בערב שבת הלכה לעולמה שרה כלפון (ז"ל), שנה ותשעה חודשים אחרי שנכנסה לניתוח ממנו יצאה בתרדמת בעקבות רשלנות רפואית. בעוד חודש הייתה צריכה לחגוג יום הולדת 50. 

כלפון ז"ל, הייתה מוכרת מאוד בעיר במיוחד כאשת מכירות מצליחה מאוד וכאישה שבת הצחוק לא משה משפתיה וכחברה עם לב ענק. הצהריים היא הובאה למנוחות בבית העלמין באשדוד בהלוויה קורעת לב, כשרבים הגיעו ללוותה בדרכה האחרונה. 

האח דוד ספד לאחותו: 
"תמיד היית שם בשביל כולם, בכל עזרה, מצוקה וצרה, בכל פינה שרק התבקשת. האנרגיות והמורל שלך היו חלק בלתי נפרד ממך. את מודל לחיקוי ודמות נערצת לכל אישה באשר היא. כמה נלחמת לזכות בתואר אימא וכמה נלחמת להיות האימא הכי טובה שיש. וכמו כל דבר שנגעת בו, גם את זה עשית בראייה אופטימית ובאהבה אינסופית.

השנים האחרונות לא הטיבו. הלוקמיה שתקפה עד תרומת מח העצם שהצילה אותך ועדיין היית איתנה ונחושה לחיות את החיים על הצד הכי יפה שלהם. ואת בשלך עדיין מחייכת אל העולם ויודעת שכלום לא ישבור אותך.

במקום בו היינו אמורים לחזק אותך היית מחזקת אותנו אבל כנראה שגם לך לא היה את הכח להילחם בגורל האכזר. שבגלל הוזלת יד ורשלנות בלתי נסבלת, נשארת למיטת הניתוחים במקום שבו גם שרה הלוחמת שלנו לא הצליחה לקום.

שרה אחותי אנחנו נפרדים ממך היום בכאב גדול - בור של שנים לא נצליח למלא. את משאירה אותנו חלולים וריקים מכל הטוב שדאגת למלא אצלנו במשך חיים שלמים. לנצח נזכור אותך, ומבטיח לך שבכל פעם נזכיר סיפורים, חוויות או את מעשי הקונדס שלא חסכת מאיתנו ותמיד הסתיימו בצחוק מתפרץ עד כדי דמעות.

את משאירה חותם בעולם הזה לכל כך הרבה אנשים שכנראה לא יצליחו להבין איך ממשיכים מכאן. אנחנו מפקידים אותך בידי בורא עולם ומבקשים ממך שתשמרי עלינו מלמעלה. תני לנו את הכוחות והיכולת להמשיך, כי למטה בלעדייך זה לא יהיה פשוט בכלל. נוחי על משכבך בשלום אחותי היקרה."

אבי בעלה של שרה ז"ל:
"את היית השמש והירח שלנו...הכפתור הזה שלא הדליקו כיבה לנו את החיים. הארמון הזה שבנית עבורנו נראה כמו צריף רעוע ללא המלכה שלו. הבית שהיה מוקד עלייה לרגל, לעצה טובה, לפתירת מחלוקות - עומד כעת לשיממון.

כן שרה, את המלכה של כולם – שלי, של הילדים, של המשפחה שלך ושלי. אין דרך אחרת להגדיר אותך. פצצת צחוק ואופטימיות לצד רגישות, חמלה ונדיבות שאין שני לה. 30 שנה לצדך וכל דבר קשה הפך לקל. כי את שרה, כלום לא נוגע בך גם לא המחלות הקשות ביותר - הן לא יכלו לך. בגבורה עילאית בחיוך ובדיחה את צחקת למוות בפנים ולחמת כמו לביאה אמיתית.

שנה ועשרה חודשים של מלחמה, בית החולים הפך לבית שני עם תקוות וחלומות, והינה זה קורה ואת קמה, זוהרת ויפה כתמיד. שרדנו אותך כולנו ולא משנו ממיטתך, כולנו האמנו שגם הפעם תוכלי לכך ובשבת נכנעת...עייפת. פנייך היפות, צחוקך, אהבת האדם שבך, ילוו כל אחד ואחת מאיתנו לעד. שמרי עלינו שרה שלי. תודה על החיים הנפלאים במחיצתך."

"צחקנו מאותן בדיחות ובכינו באותן הדרמות, שרה שלי" -ספד לה האח אילן, "אני לא יכול לעכל את זה. לא היה לפנייך ולא יהיה אחרייך. אהבת נפשי, האימא של כולנו. את היחידה עלי אדמות שלא שפטה אותי מעולם. איך קיבלת אותי בחיים, גדלנו כמו תאומים. כמה את חזקה."

פנינה אחותה:
"שמונה חודשים היית תלויה בין שמיים לארץ. את רצון האל אנחנו מקבלים באהבה, אמנם רצינו אותך שרה לעוד הרבה שנים...אפילו 50 שנה עדיין אין לך. כל חייך עשית הפקות גדולות וגם היום ביום לכתך בחרת להיקבר ביום ירושלים - מי יכול לשכוח את התאריך הזה או אותך?

"להיות בשמחה" - היה המוטו של חייך, את מי לא הצחקת, למי לא העלית חיוך? לכולם. השארת מזכרת יקרה את ילדייך אפיק ומיתר, וכמו שצעקת ביום שגילינו את הלוקמיה: "פנינה תשמרי עליהם, תשמרי עליהם!". ילדייך הם ילדיי, אשמור עליהם מכל משמר, כל זמן שיש נשמה באפי".

"שרה אחותי היקרה, אהובה על כולם, אימא, אחות, אישה וחברה כל כך מיוחדת" - ספדה איילת, חברתה שעבדה איתה שנים רבות והייתה כמו אחות עבורה, "הייתה לך שמחת חיים - הומור שרק את ידעת. ידעת לראות את הטוב מכל דבר. במשך 7 שנים סבלת מייסורים ובכל זאת תמיד הצחוק היה על פנייך, השמחה והעזרה...הנתינה שלך.

היית כל כך חזקה שרה, שנתת לנו את הכוחות והושתת יד לכל מי שהיה זקוק לעזרה. כמה קשה לדבר עלייך בלשון עבר, את כל כך חסרה לנו. כל יום שחולף תקוותנו גדלה, אך המציאות שונה לגמרי לצערנו - נמוג החלום, נמוגה התקווה והותרת לנו זיכרונות יפים, שמחים ומתוקים. תמיד תהיי בליבי אחותי היקרה. אני אוהבת אותך ולא אשכח אותך לעולם. תנוחי על משכבך בשלום."

תהא נשמתה צרורה בצרור החיים