כהן, בן 55, הוא גם חבר ועד עובדי העירייה ושימש בעבר כיו"ר ועד המצילים באשדוד, הגיש ב2021 תביעה נגד העירייה בטענה שחווה התעמרות מצד ההנהלה הבכירה בעיר בכך שפעלו כנגדו בהליכי הדחה ללא שימוע וזימון חוזר ונשנה להליכים משמעתיים על פעולות זניחות.

כמו כן, הוא טען שתנאי עבודתו הורעו באופן מכוון, על ידי הצבתו בחוף הדתי הקשה ביותר למשך חמש עונות רצופות, בתקופות העמוסות ביותר.

בתביעתו עתר ברנרד כהן המציל, להורות לעירייה להפסיק להתעמר בו, להשיב אותו לתפקיד מנהל קטע – על כלל הסמכויות והתנאים הנובעים מהתפקיד – לחדול מ"לחפש אותו" ולהעמיד אותו להליכים משמעתיים בגלל שטויות, ולפסוק לו פיצוי בסך 100 אלף שקל.

מנגד טענה העירייה שהיא לא מתנכלת ולא התנכלה למציל, לא על רקע חברותו בוועד ולא מכל סיבה אחרת.

השופטת יעל אנגלברג קבעה כי עיריית אשדוד נקטה פעולות שעלו כדי השפלה ופגיעה במעמדו ומשכך אכן מגיע לו פיצוי.

עוד השופטת פסקה כי הוא זכה בתפקיד מנהל קטע במכרז כדין כך שלא ברור כיצד יכולה הייתה העירייה לבטל את המינוי ואת התנאים הנלווים אליו ללא שימוע או דיון בעניין.

לכן, קבעה השופטת שהעירייה חייבת לשלם למציל פיצוי של 70 אלף שקל ו-25 אלף שקל הוצאות משפט.