על פי כתב התביעה, האירוע התרחש בספטמבר 2024, כאשר התובעת שירה ברדה, בהיותה תלמידת כיתה י"ב,  ביקשה לעלות לאוטובוס של חברת אפיקים בקו עירוני באשדוד. לטענתה, נהגת האוטובוס מנעה ממנה לעלות לרכב בטענה כי לבושה אינו עומד בכללי צניעות.

בראיון אמרה ברדה בזמן אמת: "לבשתי מכנסיים עד הברך וטופ, זה הלבוש הרגיל שלי בקיץ". אלא שנהגת האוטובוס הודיעה לברדה “עם לבוש כזה את לא עולה” ברדה הגיבה. "אמרתי לנהגת שאין מצב. אבל היא אמרה לי שאין מה לעשות ואלה החוקים. הרגשתי מושפלת, מבואסת".

העובדה שמדובר בנהגת אישה העצימה מבחינת ברדה את ההשפלה וההפתעה מהיחס שקיבלה. "ניסיתי לומר לה – כאישה לאישה, איך את אומרת לי כזה דבר?" במקביל הנוסעים האחרים באוטובוס החלו לאבד סבלנות, והאיצו בנהגת לנסוע משם.

בסופו של דבר, החליטה ברדה שלא להמתין לאוטובוס נוסף, וצעדה ברגל אל היעד, לא לפני שצילמה את לוחית הרישוי של האוטובוס ותיעדה גם את הלבוש שלה באותו הרגע, כדי שתוכל להתלונן בפני הנהלת החברה. "החלטתי שאין מצב שאני עוברת על זה בשתיקה".

ברדה לא מהרה להגיש תביעה, היא הגישה את התלונה לאלקטרה אפיקים, אלא שהתלונה נגררה במשך חודשים. "בסופו של דבר, אמרו לי: 'זאת מילה שלך מול מילה של הנהגת'. הרגשתי שמנסים לומר לי שאני משקרת. בשלב מסוים הפסיקו לענות לי, והבנתי שלא מתכוונים לטפל ברצינות בתלונה שלי". ומכאן שהיא החליטה להגיש את התביעה המשפטית.

כתב התביעה:

בכתב התביעה נטען כי הנהגת סירבה לאפשר לתובעת לעלות לאוטובוס, התבטאה כלפיה באופן פוגעני והשפילה אותה בפומבי, לעיני נוסעים נוספים. לטענת התובעת, הסירוב נעשה ללא סמכות חוקית, תוך כפיית נורמות לבוש שאינן מעוגנות בדין.

עוד נטען כי התובעת נותרה בתחנה כשהיא נסערת ופגועה, וכי האירוע גרם לה תחושת השפלה, פגיעה בכבודה ופגיעה בביטחונה האישי, וכן לחשש משימוש עתידי בתחבורה הציבורית.

טענות לאפליה אסורה ולהדרת נשים

בתביעה נטען כי מדובר באפליה אסורה בניגוד לחוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות ציבוריים, וכי תחבורה ציבורית היא שירות חיוני שאין למנוע מאדם בשל לבושו.

לטענת התובעת, אין לנהגת – או לחברת התחבורה – סמכות למנוע שירות מנוסעת בשל הופעתה החיצונית, וכי מדובר בהדרת נשים פסולה הפוגעת בזכות לשוויון ולכבוד האדם.

אחריות נטענת של אפיקים

לפי כתב התביעה, חברת אפיקים נושאת באחריות למעשי הנהגת, בהיותה עובדת מטעמה, וכן בשל כשל נטען בהדרכה, בפיקוח ובאכיפת נהלים ברורים למניעת אפליה והדרת נשים בתחבורה הציבורית.

נטען כי על החברה היה לוודא כי עובדיה פועלים אך ורק בהתאם לדין ולנהלי משרד התחבורה, ולא על פי תפיסות אישיות או נורמות שאינן מעוגנות בחוק.

דרישה לפיצוי

התובעת, שירה ברדה, מבקשת מבית המשפט לחייב את אפיקים בפיצוי כספי בסך 75 אלף שקלים, בגין עוגמת נפש, פגיעה בכבודה ונזק לא ממוני, וכן בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. לטענתה, מדובר בתביעה בעלת חשיבות ציבורית, שנועדה להציב גבול ברור לתופעת הדרת נשים בתחבורה הציבורית.

תגובת אלקטרה אפיקים:

מיד לאחר פרסום המקרה בספטמבר 2024, מסרו באלקטרה אפיקים:

“האירוע אינו עולה בקנה אחד עם נוהלי החברה וערכיה. עם קבלת הדיווח ערכה החברה בדיקה מקיפה, הנהגת המעורבת הוזמנה לבירור שבמהלכו ננזפה וחודדו בפניה שוב נהלי החברה. כמו כן רועננו שוב הנהלים אל מול כלל עובדי ונהגי החברה. החברה מתנצלת עמוקות בפני הנוסעת והיא נוקטת באופן קבוע את כל המאמצים הנדרשים על מנת לוודא כי אירועים כגון אלה לא יישנו”.

ההליך בראשיתו

נכון לעת הזו, ההליך המשפטי מצוי בשלביו הראשונים וטרם הוגש כתב הגנה מטעם החברה.

מה אומר החוק?

תחבורה ציבורית היא שירות ציבורי חיוני

על פי חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות ציבוריים, אסור למנוע מאדם קבלת שירות ציבורי מטעמי מין, מגדר, השקפה או מאפיינים אישיים אחרים – כל עוד אין סיכון בטיחותי או הפרת חוק.

לבוש אינו עילה למניעת שירות

אין כל הוראה בדין או בנוהלי משרד התחבורה המתירה לנהג או לנהגת אוטובוס למנוע עלייה לנוסע או נוסעת בשל אופן לבושם.

אין סמכות לאכיפת “כללי צניעות”

נהגי תחבורה ציבורית אינם מוסמכים לאכוף נורמות חברתיות, דתיות או אישיות. כל ניסיון לכפות כללי צניעות או קוד לבוש מהווה חריגה מסמכות.

אחריות המפעיל

חברת התחבורה נושאת באחריות למעשי עובדיה במסגרת עבודתם, גם אם מדובר בהתנהלות החורגת מנהלי החברה, ויכולה להיתבע בגין פגיעה בזכויות נוסעים.

פיצוי ללא הוכחת נזק

החוק מאפשר לבית המשפט לפסוק פיצוי כספי בגין אפליה גם ללא הוכחת נזק ממשי, מתוך מטרה להרתיע ולמנוע הישנות מקרים דומים.