את הטקס הנחתה כרמית פלטי קציר. כרמית היא אחותו של אלעד קציר שנרצח בשבי, ובתה של חנה קציר שהושבה בעסקה הראשונה ונפטרה. אביה של כרמית, רמי, נרצח בשבת השחורה.

"שירי, אריאל וכפיר נקברו בארון אחד ביחד", אמרה הבוקר לנוכחים בבית העלמין. "הם נשארו קרובים וצמודים בדיוק כפי ששירי עטפה את הילדים תמיד גם באותו יום ארור".

הספדו של ירדן ביבס - בעלה של שירי, ואביהם של אריאל וכפיר:
 
״מי אמור״
אני זוכר את הפעם הראשונה שאמרתי לך ״מי אמור״. זה היה ממש בתחילת הקשר שלנו, אמרת לי לקרוא לך ככה רק אם אני יודע בוודאות שאני אוהב אותך ולא להגיד סתם  
אז לא אמרתי את זה כי לא רציתי שתחשבי שאני ממהר להגיד ״אני אוהב אותך״ אז שירי אני אגלה לך שאהבתי אותך כבר אז שאמרתי לך ״מי אמור״. 
שירי אני אוהב אותך ותמיד אוהב אותך!
שירי את הכל בשבילי!
את האישה ואמא הכי טובה שיש,
שירי את החברה הכי טובה שלי . 
מישמיש מי יעזור לי לקבל החלטות עכשיו.. איך אני אמור לקבלהחלטות בלעדייך? 
את זוכרת את ההחלטה האחרונה שלנו? 
בממ"ד שאלתי אותך אם ״נלחמים או נכנעים״ אמרת לי נלחמים אזנלחמתי .
שירי אני מצטער שלא הצלחתי להגן עליכם . אם רק הייתי יודע מהיקרה לא הייתי יורה. 
אני חושב על כל מה שעברנו ביחד ויש כל כך הרבה זכרונות טובים.
אני זוכר את הלידות של אריאל וכפיר. אני זוכר את הימים שהיינו יושבים בבית או בבית קפה לבד ומדברים הרבה... על הכל מהכל זה היה כיף אני מתגעגע לזה וזה חסר לי.
הנוכחות שלך חסרה לי מאוד .
אני רוצה לספר לך על כל מה שקורה בעולם ופה בארץ.
שירי כולם מכירים ואוהבים אותנו את לא מבינה איזה הזוי כל הטירוף הזה.
שירי אנשים אומרים לי שהם תמיד יהיו לצידי אבל הם לא את. אז בבקשה תישארי לידי ואל תלכי רחוק! 
שירי, זה הכי קרוב שאני אליך מאז ה7.10 ואני לא יכול לנשק ולחבק אותך וזה שובר אותי! 
שירי בבקשה תשמרי עלי...
תשמרי עלי מפני החלטות גרועות. תשמרי עלי מפני דברים רעים ותשמרי עלי מפני עצמי. תשמרי עלי שלא אשקע בחשכה.
מישמיש אני אוהב אותך !
 
 
צ׳וקי 
אתה הפכת אותי לאבא. אתה הפכת אותנו למשפחה.
אתה לימדת אותי מה באמת חשוב בחיים ועל אחריות.
ביום שנולדת אני התבגרתי ברגע אחד בזכותך, אתה לימדת אותי כלכך הרבה על עצמי ואני רוצה להגיד לך תודה.
אז תודה אהוב שלי.
אריאל, אני מקווה שאתה לא כועס עלי שלא הצלחתי להגן עליכם כמו שצריך ושלא הייתי שם בשבילכם. אני מקווה שאתה יודע שחשבתי עליך כל יום וכל דקה .
אני מקווה שאתה נהנה בגן עדן. אני בטוח שאתה מצחיק את כלהמלאכים עם השטויות והחיקויים שלך. אני מקווה שיש מלא פרפרים שאתה יכול להסתכל עליהם כמו שעשית בפיקניקים שלנו . 
צ׳וקי, תזהר שאתה יורד מהענן שלא תדרך על טוני... 
תלמד את כפיר את כל החיקויים שלך ותצחיקו את כולם שם למעלה. 
אריאל אני אוהב אותך "הכי בעולם תמיד בעולם", ממש כמו שאתה היית אומר לנו.
 
