הלוויה קורעת לב נערכה אחר הצהריים (ה') בבית העלמין באשדוד, עת הובאה למנוחות מאי נונה בת ה-11 אשר נפטרה כשבועיים לאחר שהתמוטטה בפתאומיות בבית הוריה באשדוד. מאות הגיעו ללוותה בדרכה האחרונה.

שעה לפני הלוויה התקדרו השמיים והפכו שחורים, רוחות סערה נשבו בעיר והשמיים החלו לבכות על האובדן. ואז, ממש לפני תחילת הלוויה, הכל נרגע... גם השמיים נתנו כבוד אחרון למאי נונה ז"ל.

מאי ז"ל למדה בכיתה ו' בבית הספר שירת הים והייתה אהובה מאוד על חבריה. ספורטאית ורקדנית, תלמידה מחוננת שנבחרה ליו"ר מועצת התלמידים ימים ספורים לפני המקרה. בעוד מספר חודשים הייתה צריכה לחגוג בת מצווה, על כך היא כל כך חלמה.

מאות ובהם בני משפחה, קרובים וחברים רבים הגיעו ללוותה בדרכה האחרונה ולחלוק לה רגע של כבוד.

שולי אימה ספדה לה בכאב: "מאי, הייתה לי זכות גדולה להיות אימא שלך. הסבת לי הרבה נחת, הרבה גאווה. היית ילדה עצמאית מאז שהיית קטנה. אני אוהבת אותך".

הסבתא ספדה לנכדתה האהובה: "מאי הנכדה הבכורה והאהובה שלנו. העולם עצר מלכת מאותו יום שני ארור שסבא קיבל את קריאת הטלפון מאימא שאת מפרכסת. הוא הגיע אחרי 3 דקות שנראו כנצח. הוא מצא אותך במראה שלא עוזב אותו, והוא בוכה ודואב. הוא ביקש מאנשי מד"א שלא יוותרו עלייך. כל עם ישראל התפללו עלייך, לא השארת עין אחת יבשת. חלמת על בת מצווה מפוארת - לא הספקת לממש את חלומותייך ועוד לא מלאו לך 12 אביבים.

היית מנהיגה אהובה. הבית יהיה ריק בלעדייך. כולם בוכים ומסרבים לקבל את רוע הגזירה. מאות אנשים באו לחלוק לך כבוד אחרון. היית ילדה מחוננת, מוכשרת, פרח יפה, פרח שקיבלנו במתנה לזמן קצר מאוד. נוחי על משכבך בשלום, אוהבים אותך מאי".

לריסה, מחנכת הכיתה בה למדה: "מאיוש שלי. קשה לי לדבר אליך כשאת דוממת. תמיד היה לך מה להגיד, תמיד הבעת את עצמך בצורה רהוטה ובביטחון. בקרוב תסתיים מחצית א' בבית הספר...ואני רוצה שתהיי רגועה. במשך עשרה ימים העברתי להורים שלך את כל המידע...איזו תלמידה את, איזו חברה מדהימה, כמה אכפתית היית.

כל הציונים שלך במחצית א' מצוינים ואת מחצית ב' לצערי תסיימי בשמיים. נוחי על משכבך תלמידתי היקרה, אני מבטיחה שנזכור אותך, כי תלמידה כמוך לא ניתן לשכוח. אני אוהבת אותך".

דודתה אורית: "מאיוש שלי. הילדה הכי יפה בגן. הכי טובת לב, הכי חכמה. תמיד מספר אחת, ספורטאית מצטיינת. חברותית וילדה מחוננת עם לב טהור שכולו עשוי מזהב. איך הלכת לנו ככה פתאום...איך? איך נמשיך מפה בלעדייך?

כל כך חלמת על בת מצווה ותראי איפה אנחנו היום. מה אסביר לאלרואי שכל כך אוהב אותך ושואל עלייך יום יום? התפללנו לרפואתך אך לצערנו הרב התפילות לא עזרו. מה אגיד לאוריאן שכל פעם אנחנו נכנסים לסבתא והיא מחפשת אחרייך?

הלב שבור לרסיסים והראש לא מעכל, איך פרח שכמוך נקטף בטרם עת? לא מבינה איך אפשר לדבר עלייך בלשון עבר, לא אבין זאת לעולם. היית דמות לחיקוי לכל סובבייך, מודל להערצה לאחיך לאחותך ולבני דודייך. היית כל כך צנועה. כל כך חיכית שאלד אבל לצערי הרב לא תהיי שם.

אני בטוחה שאת בשמיים בין המלאכים. אין הסבר לזה שהלכת ככה ביום בהיר אחד שהפך עבורנו ליום שחור. אני בטוחה שיחגגו לך בת מצווה בשמים יחד עם מלאכים כמוך...ממש כמו שרצית. אוהבת אותך וכל כך מתגעגעת. תשמרי עלינו מלמעלה".

חברת המשפחה, קרן לוי: "אני מוחקת וכותבת...מנסה לסדר את המילים, ולא מבינה איך במכתב אחד אפשר לכתוב את כל הזיכרונות והרגעים מכל השנים. איך אפשר בכלל לדבר עלייך בלשון עבר? איך אפשר להאמין שכל הטוב שלך נגמר?

היית כמה חודשים לפני גיל בת מצווה וחייך נגדעו כך ברגע, לגמרי בהפתעה. לנצח תישארי ילדה. לנצח תישארי יפה עם תלתלייך הזהובים וחיוכך הכובש. ילדה קופצנית ושובבה. לכל שאלה הייתה לך תשובה מתוחכמת ורהוטה, יודעת לעמוד על שלך, תמיד מצטיינת, ילדה שמחה ואהובה.

הסבת המון נחת וגאווה להורייך, לאחיך ואחותך ולמשפחתך המורחבת. אהובה עם המון חברים ועל כולם אהודה. לא נתפס, אי אפשר להאמין. הכאב הגדול מידיי כדי להכיל את האבדן. הלב לרסיסים נשבר. שמרי על כל אהובייך כאן למטה. מאי קטנה ואהובה, הבור שנפער עמוק, חד וכואב ואיתו נצטרך אנחנו כאן להתמודד. נוחי לך ילדה אהובה, נוחי על משכבך בשלום".

תהא נשמתה צרורה בצורור החיים