בתוך שבע שנים של מאבק בלתי מתפשר, שלושה גולשי גלים — עו"ד טדי מנשה, עדי קלנג ואבי אבן דנן, יחד עם עיריית אשדוד — הצליחו לחולל שינוי שיזכר כאבן דרך משמעותית בהיסטוריה של איכות הסביבה בישראל.

מאבק שהתנהל בין הגלים, באולמות בתי המשפט ובשיחות ליליות של תכנון אסטרטגי, הסתיים בפשרה תקדימית: התחייבות להשקעה של 174 מיליון ש"ח בשיפור מערכות הטיהור והמאגרים שמונעים את זיהום נחל לכיש והים הסמוך לאשדוד.

המאבק המתמשך על לכיש וחופי אשדוד:

במשך שנים משרד הבריאות סגר לפרקים את חופי אשדוד בחורף ולעיתים בקיץ, עקב זיהום מתמשך המגיע מכיוון נחל לכיש בגלל הזרמת מי קולחין מבאר טוביה והסביבה. 

הדבר השפיע גם על הפעילות הימית הפורה באשדוד, המלאה בגולשים, ואפילו על עסקים. עדי קלנג, מהנדס ובעל מיזם "גלגלים" לגלישה נגישה, ציין: "מ-2019 אני רואה חורף אחרי חורף את הזיהום הזה מהנחל והריח הנורא. החלטתי לעשות מעשה ולהקים עצומה. הלכתי וצילמתי בוידאו ותמונות ופוסטים, כי זה דבר שלא יכול להמשך והוא קורה עד היום".

"היתר למיליון קוב של הזרמת מי קולחין זה להחליף את מי הנחל כ20 פעמים במים מזוהמים. הציבור לא מבין כמה זיהום מזרימים לים".

עו"ד טדי מנשה שגולש בעצמו מספר גם כן: "כגולשים אמרנו שאנחנו לא מוכנים שיסגרו לנו את הים. היינו מקבלים התראה ממשרד הבריאות שאסור להכנס לים או לעשות פעילות עקב הזיהום. זה היה בלתי מתקבל על הדעת. זה לא רק תחביב — זו דרך חיים, וזה היה נראה כאילו אף אחד לא שומר עליה".

הבעיה הייתה ברורה: מאגר ומט"ש (מתקן טיהור שפכים) בתימורים, אשר שייכים למועצה האזורית באר טוביה, שחררו מי קולחים מזוהמים שהגיעו דרך אפיק נחל לכיש היישר לחופי אשדוד. במשך שנים הייתה זו שגרה – שפכים שזורמים לחוף, צווי מניעה שמופרים, ובריאות הציבור שנשחקת.

"כשאנחנו נכנסו לתמונה העירייה התחילה את המלחמה. בשלב הראשון פנינו לבית המשפט למים," מספר מנשה.

"הגשנו עתירה בשם 400 גולשים בבקשה לבטל את היתר ההזרמה שניתן. לא הייתי מומחה לאיכות הסביבה – אבל אולי דווקא בזכות זה ראיתי את הדברים בעין נקייה. גילינו שכל ההיתרים ניתנו בניגוד לחוק, בלי אישור של ועדת ההיתרים של המשרד להגנת הסביבה".

ואכן – בית המשפט קיבל את טענתם, וקבע שההיתרים שהונפקו היו בלתי חוקיים והוציא צוי מניעה. אך למרות הפסיקה, המציאות לא השתנתה. השפכים המשיכו לזרום כשהמט"שים היו מקבלים מחדש התרים להזרמה מיד לאחר מכן.

"הדרך היחידה היא לפגוע להם בכיס"

השלב הבא היה תביעה ייצוגית נגד תאגיד תימורים ובאר טוביה — תביעה נרחבת בסך 90 מיליון ש"ח. המטרה הייתה להכריח אותם לשינוי עומק: תשתיתי, מוסדי, משפטי וסביבתי.

"התביעה דרשה לא רק פיצוי, אלא גם התחייבות לביצוע פעולות מניעה, מינוי מפקח שיפקח מטעם בית המשפט ולוחות זמנים ברורים", מסביר עו"ד מנשה.

"כגולשי גלים, מה שמעניין זה שהים יהיה נקי ולא יזהמו את הים. לא מעניין אם יצטערו ויפצו, זה לא העיניין. העיניין הוא שלא ימנעו מאיתנו לגלוש או להשתמש בים כשיזהמו את הים".