פוופיק 
לא חשבתי שהמשפחה שלנו יכולה להיות יותר מושלמת ואז אתה באת ועשית אותה עוד יותר מושלמת...
אני זוכר את הלידה שלך. אני זוכר שבאמצע הלידה המיילדת עצרה הכל ואנחנו נבהלנו פחדנו שקרה משהו אבל זה היה רק כדי להגיד לנושיש לנו עוד ג׳ינג׳י. אמא ואני צחקנו ושמחנו.
הכנסת עוד אור ואושר לבית הקטן שלנו. באת עם הצחוק והחיוך המתוק והכובש שלך ואני התמכרתי בשניה!
אי-אפשר היה שלא לנשנש אותך כל הזמן 
כפיר אני מצטער שלא שמרתי עליכם יותר טוב אבל חשוב לי שתדעשאני אוהב אותך מאוד ואני מתגעגע אליך מאוד! 
אני מתגעגע לנשנש אותך ולשמוע אותך צוחק 
אני מתגעגע למשחקים שלנו בבוקר כשאמא הייתה מבקשת שאניאשמור עליך לפני שאני הולך לעבודה כל כך אהבתי את הרגעים הקטנים האלה והם חסרים לי היום יותר מתמיד!
כפיר אני אוהב אותך הכי בעולם תמיד בעולם! 
 
יש לי עוד המון דברים להגיד לכם אבל אני אשמור אותם כשנהיה לבד.

הספדה של דנה סיטון סילברמן - אחותה של שירי ודודתם של כפיר ואריאל

בז, לולו ופורפור.
שנה שלמה שאני מכינה את עצמי לרגע הזה,
אבל שום דבר לא יכל באמת להכין אותי מספיק טוב לרגע הפרידה מכם.

בז, זה הכינוי של שירי מאז שאנחנו ילדות,
כבר סיפרתי כמה חיכינו להיות דודות,
אני ושירי החלטנו שייוולדו לנו ילדים אסור שהם יקראו לנו בשם הפרטי- רק דודה!
וכך היה.
ליה, אלון וארז זכו בדודה שאין כמוה בעולם,
דואגת, אוהבת ושומרת.

אני ושירי גדלנו בבית של אהבה, חמלה, והבנה.
אבא ואמא גידלנו אותנו להיות נשים חזקות, לאהוב את האחר ולכבד את השונה.

שהיינו ילדות, אני היתי האחות המעצבנת, שירי תמיד היתה התמימה והמתוקה,
שירי רצתה לנקות את השולחן-אני נשכבתי עליו.
שירי רצתה לראות טלויזיה- אני בדיוק היתי חייבת לפצוח בריקוד מולה.
אני מודה שקצת התעללתי בה ותמיד חיכיתי לתגובה שתבוא, למה את לא מחזירה לי?? שאלתי אותה.
ושירי היתה אומרת "חכי חכי שאני אהיה יותר גדולה אני אחזיר לך" לפני כמה שנים הזכרתי לה שאני עדיין מחכה...
שהגיעו הילדים סיפרתי לה על מה שהם עושים לי והיא אמרה " רואה? עכשיו הם מחזירים לך על כל מה שאת עשית לי".

שאני ושירי היינו אוספות את הילדים מהגנים היינו ישר באות לבית של אמא ואבא, פותחות את הדלת והם- רצו מייד לחבק ולנשק את הנכדים והולכים איתם. אני ושירי היינו מסתכלות אחת על השניה ואומרות " טוב אז נראה לנו שאנחנו מיותרות פה". ככה הם אהבו את הנכדים שלהם. אהבה מיוחדת שכזאת.
עכשיו בז, את פה לידם, איתם אז אני לא דואגת.

לולו שלי,
ג'ינג'י קטן עם צחוק של שובב,
קונדסון ועדין
קטן וחכם.
רק 4 שנים זכיתי להיות דודה שלך,
אבל אלו היו 4 שנים של דודה גאה!
אתגעגע אלייך כל כך,
אתגעגע לארוחות ערב המשותפות עם ליה אלון וארז בבית של סבא וסבתא אוכלים פיצה ממתכון שסבא המציא.
אתגעגע להליכה שלך, של גברבר קטן,
לצחוק, לעיניים הטובות ולחיבוק המתוק שלך.

