רשת החינוך העצמאי היא עמותה פרטית, המזוהה עם "דגל התורה" ולומדים בה כ-120 אלף תלמידים. מדובר ברשת החינוך הפרטית הגדולה בישראל. פעילותה ממומנת במלואה על ידי המדינה, ותקציבה השנתי כיום עומד על כשני מיליארד שקלים.

בשנת 2020 החל בעלה של המורה, מחנכת כיתה א' בעלת ותק של 12 שנים, להתפלל עם אנשי קהילת הפורשים מחסידות גור. המורה שעד אז נחשבה לאשת חינוך מוערכת וזכתה לשבחים בבית הספר, החלה לסבול מהתעללות במקום עבודתה בעקבות מעשיו של הבעל. (ברשת הודו כי "לולא הצטרפות בעלה למתפללי הפורשים מחסידות גור, הייתה התובעת ממשיכה לעבוד בבטחה ובנחת").

בפועל, המורה למעשה פוטרה כאשר הורחקה מתלמידותיה והן הועברו למבנה אחר והחלו ללמוד עם מורה מחליפה – בזמן שהיא נותרה לבדה בכיתה. בפסק הדין תואר כיצד אפשרה הנהלת בית הספר לאדם מחסידות גור להיכנס למוסד ולצלם את המורה יושבת לבדה בכיתה, "באופן משפיל". "תמונה משפילה זו הופצה בהמשך ברשתות החברתיות בצירוף טקסט משפיל".

המורה המחליפה אמרה לתלמידות כי המחנכת בגדה באדמו"ר מגור ואינה ראויה לשמש מורה. בפני המורה נחסמה גם האפשרות הטכנית ליצור קשר עם התלמידות.

המורה הושמצה בפני התלמידות בבית הספר ולא המנהלת ולא מי מהעובדים ביקש להפסיק את מסכת ההשפלות שהיא עברה.

בעקבות כל אלו והפסקת עבודתה, פנתה המורה לבית הדין לעבודה בבאר שבע בבקשה שיורה לרשת להחזירה לעבודתה.
בית הדין אכן הורה לעשות זאת, אך הרשת סירבה לכבד את הצו.
משכך החליטה המורה להגיש תביעה לבית הדין, ודרשה פיצוי בסך 850 אלף שקל בגין אפליה והתנכלות – שנעשו בניגוד לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה, תוך הפרת חוק יסוד כבוד האדם וחירותו; וכן בגין פגיעה בפרטיות, השפלה ופגיעה בשמה הטוב.

בפסק הדין נאמר: "מצופה היה שהנתבע כמעסיק יבהיר כי התנהלות חברי הקהילה והמנהלת אינה מקובלת עליו, וידרוש מההורים והמורים שיתוף פעולה וכבוד כלפי התובעת".

בנוסף להתנכלות ציינה השופטת יעל אנגלברג שהם כיצד נתנה רשת החינוך יד חופשית לחסידות גור לעשות בבית הספר כבשלה: "התמונה שעלתה בדיונים ומהחומרים שהוצגו לפנינו הינה עגומה, כאשר התברר כי על אף השתייכות בית הספר לגוף מרכזי המתוקצב על ידי המדינה, הרי שבפועל, 'קהילה, הישר בעיניה ייעשה', וזאת בלי שהמעסיק יכול, כך לדבריו, או אף יביע רצון להתערב בנעשה".

המנהלת הצדיקה את מעשיה באומרה שהיא רק "פקידה" של חסידות גור, וכי היא כפופה להנחיות החסידות.

ברשת החינוך טענו כי המורה סירבה להצעה לעבור למוסד אחר, וכי הפגיעה בה נעשתה שלא בעידוד בית הספר. ועוד טענו כי הרשת אינה יכולה לשלוט במעשי המנהלת והמורות.

בית הדין דחה את הטענות וקבע כי המורה הצליחה להוכיח את טענותיה. "הניסיון להעביר את התובעת הוא הפתרון הקל מבחינת הנתבע, שאינו מתמודד עם הפגיעה הבלתי נסבלת בתובעת".

