אלמנט ההפתעה בירי לעבר ירושלים תחילה, החלטת חמאס לקחת על עצמו את המאבק על ירושלים, ההצלחה שלו להתסיס את הרחוב הערבי בישראל, מטח רקטות חסר תקדים בהיקפו לגוש דן ולשרון,  5 הרוגים, פצועים ומיליוני אזרחים שרצים לממ"דים ולמקלטים שוב ושוב –היו אצבע,ועוד אצבע ועוד אצבע יותר מידי לעיניים של ישראל.  

התוצאה - לממשלת ישראל אין שום ברירה אלא להפשיל שרוולים ולהשתגע הפעם באמת. צה"ל ללא ספק יגבה מהם את מחיר העלבון.

ממשלת ישראל בשנים האחרונות העדיפה לסיים כל סבב לחימה מהר ככל האפשר "שקט יענה בשקט" הייתה האסטרטגיה של ממשלת נתניהו – אבל מסבב לסבב, מהסכם רגיעה לעוד הסכם, החמאס רק התעצם ויצר לעצמו כמות אדירה של רקטות משוכללות יותר, בעלות טווח גבוה יותר, ויכולת לשגר טילים בכמויות גדולות בבת אחת למקום אחד כך שיחדרו את הגנת כיפת ברזל.

כל חודש שיעבור, כל שנה, החמאס יתחזק ובמקביל לא יחזור בתשובה. תמיד זה היה עניין של זמן עד ש.... אבל ממשלות נתניהו העדיפו לדחות את הבעיה... לא להתמודד איתה בזמן אמת, אלא למשוך את הזמן.... אולי הבעיה תעבור מתי שהוא למישהו אחר.... אולי יקרה משהו....

אבל חוסר היוזמה שלנו גרמה לכך שהדבר היחיד שקורה הוא ההתעצמות החמאס בדרום והתעצמות החיזבאללה בצפון. הם אוגרים עוד ועוד ועוד טילים.

בחמאס העריכו שישראל חלשה מנטלית, שהיא רגישה מאוד כשיורים לעבר תל אביב וברגע שיעשו כן,  ממשלת ישראל תיבהל ותחפש להגיע להסדר.

אבל זהו שהפעם הם חטאו בחטא היוהרה, הם הגזימו בעיתוי הכי לא נכון שאפשר מבחינתם והתשלום יהיה במזומן -

אם ב7 השנים האחרונות שיחקנו בכאילו מתקפות, כאילו איומים, כאילו פגיעה בחמאס... השבוע חמאס והג'יהאד האיסלאמי חטפו ויחטפו באמת - הרג שיטתי של חוליות שיגור ובכמה מקרים של פעילים בדרגי הביניים, השמדת מנהרות, אמצעי לחימה ויכולות ייצור נשק, הפצצת בניינים רבי קומות (הכי פוגעים בחמאס תודעתית ובכבוד שלו). פגיעה מסיבית בבורות שיגור רקטות בצפון הרצועה והיד עוד נטויה. 

החמאס ניסה וימשיך להגיב בירי יותר מסיבי, יהיו עוד הרוגים מהצד הישראלי, אבל זה מאוחר מידי מלעצור - ישראל כבר לא תסוג אלא רק תתקוף יותר. הדרך שלהם להנצל מעוד פגיעה קשה היא להרים דגל לבן.

למה דווקא הפעם יותר מתמיד?

המצב הפוליטי משנה את כל התמונה:

תוצאה של צירוף מקרים קוסמי, יד הגורל או אולי יד אחרת הובילה לכך שרגע לפני שסוכמה כאן השבעת ממשלה הנשענת על קולות מפלגה ערבית (ואמורה להדיח מהשלטון את ראש הממשלה הכמעט נצחי) — המתחים הלאומיים והדתיים בירושלים ובתחומי הקו הירוק מגיעים לפתע לשיא.

המצב הפוליטי של ישראל מביא לכך שלראש שלממשלת ישראל יש אינטרס אישי למשוך ולהסלים את המערכה שהוא גם משתלב עם האינטרס הלאומי ורצון העם לפגיעה קשה בחמאס ולניצחון מוחץ, יהיה המחיר אשר יהיה (תמיד היה רצון כזה ותמיד הממשלה אכזבה את הציבור בסיום מערכה ללא ניצחון מוחץ).

עבור נתניהו וגם  עבור גנץ (שהיו על סף הלא רלוונטיות), ההתחממות היא מנוף לחזור לבמה הפוליטית גדולים יותר, חזקים יותר ורלוונטיים יותר.

הדרך שלהם לעשות זאת היא למשוך את המערכה כמה שיותר ולהכאיב לחמאס כמה שיותר.

במצב כזה, בנט ולפיד יתקשו להגיע להסדר עם רע"מ, יתקשו להחליף ממשלה תוך כדי לחימה וכך המנדט של לפיד יפקע.... נתניהו ירוויח זמן ויתכן שהיחסים בינו לבין גנץ בתקופת הלחימה יהפכו להיות לפתע כשל אחים לנשק.... גנץ יהיה ראשון ברוטציה (בנט מחוץ לבלפור אבל בתוך ממשלת חרום ימנית ) והנה לכם ממשלה והנה אינטרס למלחמה.

אני לא אומר שהיציאה למלחמה תהיה בגלל שיקולים פוליטיים, אבל הסיטואציה המיוחדת שמה את נתניהו וגנץ בפוזיציה ש - היא תתאים להם מאוד מצד אחד ומצד שני היא גם תהיה צודקת ולגיטימית מאוד.

ההסלמה שתלך ותגבר, ההרג שעוד צפוי, בשני הצדדים, יגדיל עוד יותר את סכנת המלחמה. אנו קרובים לכך יותר מכפי שהיינו בכל נקודת זמן מאז סיום מבצע צוק איתן בקיץ 2014.

התוכנית המקורית של צה"ל ביקשה להימנע ממהלך קרקעי ברצועה, שעלול להיות רב נפגעים. בימים הבאים ייתכן גיוס מילואים נרחב יותר, ופריסת עוד צוותי קרב חטיבתיים (הנשענים על יחידות סדירות) בגבול הרצועה. ככל הידוע, ההחלטה הסופית על הפעלת מהלך קרקעי טרם התקבלה.

נראה שהדבר תלוי עדיין בעוצמת הלחימה ובמספרי הנפגעים בימים הקרובים ואולי גם במצב הפוליטי אבל שששששש על זה לא מדברים בקול רם.