פורפור,
איתך הספקתי לצערי להנות רק 9 חודשים,
לא היה קשה להתאהב בך מיד,
חייכני וטהור,
וגם ג'ינג'י לא אכזבת.

הייתם לי אחיינים אהובים מיוחדים ויחידים!
תהיו בליבנו לנצח נצחים ולנצח נוכחים.

אני רוצה לבקש מכם סליחה בשם ההנהגה והצבא שלנו שלא היו שם בשבילכם באותו יום.
ושלקח להם כל כך הרבה זמן להחזיר אתכם לאדמה שלכם.
בבקשה תשמרו עלינו מלמעלה 5 מלאכים שהם רק שלי, בז תחבקי את אבא ואמא חזק בשבילי ותשמרי לי עליהם.
בבקשה תשלחו לפה אנרגיות שיוציאו את כל הרוע מהעולם ושישאר פה רק טוב.
אני מבטיחה לך, כמו שהבטחתי לאבא ואמא שהמפלצות מעבר לגדר לא יצליחו במשימה שלהם, הם לא יכניעו אותנו, הם לא ישברו אותנו,
להפך, המשימה שלהם נכשלה כי התאחדנו, כי התחזקנו כי נהיינו בלתי מנוצחים, הם הפסידו.

הלוואי שאתם שם למעלה מחובקים עם אמא ואבא, משחקים ורצים בשדות ירוקים של אושר ואהבה.

מבטיחה לך בז ולכם לולו ופורפור שאף אחד לא ישכח אתכם, ליה אלון וארז יגדלו להיות גאים בכם, תהיו צרורים בלבבות ובנפש שלנו לעולם.
בטוחה שעוד נפגש.

-

הספדה של עופרי ביבס לוי - אחותו של ירדן ודודתם של אריאל וכפיר:

את המילים האלו אני כותבת בראש כבר מעל שנה. אי הודאות, החרדה והדאגה אליכם לא נתנו מנוחה למחשבות אבל בכל פעםשהראש התחיל לנסח גירשתי את המילים בכח. 
בכח האהבה אליכם ולירדן, בכח התקווה שתשובו.
ועכשיו אני עומדת פה מולכם. לא כך קיוויתי לפגוש אתכם שוב. איךמתחילים להפרד?
כבר 16 חודשים שאני מדברת ומספרת עליכם בכל מקום. זה תמידכאב והגביר את הגעגוע אבל לספר עליכם גם השאיר אתכם נוכחים, חיים. איך יכול להיות שאתם כבר לא?

שירי, איך יכול להיות שלא נקבע שוב לפיקניק בשבת? שלא נתמוגגשוב לראות את אריאל רץ לתואם לחבק ולנשק? שלא נצחק על ירדןונדאג לו ביחד? שלא תעבירי לי עצות ובגדים מכפיר שגדל לאפיקשלא זכיתם להכיר?
איך לקחו מאיתנו שנה שלמה של חוויות וזיכרונות יחד? איך אפשרלדמיין עתיד בלעדיכם?
איך לקחו לנו אתכם?

16 חודשים מאז אותה שבת נוראית ושום דבר עדיין לא נתפס, כלוםלא אמיתי והכל עדיין חסר הגיון.
שירי, היית בת הזוג המושלמת לירדן. לא יכולתי לבקש טובה יותרעבורו. אוהבת, רגישה, דואגת, מפנקת, מרגיעה.
את הכוחות שאת הטענת בו כל השנים, אנחנו עכשיו שואבים דרכו. אל תדאגי לו.
הוא חזק ומדהים ועדיין מצחיק. ואנחנו נשמור עליו. מבטיחה.

