סתיו חלפון ז"ל לא היה מיועד להיות לוחם. במשך שנה שירת בחיל הים, עשה את תפקידו, ולא התעניין יותר מדי בצבא. אבל אז הגיע ה-7 באוקטובר, והמציאות טלטלה גם את עולמו.

הוא קם, פשוטו כמשמעו, ושינה מסלול. החליט שהוא לא יכול יותר לשבת בצד בזמן שחבריו נלחמים. “הוא פשוט אמר: אני הולך להיות לוחם,” מספר אחיו מתן. “וזה מה שהוא עשה. בלי תלונות, בלי רעש – פשוט לקח את עצמו בידיים.”

הוא התחיל להתאמן, לשפר את הכושר, ובמקביל נלחם על האפשרות לעבור למסלול קרבי. אחרי שנה של שירות כאפסנאי בחיל הים, קיבל את האישור. באוגוסט האחרון החל את המסלול הקרבי בהנדסה קרבית – טירונות, אימון מתקדם, ואז לחימה בלבנון ובעזה.

ביום רביעי האחרון, בצהריים, נפל סתיו מאש צלף בעת פעילות קרקעית ברצועת עזה.

“זו הייתה השנה הכי מאושרת שלו”

"סתיו היה הילד הכי טוב שיש," מספרת אחותו פז. "שקט, עדין, תמיד עם חיוך. הוא לא ידע לפגוע באף אחד. הדבר היחיד שעניין אותו זה לנצח – בפינג פונג, בקארטינג, בכדורגל – תמיד רצה להיות ראשון. אבל בחיים – הוא תמיד נתן מקום לאחרים."

גם בת דודתו, אביש שמש, מספרת על הקשר הקרוב ביניהם. "היינו כמו אחים. גרים חמש דקות אחד מהשנייה. גם כשהגיעה הבשורה – אמא שלו התקשרה אליי ואמרה 'הצבא בדלת, תבואי מהר'. זו סיטואציה שאתה לא מצליח לדמיין עד שהיא קורת."

הצוות הקרבי שלו סיפר למשפחה שזו הייתה השנה הכי מאושרת שלו. “כמה שהוא גדל והתבגר,” אמרו. “הוא עשה הכל מתוך אהבה – ללחימה, לחברים, למדינה.”

"אני מאמין שאני יכול להצליח במטרה שהצבתי לעצמי - להיות לוחם"

במכתב שכתב סתיו למפקדיו, בבקשה לעבור למסלול קרבי, כתב:

"אני חדור מטרה. אני מכין את עצמי מנטלית ופיזית להיות לוחם. אני מאמין שאני יכול להצליח במטרה שהצבתי לעצמי להיות לוחם. אני רוצה להרגיש משמעותי."

בלוויה שלו הקריא מפקד הגדוד, סא"ל רם כהנא, את המילים הללו, וסיכם:
“הצלחת, סתיו. היית לוחם מוביל. תמיד ראשון, תמיד נכון. היית שילוב נדיר של עוצמה ורכות, אומץ ונעימות.”

הוא היה מהחיילים שתמיד מתנדבים, גם למשימות שאף אחד לא רצה. “הוא לא התלונן, עשה הכל מתוך רצון. הוא פשוט אהב להיות לוחם,” מספר אחיו מתן. "גם כשחזר עייף, גמור, בלי שינה – הוא אמר שהוא שמח. שזו הדרך שהוא בחר, ושאין לו ספק שזה הדבר הנכון."

ילד של אמא

סתיו היה ילד של אמא, בן אמצעי בין ארבעה אחים לצד אסיף, פז ומתן. הוריו גרושים – אביו מתגורר באשדוד, ואמו בפתח תקווה. את שניהם פקד השכול הכבד.

“אף אחד לא הולך לקרבי כי הוא רוצה למות,” אומר אחיו מתן. “הוא הלך לשם למרות הסיכון, כי הרגיש שהוא חייב. כי חברים שלו בעזה, כי הוא לא יכול היה לשבת בצד. וזה כל כך הוא – לעולם לא לעמוד מהצד.”

בן 21 בנופלו - סתיו חלפון ז"ל הובא למנוחות ביום חמישי, בליווי בני משפחה, חברים, לוחמים ומפקדים. הוא הותיר אחריו אינספור לבבות שבורים.

יהי זכרו ברוך.