השופטת פסקה כי: "טענת הנתבע שלפיה אין לו יכולת להתערב בנעשה בקהילה מהווה מדרון חלקלק", וכי "כאשר המעסיק אינו מגן על העובד, אף מעסיק אינו יכול לעשות כן וטענת הנתבע היא ויתור הלכה למעשה על אחריותו וסמכותו כמעסיק. היה על הנתבע להפעיל את סמכותו, התרשמנו כי הוא לא היה מעוניין לעשות כן".

בית הדין האזורי לעבודה בבאר שבע חייב את "רשת החינוך העצמאי" בפיצויים והוצאות על סך 160 אלף שקל.

במשרד האוצר אמרו כי יבחנו אם המדינה היא שתשלם את הפיצויים – או שמא מנהלי הרשת.

במשרד החינוך סירבו להתייחס לסוגיה. מרשת החינוך העצמאי לא התקבלה תגובה.

רקע על המאבקים בחסידות גור ומדוע הפורשים מנודים?

המורה שהתעללו בה היא רק קורבן אחד מיני רבים למאבק הקשה והאלים שמתנהל בין הפלגים בחסידות גור, מאבק בין 2 האדמורים, בעלי "הדם הכחול".

המאבק כבר ידע אלימות קשה, חרמות, מעצרים, פירוק של משפחות, יידוי אבנים  ומה לא כפי שפרסמנו בהרבה באתר אשדוד נט בשנים האחרונות.

חסידות גור, שהוקמה לפני יותר מ-160שנה, היא החצר הגדולה ביותר בישראל ומונה עשרות אלפי נפשות ברחבי הארץ. העיר אשדוד מהווה אחד ממוקדיה המרכזיים עם כ-2,500 משפחות אך בעקבות קרבות ירושה, היא התפצלה לראשונה מאז היוסדה.

כנגד הרב ובן האדמו"ר הקודם, שאול אלתר, שהחליט לפרוש ממנה, טענו שהוא עוקר את יסודות הדת ומי שהולך אחריו הם קבוצה של אנשים ממורמרים שרוצים להרוס ולהשמיד את החסידות.

אט אט זה רק הלך והחריף עד כדי טירוף חושים, האדמו"רים וחסידיהם הפכו לאויבים מרים. עד כמה מרים? הפורשים הם יותר מאויבי ישראל עבור גור.

אם תרצו, הגרסה החסידית של משחקי הכס.

הרקע לפילוג:

הרב אלתר כיהן כאדמו"ר הראשון של גור – התואר החשוב ביותר בעולם החסידי (ראשי תיבות של "אדוננו, מורנו ורבנו"), שמשמעותו רב העומד בראש קהילה חסידית.

החסידים מייחסים לאדמו"ר מעמד מקודש – ודוגלים בנאמנות אישית לו ולהוראותיו.

תפקידו האדמו"ר לא מסתכם רק בענייני הדת – והוא בעל השפעה ציבורית, פוליטית ואף כלכלית.

במרבית החסידיות, ובהן גם חסידות גור, תפקיד האדמו"ר עובר בירושה בתוך המשפחה – כאשר התואר עובר מאב לבנו או מאח לאחיו.

״היורש״ העתידי והמיועד של  חסידות גור הוא הרב נחמיה אלתר תושב העיר אשדוד והבן הגדול של האדמו"ר הנוכחי (בן ה82). יש מספרים  שהוא זה שמנהל את הקרב מול הרב שאול אלתר מאחרי הקלעים, מחשש ששאול אלתר יתמנה בסופו של דבר ליורש בזכות אבות אבל גם בזכות אישיותו ומעמדו בקהילה. מכאן מתאים לנחמיה אלתר ששאול יהפוך למוקצה מחמת מיאוס.

חסידות גור חולשת על נכסי נדל"ן בשווי של מאות מיליוני שקלים. הכסף, השליטה המוחלטת על חיי הקהילה, העובדה שהיא החסידות הגדולה בישראל, העוצמה הפוליטית בארץ ובאשדוד בפרט הופכים את כוח של האדמו"ר לעצום, יותר מכל כוח אחר בישראל המוחזק בידי אדם אחד. והנה לפתע נפל דבר בחסידות גור  – קרה מה שלא קרה בה כ 160 שנה - לאדמו"ר המכהן קמה, לראשונה בתולדות גור, התנגדות מבית: טוען חדש לכתר.

