עוד לפני הקורונה - הצעירים בארץ מתקשים לשכור או לקנות דירה בישראל, והנתונים שמפרסמת הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, חושפים עד כמה התמונה קשה. הנתונים נכונים לשנת 2018, וניתן לצפות כי שנת הקורונה שהביאה עימה קשיים כלכליים, תביא לקפיצה גדולה בנתונים שמפורסמים כעת.

דפוסי מגורים של צעירים בישראל 2018

בשנת 2018 גרו במשקי הבית בישראל כ-1.96 מיליון צעירים בגיל 34-18. מחציתם, כ-978 אלף, גרו עם הוריהם, ללא בן/בת זוג או ילדים משלהם. כ-830 אלף (42%) גרו עם משפחה משלהם (עם בן/בת זוג ו/או עם ילדיהם), וכ-127 אלף (%7) גרו ללא משפחה במשק בית לא-משפחתי - לבד או עם שותפים.

בין השנים 2000 ו-2018 חלה עלייה באחוז הצעירים הגרים עם הוריהם (ללא בן/בת זוג או ילדים משלהם), ובמקביל, ירידה באחוז הצעירים הגרים עם משפחה משלהם. תופעה זו התלוותה לדחיית הנישואין הראשונים לגיל מאוחר יותר. דפוסים אלו נצפו הן באוכלוסייה היהודית והן בערבית, ואולם, באוכלוסייה הערבית השינויים היו מהירים יותר.

צעירים הגרים עם הוריהם

כ-96% מהצעירים שגרו עם הוריהם, ללא בן/בת זוג או ילדים משלהם, היו רווקים.

אחוז הגברים הצעירים שגרו עם הוריהם היה גבוה מאחוז הנשים הצעירות (56% ו-44%, בהתאמה).

עם העלייה בגיל, יש ירידה באחוז הצעירים שגרים עם הוריהם: כ-83% מבני 24-18 גרו עם הוריהם לעומת 13% מבני 34-30.

אחוז הגברים הערבים בני 34-25 שגרו עם הוריהם היה גבוה פי 1.6 מאחוז הגברים היהודים. בדומה, נשים ערביות בנות 29-25 גרו עם הוריהן בשיעור גבוה פי 1.2 מנשים יהודיות, ובגיל 34-30 - בשיעור הגבוה פי 1.4.

אחוז הצעירים בני 34-25 הגרים עם הוריהם, עמד על כ-32% מהגברים ועל כ-18% מהנשים בישראל. בהשוואה למדינות ה-OECD, ישראל ממוקמת יחסית באמצע. האחוז הנמוך ביותר נמצא במדינות סקנדינביה (פחות מ-10% מהגברים, ופחות מ-5% מהנשים), ואילו האחוז הגבוה ביותר נמצא באיטליה, סלובקיה ויוון (יותר מ-50% מהגברים ויותר מ-40% מהנשים).

צעירים הגרים עם משפחה משלהם

בני 34-18 הגרים עם משפחה משלהם (42%) נחלקים כך: 11% גרו עם בן/בת זוג בלבד (כזוג נשוי או לא-נשוי), 30% עם בן/בת זוג וילדים ועוד כ-1% גרו עם ילדיהם במשפחה חד-הורית.

אחוז הנשים בנות 34-18 שגרו עם משפחה משלהן היה גבוה מאחוז הגברים בגיל זה (50% ו-35%, בהתאמה).

עם העלייה בגיל, עולה חלקם של הגרים עם משפחה משלהם בקרב הצעירים: 12% מבני 24-18,[2] 53% מבני 29-25 וכ-79% מבני 34-30.

אחוז הגברים היהודים בני 29-18 שגרו עם משפחה משלהם (כולל זוגות לא נשואים במגורי יחד) גבוה מאחוז הגברים הערבים בגיל זה (24% ו-11%, בהתאמה). אחוז דומה של צעירות יהודיות וערביות גרו עם משפחה משלהן (כ-35%).

כ-6% מבני 34-18 גרו עם בן/בת זוג ללא נישואין, במגורי יחד, רובם יהודים ואחרים.

צעירים הגרים במשקי בית לא-משפחתיים (לבד או עם שותפים)

מרבית הצעירים שגרו ללא משפחה במשק בית לא-משפחתי, היו רווקים - כ-98% מבני
24-18 שגרו במשק בית לא-משפחתי היו רווקים, לעומת 83% מבני 34-30.

כ-7% מהיהודים בני 34-18 גרו במשק בית לא משפחתי, לעומת כ-2.5% מהצעירים הערבים באותו גיל.

דפוסי מגורים של צעירים לפי אורח חיים מבחינה דתית

כ-40% מהצעירים בני 24-18 שאורח חייהם הוא חרדי גרו עם משפחה משלהם, יותר מפי 3 מהצעירים הדתיים והדתיים מאוד, ופי 7 מהצעירים החילונים והמסורתיים בני אותו גיל.

צעירים יהודים בני 34-25 שאורח חייהם חילוני, גרו במשקי בית לא-משפחתיים בשיעור גבוה הרבה יותר מצעירים דתיים או דתיים מאוד (פי 2.7) וממסורתיים (פי 3.7). מגורים במשקי בית לא-משפחתיים אינם מקובלים בקרב הצעירים החרדים.

דפוסי מגורים של צעירים לפי השכלה ותעסוקה

צעירים בני 34-25 בעלי השכלה גבוהה יותר גרו פחות עם הוריהם ויותר במשקי בית לא-משפחתיים וכזוגות לא-נשואים במגורי יחד. כך בקרב צעירים שסיימו 13 שנות לימוד ומעלה, בהשוואה לאלו שסיימו עד 12 שנות לימוד, וכן בקרב בעלי תואר אקדמי בהשוואה ליתר הצעירים.

בני 34-25 בלתי מועסקים גרו יותר עם הוריהם (36%), בהשוואה למועסקים (23%) ולאלו שאינם בכוח העבודה (28%).

בני 34-25 שלא השתתפו בכוח העבודה גרו בשיעור הגבוה ביותר עם משפחה משלהם (67%; מרביתם נשים ערביות או גברים חרדים), אחריהם המועסקים (66%), ובפער גדול, הבלתי מועסקים (55%).

הנתונים בהודעה מתייחסים לשנת 2018. ניתן לצפות כי בעקבות מגפת הקורונה, אחוז הצעירים הגרים בבית הוריהם יעלה, בגלל קשיים כלכליים, דחיית נישואין או למידה מרחוק של סטודנטים. ואכן, בשנת 2020 נצפתה עלייה קלה במגורים עם ההורים בקרב צעירים בני 34-18 (ללא בן/בת זוג או ילדים משלהם) (מ-50.3% בשנת 2019 ל-51.5% בשנת 2020), ובעיקר בקרב בני 24-18 (מ-84.0% ב-2019 ל-85.9% בשנת 2020). אחוז הצעירים שגרו במשקי בית לא-משפחתיים נשאר דומה.

.