לולי, כמה אני מתגעגעת. לביישנות, לשובבות, למתיקות, לחיוך. לראות אותך עם תותו שלך. כמה אתה חסר לה. כמה דמיינו אתכםגדלים יחד, רחוק עד לטיול אחרי צבא בדרום אמריקה.  
כפיר, לעולם לא תהיה נחמה על שלא היה לי יותר זמן איתך. לאהספקנו כלום. אפילו מתנה לגיל שנה לא זכיתי לקנות לך.
אני אזכור אתכם תמיד, לא תשכחו לעולם. אתם אצלי בראש ובלבובכל פעם שאני מביטה בתואם, נגב ואפיק. בכל פעם שאראהתחפושת באטמן או אשמע צחוק של תינוק.
וככה אני רוצה לזכור את שלושתכם- מאושרים, צוחקים, משפחה.
אנשים רבים מבקשים ממכם סליחה, מירדן, מאיתנו. אך האשמה לאעליהם. האסון הזה לא היה צריך לקרות. לא הייתם צריכים להילקחוהייתם צריכים לחזור בחיים.

סליחה משמעותה קבלת אחריות ומחויבות לנהוג אחרת, ללמודמטעויות.
אין משמעות לסליחה לפני שהמחדלים יחקרו, וכל בעלי התפקידיםישאו באחריות. האסון שלנו כעם ושלנו כמשפחה לא היה צריךלקרות, ואסור, אסור שיקרה שוב.

יכלו להציל אתכם והעדיפו נקמה. אנחנו הפסדנו. תמונת הנצחון שלנוכבר לא תקרה. המאבק שלנו מול האויבים יהיה לנצח אבל אנחנוחייבים תמיד לקדש חיים, אהבת אדם, כבוד המת ולא להשאיר אףאחד מאחור. אחרת הפסדנו את מי שאנחנו.

לולי ופירפיר, העולם הכיר אתכם באופן הטרגי ביותר, אבל אנימבטיחה שנעשה הכל כדי שהזיכרון שלכם וממכם יהיה כזה שלתמימות, אהבה וטוב. בדיוק כמו שאמא שירי ואבא ירדן גידלו אתכם.
מבטיחה לעשות טוב בשמכם.
אוהבת ומתגעגעת לעד.

הספדן של דלית רם אהרון וסתיו קוניו - חברותיה הטובות של שירי מניר עוז:

שירי, בארץ ובעולם את סמל לאכזריות הבלתי נסלחת של החמאס.
עבורנו את שירי, חברה טובה שאנחנו מאוד אוהבות ויותר לא נזכה לראות.
במשך שישה עשר חודשים קיווינו והאמנו שתחזרו אלינו - את, אריאל וכפיר.
אנחנו עדיין מסרבות להאמין שאנחנו נפרדות ממך, זה לא היה צריך להיגמר כך.

מילים אישיות מסתיו:
שירי, לפני 11 שנים הכרנו בפעם הראשונה כשחזרת מהטיול שלך בדרום אמריקה. איתן לא הפסיק לדבר עלייך, סיפר כמה שאת בן אדם מדהים ושאני כבר ממש חייבת להכיר אותך.
הוא צדק בכל מילה שאמר.
מאז אנחנו יחד - בלתי נפרדות.
החברות בינינו רק השתבחה עם השנים: חברות טובה, חזקה, אמפתית, קשובה ובלתי ניתנת להפרדה, גם כשידענו קשיים תמיד חזרנו לטוב בינינו.
עברנו הרבה דברים ביחד, היית איתי בכל חלק חשוב בחיי.
התחתנו בהפרש של שנה אחת מהשניה.
נכנסנו להריון ביחד, את כל חופשת הלידה שלנו העברנו עם אריאלולו ועופרי.
לאחר שהגיעו המתוקים האלה לחיינו,  התקרבנו אפילו יותר.
3 שנים לאחר מכן, שימחת אותי כשאמרת לי שאתכונן להיות שוב דודה  - איזה אושר!
שאלתי אותך מה התאריך המשוער ואמרת שינואר. הזהרתי אותך לא ללדת ב17.1  ביום ההולדת של יובלי ואת התחשבת בי, התפשרת וילדת יום אחרי - ילד מתוק וכמה מפתיע ג'ינג'י, למרות שחשבנו שאולי הפעם הוא יצא כמו ירדן.
אריאל וכפיר - אהובים שלי
אני לא מאמינה שאני עומדת כאן במעמד הזה ולא מחבקת אתכם במקום, איך בכלל נפרדים מאחות ושני אחיינים?
שירי אריאלי וכפירי, לעד אנצור בלבי את החיים המשותפים שלנו יחד. את הטיולים המשותפים, הארוחות המשותפות, המשחקים המשותפים, את החיבוקים, הנשיקות והאהבה האין סופית שיש בינינו. אתם חלק בלתי נפרד מהחיים שלי.
תדעו אהובים שאתם חסרים בכל חלק בגוף שלי.
אתם ממש חיים בתוכי: שירי – אני שומעת את הצחוק שלך מתגלגל בראשי, העצות שלך והאהבה שלך כלפי בלי סוף. אריאלי - אני כל הזמן רואה אותך רץ ללא הפסקה ומחייך את החיוך הכובש שלך, וכפירוש - אומנם לא הספקנו הרבה יחד אבל הדמות שלך חקוקה בראשי.