שורשי הקרע:

בשנת 1992 נפטר האדמו"ר שמחה בונים אלתר – צאצא של מייסד החסידות. שמחה בונים הותיר אחריו בן יחיד בשם יעקב אלתר. אולם במקום הבן, הוכתר דווקא אחיו של האדמו"ר: פנחס אלתר, המכונה "הפני מנחם" על שם ספרו.

מדוע הועדף "הפני מנחם" על פני בנו של האדמו"ר המנוח?

בחסידות גור היו בעבר תקדימים של מינוי "ממלאי מקום" אחרי פטירת אדמו"רים. זאת על מנת לתת ליורש המיועד שהות להתבגר ולצבור ניסיון.

עד פטירת אביו, יעקב אלתר לא החזיק בתפקיד תורני כלשהו כמו ראש ישיבה או אב בית דין. לעומתו, דודו פנחס אלתר עמד בראש ישיבת הדגל של החסידות – ישיבת שפת אמת.

מיד אחרי השבעה של האדמו"ר המנוח, נועדו השניים. בפגישה הוחלט כי "הפני מנחם" יכהן כאדמו"ר ואחרי מותו יירש אותו אחיינו יעקב אלתר.

"הפני מנחם" הוכתר לאדמו"ר החדש מגור – עד פטירתו כעבור ארבע שנים. אחריו הוכתר יעקב אלתר – שמכהן עד היום כאדמו"ר מגור.

האדמו"ר המכהן יעקב אלתר החל להחמיר את התקונעס" (ביידיש: "תקנות"). אוסף של כללי צניעות נוקשים שעל פי הם חיים חסידי גור.

החמרה לדוגמה הייתה - איסור מלא על מגע פיזי בין גברים.

תקנות בלתי מובנות היו למשל - כאלו הדורשות מתלמידי הישיבות להתקלח אך ורק עם שמפו הוואי...

תחילת הפילוג בתוך הבית:

לאורך השנים, התאספו מאות מחסידי גור סביב הרב שאול אלתר, בנו של האדמו"ר הקודם "הפני מנחם" ובן דודו של האדמו"ר הנוכחי.

הרב שאול אלתר צעיר מהאדמו"ר המכהן ב20 שנה. הוא נחשב לדמות כריזמטית וליברלית הרבה יותר.  הוא נואם בעברית, בציבור, בהתלהבות ומהלך קסם על מאזיניו. בעקבות אותה החלטה משנת 1992, למנות את "הפני מנחם" כאדמו"ר, נוצר מצב יוצא דופן - הייחוס הרבני של שאול אלתר זהה לייחוס של האדמו"ר: שניהם בנים של אדמו"רים קודמים.

הרב שאול אלתר – נחשב בעיני חסידי האדמו"ר מגור לאיום אפשרי על השלטון.

מספר מקרים (שכנראה היוו רק תירוץ) גרמו לכך שהיחסים בין חסידי שאול אלתר לחסידי האדמו"ר התדרדרו עד לכדי פילוג מלא בתוך הקהילה.

מספר ניסיונות לפיוס כשלו – עד ששאול אלתר הוביל מאות משפחות לפרישה מחסידות גור.

כמעט בלתי אפשרי היה למצוא את מי שיסכים לחשוף כיצד מאות משפחות מהחסידות הפנו עורף לאדמו"ר העוצמתי, הרב יעקב אלתר - מי שמיוחסים לו כוחות מיסטיים ושולט בחסידות הריכוזית ביד רמה.

כוחו של שאול

יש לציין שעד היום, שאול אלתר לא הכתיר את עצמו כאדמו"ר – אך הרב ייסד קהילה עצמאית לחלוטין.

בחודש יוני 2021 הובילו בקהילת החדשה – "קהילת פני מנחם" – קמפיין גיוס המונים למוסדות הקהילה. תומכי הקהילה אספו בקמפיין סכום של 50 מיליון שקלים – סכום חסר תקדים שהיווה מפגן כוח עבור מחנה שאול אלתר.

לרב שאול אלתר גם יותר קל לגייס תרומות מחסידות גור בחו"ל שכן הם הרבה יותר ליברלים מהשמרונות של האדמו"ר המכהן. תוסיפו לכך את הכריזמה שלו ובעיקר את היחוס המאוד גבוה והנה לכם שחקן משמעותי שלא אמור לרדת מהבמה בקרוב.

