השבת השמשית שהפציעה, לא באמת נוצלה באשדוד ובכלל באזור הדרום. ההסלמה בדרום והאזעקות לאשדוד גרמו לחלק מהתושבים להישאר בבתים ובסמוך למרחב המוגן (בהתאם להנחיות פיקוד העורף). 

בשעות הבוקר אחרי האזעקה הראשונה ועוד לפניה, היה נראה שהשגרה בעיר כמעט לא השתנתה, החופים היו מלאים (יחסית), גם בתי הקפה משכו אנשים, לא בכמות הרגילה אבל היו מבלים. בטיילת ראינו את האשדודים הספורטיבים עושים גוג'ינג והליכות.

אלא שככל שהזמן חלף והמתח עלה בוודאי אחרי האזעקה השנייה בשעות הצהריים כבר היה נראה שהעיר נכנסת למוד אחר, מתוח יותר, דרוך יותר.

האתגר בשעות הראשונות של כל הגורמים בעיר היא להלך על החבל הדק מאד, בטח במציאות שלנו, בין הרצון לשמור על שגרה לבין האחריות כלפי התשובים וכמובן הנחיות פיקוד העורף.

זה התחיל עם פתיחת המקלטים הציבוריים, פתיחת המקלטים בבניינים וכן הדלתות בלובי, המשיך עם חמ"ל עירוני שנפתח, לצד תיגובר המוקד העירוני.

בהתחלה הכל היה לוט בערפל, מעין הרגשה של ללכת עם ולהרגיש בלי, או להיפך. ככל שההסלמה בדרום המשיכה, התחילו לעלות גם ההגבלות, זה התחיל עם ביטול משחקי הכדורגל בעיר, ביטול ההרקדה המסורתית, מופעים במתנ"ס דיונה ובבית יד לבנים. העירייה וראש העיר הוציאו הנחיות בעניין וכך גם גורמי הביטחון האחרים. 

בין האזעקה הראשונה לשנייה עוד היה נראה שבאמת מנסים לשמור בעיר על מעין שגרה מלאכותית, כזאת שכולם יודעים שהיא שברירית מאד. משפחות ניסו ללכת קצת לפארקים הסמוכים והמרחבים הסמוכים, אחרי האעזקה השנייה גם זה כבר נגמר.

החל פינוי החופים הפעם באופן רשמי והרבה יותר אסרטיבי, משחק הנוער בוטל באופן רשמי לאחר שבזמן חימום הקבוצות והשחקנים נשמעה האזעקה השנייה בעיר, כולם פתאום הבינו שעכשיו זה רציני, אם באזעקה הראשונה עוד היה נדמה שמדובר "בסטיית תקן" או טעות, באזעקה השנייה עם שני ירוטיים בעיר, המציאות השתנתה.

ובכל זאת מי שמחפש סוג של אסקפיזם ובילוי, למרות המצב הבטחוני המסעדות, בתי הקפה והבארים באשדוד משדרים שגרה כרגיל, אך יחד עם זאת מדווחים כי חלה ירידה משמעותית בכמות המבקרים.