מילים אישיות מדלית: 
שירי אהובה,
לא אשכח את קבלת הפנים שלך כשחזרנו לפני 12 שנים לניר עוז. זכרתי אותך כצעירונת ופתאום התבגרת ואני התאהבתי בך. אימצתי אותך לחיקי כמו אחות קטנה, הרגשתי כמו המנטורית שלך.

עם הזמן, למדת חינוך והיינו נוסעות יחד להשתלמויות ומחליפות רעיונות. לפני 7 שנים ניהלתי את החינוך בקיבוץ באזור והבאתי אותך להיות מדריכה שם. זו היתה שנה מדהימה שבה היינו צמודות יום-יום, היו לנו אינספור שיחות וצחוק לצד רגעים קשים ומאתגרים. באותה שנה שתינו נכנסנו להיריון - את עם אריאל ואני עם אורן. אני זוכרת איך סיפרנו אחת לשנייה באותו זמן שאנחנו בהיריון. אני כבר הייתי מנוסה בתחום ותמיד צחקתי עלייך שאכלת אותה שאת בהיריון צמוד איתי. קראנו לגוזלים בבטן "תקווה"  ו"הקטור" וסיכמנו כבר אז שהם שידוך. כשנולדו אורן ואריאל, עשינו להם בוק של תמונות לחתונה. הם גדלו להיות חברים טובים והחברות שלי ושלך התהדקה יותר ויותר. אחרי אריאל הגיע כפיר, ומהרגע שכפיר נולד הוא פשוט היה התינוק הכי מתוק שראיתי.

היית בת בית אצלנו בניר עוז, וכל פעם שהיית מגיעה עם אריאל וכפיר היתה שמחה גדולה. אריאל ואורן היו מכינים לנו פיצות בכאילו, והולכים לקפוץ בטרמפולינה, אורי וליאור שלי היו משחקים עם כפיר ואני ואת היינו מנסות לגנוב שיחות על האימהות והחיים ולתכנן תוכניות לעתיד.
תמיד היית חברה טובה, כזו שנמצאת שם לכל דבר. עזרת לי כשיצאתי לדרך עצמאית, תמכת בלי סוף, והיית שם עבורי כשאחי נפטר וכשאימי חלתה.