לקהילת הרב שאול אלתר הצטרפו מאות משפחות – יש מעריכים בין 500-700 משפחות - לא מסה קריטית, אך המסר והפעולה עצמה הייתה קריטית וזעזעה את כל החסידות.

עד כמה זעזעה הפרישה את החסידות?

בחסידות החזקה ביותר בארץ נבהלו מתקדים קהילת פני מנחם – שעלול להעיד על הבאות. האדמו"ר המכהן יעקב אלתר כבר בן 82, וכמה מבניו צפויים לדרוש את תפקיד האדמו"ר.

חסידות גור קיבלה את הפילוג כמלחמה על החיים שלה. מבחינתם זה החרבה של כל הרעיון הגוראי, אז הם הכריזו חרם מוחלט על כל מי שפונה לרב שאול אלתר. הקרע הגיע למצב בו חייבו את החסידים לנתק קשרי משפחה, הורים וילדים, ואפילו אמרו לנשים להתגרש מבעליהן.

חסידים מהפורשים באשדוד סיפרו לאשדוד נט:

“רוב החברים שלי, ניתקו קשרים. מורידים את הראש אם הם רואים אותי ברחוב. אנשים שההורים שלהם ניתקו קשרים ולא מדברים איתם ולא תומכים בהם. חלק מהם אפילו לא הגיעו לשמחות של הנכדים שלהם"

“מאיימים על בני משפחה שמשוחחים איתנו. אין כמעט משפחה אחת שחלק מהמשפחה הקרובה לא ניתקה קשר”. לדברי אותם “פורשים”, הם סולקו מכל מוסד רשמי שקשור לחסידות גור – בתי ספר, תלמודי תורה, כוללים ובתי כנסת. “ברגע שהאבא הלך להתפלל בבית הכנסת של הרב שאול אלתר הילדים לא יכולים להגיע יותר לבית הספר. אחד מחברי הקהילה שלנו שלח את הבן שלו בן הארבע לתלמוד תורה, חיכו לו שמה כל בוקר עשרות אנשים שקראו לו ‘עמלק’, צעקו עליו וניסו להפחיד אותו.

אך האימה האמיתית, סיפרו תושבים בחברה החרדית בעיר, נשקפת מאותה קבוצה של פעילים שפועלת בעקביות להברחה של הקהילה המצומצמת מתוך אשדוד.

הפורשים באשדוד סיפרו אז לאשדוד נט - "הם עסוקים 24/7 איך לפגוע בנו בדרכים שונות. כל מי מאיתנו שיש לו רכב נוקבו לו הצמיגים מספר פעמים. כל אחד מאיתנו חווה יריקות ברחוב או הפגנות מתחת לבית. הדביקו לנו את הדלת עם דבק מגע היא נהרסה והחלפנו אותה. בוקר אחד קמתי בבוקר ומצאתי צואה מרוחה על הדלת ועל מפתן הבית, זה מעשה מגעיל".

התחושה היא זוועתית. בגינות הציבוריות ילדים הולכים עם האימהות וילדים ונערים עוברים וזורקים עליהם חול ומקללים אותם. עכשיו בשביל ללכת לפארק אנחנו צריכים ללכת מחוץ לרובע”.

הפחד מתקיפה אפשרית בכל רגע נתון הוביל רבים מהם לחשוש לשלומם ובמיוחד ליקרם. כולם מספרים כי הם לא שולחים את ילדיהם מחוץ לבית ללא ליווי והשגחה, וגם זה לרוב רק למוסדות הלימוד וחזרה".

החסידים הפורשים באשדוד ממשיכים ומספרים:

"אני מקבל מאות שיחות טלפון ביום, גם בשתיים ושלוש בלילה, מקללים ומאיימים – ‘מתי תעזוב את אשדוד?’, ‘לך לעזאזל’, מגיע לך למות’.

פעם אחת התקשרו באמצע היום רק כשהבנות היו בבית ואמרו להן ‘אבא שלכן מת, ידעתן?’ זה אפילו הגיע למצב של הטרדות מיניות כלפיהן”.

“ילדות ברחוב יכולות לצעוק עלי או לירוק, אני, גבר מבוגר. זה דבר שמאוד לא מקובל. יותר מזה, בחורים יכולים גם לצעוק לנערה או אישה ‘איכס מסריחה תלכי’”.

“זאת העיר שלנו, זה הבית שלנו, אין שום סיבה שנעזוב.