התוכנית תבטל למעשה את ה ״מספר ירוק״ שמקבלים המוניות כתנאי להסעה בתשלום והיא דומה לשיטה של חברת אובר (Uber) הפועלת בקנדה ובארה״ב.

שוק המוניות הישראלי מבוסס כיום על עסקים קטנים — יותר מ–25 אלף בעלי רישיונות למונית. הרישיונות (מספרים ירוקים) הם נכסים שנסחרים בשוק חופשי ונמכרים מיד ליד ואף מוצעים להשכרה.

הממשלה מצידה מוכרת רישיונות למונית בלי הגבלת כמות, ולכן מחיר הרישיון ודמי השכרת רישיון לא השתנו כבר שנים.

במודל החדש המתגבש כעת, נהגים לא יצטרכו רישיון למונית כדי להסיע נוסעים בתשלום. במקום זאת, כל מסיע יעביר למדינה מס ייחודי אחיד, בסכום שייקבע על ידי הממשלה (כמה שקלים לכל נסיעה). את המודל מכנים ״רישיון זמני״ — במקום לקנות מספר ירוק, משלמים למדינה בתשלומים, דרך המס. הגבייה תיעשה באמצעות אפליקציות שיקשרו בין נוסעים למסיעים.

לכאורה מדובר על פתיחת השוק אך בפועל מסתבר שבכל מדינה שבה ענף ההסעות עבר למודל נטול רישיונות — אובר נהפכה שחקנית יחידה או דומיננטיות ביותר, תוך שהיא מחסלת את עסקיהם של נהגי המוניות וחברות המוניות האחרות שפעלו באזור לפניה, וגורמת להם לפתח תלות בה ולשלם לה.

את התוצאות ההרסניות של מבנה שוק תעסוקה כזה אפשר לראות בקליפורניה, שנשטפה על ידי אובר: בשלב הראשון, תנאי ההעסקה של הנהגים נשחקו והם נהפכו עבדים נטולי־זכויות; בשלב השני, מספרם הגדול של הנהגים גיבש אותם לכוח פוליטי חזק, שהצליח להוביל לחקיקת חוק שיגדיר אותם כשכירים. כלומר, הנהגים המאוגדים יוכלו להפוך לוועד עובדים חזק שישלוט בשאלטר של התחבורה הציבורית.