שבוע לפני השביעי לאוקטובר הספקנו לשבת בסוכת הקיבוץ, לחשוב על תוכניות לעתיד ולתכנן איך נחגוג יחד בפסטיבל הפסטימאמא שיזמתי והיה אמור להתקיים באמצע אוקטובר.
שירי, אני מתגעגעת אלייך כל כך, מתגעגעת לצחוק איתך, לבכות, להתמרמר, לחיות... מתגעגעת לשיחות שלנו, למפגשים, לביחדולמי שהיינו אחת עבור השנייה. לא מצליחה לתפוס ולעכל שזה נגמר, שאת כבר לא פה.
כפיר מתוק, לא סתם כולם נשבו בקסמייך, בכל פעם שראיתי אותך רציתי לאכול אותך מרוב מתיקות.
ארילולו אהוב, כמה אהבנו אותך כולנו, היתה בך שובבות ואופי ג'ינגי כובש. מאז ה-7/10 אורן שלי לא הפסיקה לבכות שהיא מתגעגעת אלייך, לפני חודשיים אמרה לי " אמא, הלב שלי שבוי בעזה עם אריאל". כשהודעתי לה על מותכם היא אמרה "הם תמיד ימשיכו לחיות אצלי בלב, נכון אמא"? ועניתי לה "נכון לולה, הם תמיד ימשיכו לחיות אצלנו בלב".
אנחנו רוצות שתדעי שירי שלנו, שהאהבה והדאגה אלייך קירבה בינינו ויצרה חברות מופלאה שמחייה אותך יום יום. את תמיד איתנו בכל רגע ואנחנו מרגישות את האהבה שאת שולחת שם מלמעלה.
משפחות ביבס וסילברמן האהובות - הלב אתכם.
דנה וירדן היקרים - תדעו שאנחנו נישאר פה לצידכם לכל דבר ותמיד נהיה הכתובת המחבקת שלכם והמשפחה המורחבת מניר עוז.
עכשיו, זה הזמן להיפרד למרות שכל חלק בגוף ובנפש מסרב,
שלושתכם תחסרו לנו מאוד.

נוחו על משכבכם בשלום, שירי, כפיר וארילולו.
תנו חיבוק גדול להורייך יוסי ומרגיט ולכל האהובים שלנו שם.
ותנו לנו את הכוחות שם מלמעלה להתמודד עם הכאב העצום הזה.
אוהבות אתכם תמיד, סתיו ודלית.

-

האב ירדן הקדיש שיר  Hold on the memorieis עם מסר חזק במילותיו 

שמבטא את המקום שבו ירדן שואף להיות  ואת הבקשה שלו מאיתנו דרך מילות שהוא בחר להקדיש

"נצלו עד תום את שארית חייכם תחיו את העולם במלאו כל עוד יש לכם הזדמנות  האחזו בזכרונות שמרו כל רגע קרוב ללב כדאי להשאירם חיים

הטרגדיה הגדולה מכולן היא כשהנשמות נשכחות"

הספדו של אבינועם בלומנקרנץ - בשם קיבוץ צאלים:

אני עומד לפניכם ברגלים כושלות ובפיק ברכים. מחנק בגרון ומבעד לדמעות קשה לראות מילים שירכחו את המכה הכואבת. כל כך הרבה מילים יש בעולם. ובשפה העברית אין מספיק מילים שיוכלו לתאר את הטרגדיה התנכית הזו ואת הזוועה שאנחנו עוברים ב509 הימים האחרונים. 509 ימים מאז השבת הארורה. ירדן שירי אריאל וכפיר מגלמים את המסירות ההורית, האמא המגוננת, התום והטוהר מחד ומאידך את המחדל הנורא, ההפקרה הזוועה והתגלמות הרוע המוחלט של החמאס. לפני יותר משלושה שבועות חזרת ירדן והיינו מלאי תקווה שהסוף יהיה אחר.
הלב רצה להאמין ולראש התגנבו חששות שאימתו את גודל האסון המציאות טפחה על פנינו. קהילת צאלים וקהילת ניר עוז אוחדו בברית דמים. ירדן פנינה אלי עדנה עופרי ודנה ליבנו הקרוע איתכם בשעה קשה זו ונעשה כל מה שביכולתנו לעטוף אתכם בחום ככל הניתן.

אני זוכר שהפקנו את קליפ הבר מיצווה שלך ירדן היית גולית ודברת אשקלונית עם רעמת התלתלים המפוארת שלך מי דמיין אז שבניך יהיו ג'ינג'ים כמו דוד המלך. ועוד אני זוכר שבאת עם שירי אלינו הביתה לחמש דקות אמרת לי בהומור המאפיין אותך: "לי אין שיקול דעת, תשאל את שירי היא קובעת" מיד החלו הקנטות של זוג צעיר ומאוהב. אלי כמה היית גאה באריאל היית מספר על יכולותיו, נוסע בקלאב קר האדום בשבילי הקיבוץ כשאריאל בזרעותיך כאילו נוהג ואמרת לי הוא יהיה אלוף ב4×4. הגאווה הייתה ניכרת.