כדי לקדם את התביעה, מימנו השלושה מומחים מכספם הפרטי, שכרו את אחד המגשרים המובילים בישראל, ועמדו בפרץ גם מול לחץ של תאגידים גדולים וניסיונות למשוך זמן.

ואז — הגיע הרגע המכונן: באר טוביה הסכימה להתחייב להשקעה של 174 מיליון ש"ח, כולל הקמה ושדרוג של מתקנים, פיקוח מלא של בית המשפט ולוחות זמנים שמסתיימים עד 2027–2029. ההסכם נכנס לתוקף משפטי מחייב.

הישג תקדימי שלא היה מעולם:

"יש בעיה קשה מאוד במדינה הנובעת מזה שהרשויות לא משקיעות מספיק בכל מה שקשור בתשתיות על מנת לשמור ולהגן על הסביבה. יש נזקים אקולוגים מטורפים שהיו במדינה, כמו שראית בנגב. יש נחלים שזוהמו לחלוטין ואי אפשר להשתמש בהם."

עו"ד טדי מנשה מדגיש שיש בעיה של תרבות מצד אחד, כשאנשים עדיין מלכלכים, וגם ברשויות מעדיפים לתעל את הכספים למטרות אחרות ולא להשקעות (בסכומי עתק) כדי שהמתקנים יהיו ברמה גבוהה.

"זו הפעם הראשונה במדינת ישראל שנחתמת התחייבות רחבת היקף כזו, עם תקציב מפורט ולוחות זמנים קונקרטיים, שמטרתה למנוע זיהום ים ונחל", אומר מנשה. "זה ניצחון של הציבור, של הגולשים, ושל הסביבה כולה. פשוט לא היה דבר כזה".

הזיהום עוד ממשיך:

אבל המאבק רחוק מלהיגמר. האיום הבא כבר באופק — חצור.

לבנתיים, מתקן הטיהור בחצור ממשיך, להזרים שפכים לנחל במשך שנים — כולל בקיץ, שלא כמו ברוב המתקנים בישראל.

"הטענה שלהם היא שאין להם איפה לאחסן את הקולחים לקראת החורף. ברגע שהמאגרים מתמלאים, הם פשוט פותחים את הברז ושולחים את השפכים לנחל", מסביר מנשה.

"זה לא מתקבל על הדעת. בשנת 2025 עדיין מזרים ביוב לים? זה הזוי".

המטרה כעת ברורה: לדרוש השקעה דומה גם בחצור, להפעיל לחץ ציבורי ומשפטי, ולהביא לסיום סאגה של זיהום שנמשכת כבר יותר מדי שנים.

"חסינות לזהם את הים"

כשהם נשאלים על מה הניע אותם, הם עונים בלי היסוס: אהבה לים, אחריות כלפי הדורות הבאים, ובעיקר שאין מי שיעשה את זה.

הצו מקנה חסינות מתביעה למזהם, חסינות לזהם את הים - ובזה נלחמים.

העירייה נאבקה מאוד, הגישה היתרים וצווי מניעה אבל ביצוגית הם היו לבד כי רשות לא יכולה לתבוע תביעה יצוגית. עיריית אשדוד תמכה כל הזמן ונאבקה בזיהום - מראש העיר יחיאל לסרי ומנכ"ל העירייה אילן בן עדי, שאוהב את הים והחוף אהבת אמת, והנושא קרוב לליבו הוא תמך וקידם בעצמו מאבקים רבים נגד הזיהום.

"פעלנו בהתנדבות מלאה, השקענו מכיסנו עשרות אלפי שקלים, עשינו את זה בשביל עצמנו, בשביל החברים שלנו, בשביל הילדים שלנו", אומר קלנג. "אני רוצה לדעת שהילדים שלי יכולים לגלוש בלי התראה של משרד הבריאות. זה הכול".

"איתנו ביחד יש את כל קהילת הגולשים באשדוד והישובים הסמוכים שמגיעים לגלוש באשדוד. הצטרפו אנשים כמעט מכל הסביבה כבר בשלב של הצו מניעה. במלחמה הזאת נמצאת כל קהילת גולשים הגלים, משתמשי הים, שחיינים, קייטנים. כולם."