצונו להכירה ניסה לכפות עליה להישאר איתו וברגע של הארה, היא החליטה להחליף עימו מספרי טלפון והבטיחה ליצור קשר בהמשך.

הצעיר יצא מרוצה ובכך ייתכן כי נמנע אסון גדול. את סיפור תושייתה מביאה אימה החרדה והמודאגת בפוטס שפרסמה בפייסבוק: "איך הגענו למצב שהבנות שלנו לא מרגישות בטוחות בסביבה הטבעית שלהן?"

מהמשטרה נמסר כי האירוע בחקירה ובשלב זה טרם נעצר חשוד במעשה.

אימה פרסמה בפייסבוק:
"ואיך אוכל להירדם הלילה??? 03:00 בלילה, הנסיכה הבכורה שלי נרדמה ואני שוכבת לידה ועוטפת בחיבוק ובים של אהבה. רק לפני שנרדמה היא שיחררה את הבכי ששמרה בבטנה כל הערב הארוך הזה...עד לפני שעה היא הייתה הגיבורה של הערב הזה, גיבורה תרתי משמע.

השעה 19:30 ואני בדרכי חזרה לאשדוד, ואני משוחחת עם חברה בטלפון על המקרה הקשה של הילדה שנאנסה, הצער ממלא אותי ואני מספרת לה בכאב שאפילו פוסט לא הצלחתי לכתוב בנושא..."אנחנו צריכות לעשות מעשה, הפגנה, מחאה, משהו!". החלטנו ותיאמנו שכשאחזור לעיר נדבר ונחשוב איך מקדמים את הנושא.

כמה רגעים לאחר שהגעתי לאשדוד ואז זה קורה! הבת שלי מתקשרת אלי ומבקשת שאגיע מהר, שהיא מחכה לי בפיצה השכונתית ושהם שומרים עליה שם עד שאגיע. אני מזרזת את בעלי, מריצה בראש כל תרחיש אפשרי ומגיעה לנסיכה שלי, היא קצת נסערת, קצת מבולבלת, אבל מצליחה לספר לי את מה שקרה.

בדרכה חזרה הביתה מחברה, עצר אותה בחור בכניסה לבניין וקרא לה בשמה. היא הסתובבה והוא אמר לה "אני יודע שאת גרה כאן בבניין ושאת לומדת ב-****, ואני רוצה להכיר אותך.

היא אמרה לו שאין לו מה להכיר אותה, היא רק בת 14! (והוא מעל גיל 30!), היא רצתה ללכת אבל הוא לחץ והתעקש ותפס אותה ביד, וכשהיא הבינה שהתנגדות לא תעזור כאן, היא אמרה לו "אוקיי, אני אתן לך את הטלפון שלי ואתה תביא לי את שלך ונדבר אחר כך וניפגש. הוא הסכים והיא נתנה לו את מספר הטלפון של בעלי (לא את שלה) ולקחה ממנו את מספר הטלפון שלו כדי שנוכל לאתר אותו.

הוא הלך אחריה אז היא לא נכנסה לבניין, היא ידעה ששם הוא עלול לתקוף אותה ולכן הלכה לפיצה שמתחת לבניין, שם היו אנשים שנחלצו לעזרתה. אני מודה, נכון שמצד אחד אני מודה להם על שהרגיעו אותה ושמרו עליה עד שהגעתי, אך אני כועסת על שקבוצה גדולה של בחורים לא תפסו אותו והזמינו מייד משטרה.

כשהגענו בעלי ואני למקום, התקשרנו למספר הטלפון שנתן לה, הוא ענה ומיד הבנו שמדובר בערבי! הוא פחד ואמר שלא עשה לה כלום. המשטרה הגיעה ולקחנו את הילדה לתחנה.

הפחד שלה להירדם והשאלות ששאלה "איך הוא ידע את השם שלי?", "איך הוא יודע איפה אני גרה ואיפה אני לומדת?", "ואם הוא יבוא לתקוף אותי?", "כמה זמן הוא עוקב אחרי?"

איך הגענו למצב שהבנות שלנו לא מרגישות בטוחות בסביבה הטבעית שלהן? ומה היה קורה אם לא הייתי מלמדת את בנותיי איך מגיבים ומתנהלים במצב שכזה? מה היה קורה אם מהפחד היא הייתה מגיבה אחרת? מה היה קורה אם גם הדרך הזו לא הייתה יעילה לה? מה אם בפעם אחרת הוא יצליח לפגוע בילדה אחרת?

אז כן, הערב הזה היה יכול להסתיים אחרת!
ולכן, את מה שהחלטתי לקדם, אקדם!
אני לסדר היום לא אעבור! (ילדה שלי, אמא מבטיחה לך!)
אני אלחם בשם כל בת ובשם כל אישה ולא משנה מי הגבר (והוא לא גבר) ומה מוצאו! וכן, אלחם שכל בני המיעוטים והשב"חים למיניהם לא יהיו בקרבת בנותינו בפרט וילדינו בכלל!

#להיותעםחופשי_בארצנו"