איך קרה שמשפחה אנונימית הפכה פומבית וידועה בכל בית לא רק בארץ כי אם בעולם כולו. אתם משפחה של אריות משפחת קשת ביבס סילברמן נלחמתם ולא הרפתם עד השניה האחרונה. כמה אירוני ירדן בן קבוצת "כפיר" בצאלים. כפיר גור אריות שבגיל 9 חודשים נאלץ להלחם על חייו לא הספיק לחגוג יום הולדת אחד בחייו. ואריאל שברוב תמימותו רצה להיות גיבור על ולהציל אנשים שנמצאים בבור. אני חושב שהגשמת את החלום. אריאל אתה גבור על. ומעל כולם שירי באינסטינקט אמהי טבעי גוננה על ילדיה הרכים שנרצחו בדם קר. תמונתה עוטפת את שני העוללים בבעטה תשאר חקוקה לעד אצל כל אחד מאיתנו. כעת שירי מתאחדת עם מרגית ויוסי הוריה ז"ל וסבא וסבתא של 2 הג'ינג'ים הכי מפורסמים בעולם.

הטבח הנורא הוא טבח רב-דורי שמחק באיבחה אחת שלושה דורות של המשפחה.

נקמת ילד קטן לא ברא השטן.
עופו גוזלים חתכו את השמים טוסו לאן שבא לכם... אף נשר לא יפחיד אתכם. אמא שומרת עליכם, אמא איתכם. ואתה ירדן אנחנו כולנו נידאג שלא תשאר לבד בקן.

אוהבים, מחבקים ותמיד אתכם, משפחת צאלים.

-

ההספד של עידית אינטרטור - בשם קיבוץ ניר עוז:

‎את התמונה המפורסמת של שירי המבועתת ושני ילדיה אנחנו מכירים ויודעים מקרוב. עם זאת, גם בדמיון הפרוע ביותר לא האמנו שהרוע והאכזריות ישתפו פעולה כנגד אריאל, כפיר ושירי. אנחנו מלאי עצב, צער, כעס ותסכול על מותם. צער זה מלווה אותנו גם ביחס למותם של יוסי ומרגיט הסבים שהיו כל כך גאים ושמחים בקרבה שהיתה בין שירי, ירדן והבנים. מכל המשפחה היפה והמיוחדת הזו נשארתם לבדכם דנה וירדן. אנחנו כאן כדי לומר לכם שאנחנו איתכם בכל מאודינו.
‎נספר כאן על משפחתם של ירדן ושירי.

‎בתחילת שנות ה- 90 הגיעו לקיבוץ יוסי ומרגיט יחד עם בנותיהן דנה ושירי. שירי הייתה אז תינוקת אשר השתלבה בבית התינוקות. תינוקת חייכנית ומתוקה שחברים של יוסי ומרגיט היו מכנים "אפונה". היא גדלה להיות ילדה ביישנית עם צחוק מתגלגל.

‎שירי וירדן הכירו דרך חברים משותפים מ"מעלה הבשור". יחד הקימו משפחה קטנה שרק התחילה לצמוח ולפרוח בעקבות הולדת שני הבנים המקסימים. ראשון נולד אריאל, ילד ג'ינג'י כמו סבא יוסי ז"ל, עם חיוך כובש. הוא גדל להיות ילד מצחיק, חבר טוב, שובב עם צחוק מתגלגל כמו של אמא שירי ואופי כמו של אבא ירדן. יותר מכל אהב גיבורי על, הדמות האהובה עליו היתה באטמן שאליה התחפש בפורים. הוא היה ילד אהוב על חבריו ושיחק איתם בטרקטור שלו, בטרמפולינה, בארגז החול. במיוחד אהב להכין אוכל בכאילו ולאכול ארוחות ערב משותפות. אחרי אריאל נולד כפיר, גם הוא למרבה הפלא ג'ינג'י, תינוק מתוק שאף אחד לא יכול היה לעמוד בקסמו.
‎באותה שבת ארורה ירדן יצא להגן על משפחתו ונחטף לעזה. אחריו נחטפו שירי, אריאל וכפיר, היו לסמל לאכזריות וחוסר האנושיות של הטרור.

‎במשך שישה עשר חודשים נאבקו המשפחה, החברים, הקהילה וכל עם ישראל על חזרתם.
‎קיבוץ ניר עוז מרכין את ראשו לנוכח הטרגדיה הגדולה וכואב יחד עם המשפחה. דנה וירדן היקרים אנחנו כאן איתכם בליבנו.
‎יהי זכרם של שירי, אריאל וכפיר מבורך ועטוף באהבה.

-

מיכל עוזיהו ראשת המועצה האזורית אשכול בלווית משפחת ביבס :

ירדן,
דנה
אלי, פנינה, עופרי
אומה שלמה עוצרת היום מלכת ומרכינה ראשה אל מול שלושה ארונות שמספרים סיפור שיחקק לנצח בדברי הימים של מדינת ישראל, של העם היהודי ושל האנושות כולה.

סיפור של אכזריות בלתי נתפסת, אך גם סיפור של אהבה עזה. אהבת אם ואב. האהבה של עם ישראל שמתכסה כולו היום באבל ויגון על כפיר, אריאל ושירי.

אני ניצבת פה בשם קהילת אשכול ובשם העם יהודי ומבטיחה שתהה נישמתכם צרורה בצרור החיים לדור דור- כי עם חפץ חיים אנחנו.

שלא מבחירה המשפחה שלכם, משפחת ביבס, הפכה להיות אחד מסמלי האכזריות של היום הנורא הזה.
נחטפתם מבתיכם
עוניתם בידי מפלצות אדם.
שירי, אריאל וכפיר נרצחו בדם קר ללא כל יכולת להגן על עצמם.

נשמותיכם לנצח יהיו צרורות בצרור החיים
התמונה עם פיג'מות הבטמן היא סמל למשפחתיות מתוקה, לאהבה ולאושר.
החיבוק של שירי לאריאל וכפיר לעולם הפך לסמל אהבת אם לילדיה.
סיפור האהבה והגבורה שלכם, חצה גבולות ונגע בליבם של מיליוני אנשים בעולם כולו.
אין אדם אנושי שלא התפלל לסוף אחר.

ירדן,
במעשה של גבורה עילאית, מסרת את עצמך למרצחים בניסיון להציל את משפחתך. אתה מגלם את האצילות האנושית. הקרבת את חירותך מתוך אהבה טהורה, וכעת אתה נושא צלקות שאיש לא יוכל להבין את עומקן. אנחנו איתך ולצידך.

דנה ,
נותרת, בת יחידה ממשפחה שלמה ומלאת חיים. איבדת בבת אחת את הורייך מרגיט ויוסי, את שירי, אחותך ואחייניך המתוקים. העוצמות שבך מזכירות את תעצומות הנפש שבבחירה בחיים.
משפחת ביבס, סילברמן סיטון
אתם סמל לעוצמת המשפחה. כולנו משפחת ביבס איתכם ולצידכם.

האכזריות התהומית היא החטא אבל בעיקר העונש של מפלצות האדם שביצעו את הרצח המתועב של הנשמות הטהורות שלנו. תאוות הדם שלהם היא אסונם הגדול ביותר.

לממשלת ישראל אני קוראת, אל תעצרו! אל תעצרו ותמשיכו לפעול עד השבת כל החטופים. תצילו חיים ותשיבו את החללים למנוחת עולמים באדמתנו.
עמדנו כואבים וזקופים אל מול האובדן הבל יתואר ב 509 ימים האחרונים. עוד צפויים לנו ימים קשים וכואבים.
אנחנו נוכל לכאב כל עוד נדע שנחזיר את כולם. כל עוד לא אבדה תקוותינו.

חזרתם של החטופים כולם יהיה תחילתו של השיקום שלנו כחברה.
התפקיד שלנו כישראלים הוא להחזיר את מי שנותר שם מאחור ואז לשקם את מדינתנו האהובה.
ניר עוז קום תוקם
אשכול תצמח.
נשמותיהם של שירי אריאל וכפיר ימשיכו להיות צרורות בצרור החיים

ירדן, דנה, משפחת ביבס וסילברמן
לעולם לא תהיו יותר לבד.

לצפייה בטקס :