המרינה באשדוד, פרויקט שאמור היה להיות הפנינה של העיר, עומד כבר שנים רבות בהזנחה רבה - כל זה עומד להשתנות. האגם והטיילת במקום כבר אושרו והיום הונחה במקום אבן הפינה.

בחודש ינואר השנה, ועדת הרישוי של העירייה אישרה את תכנית הבנייה במרינה, שכוללת גשר הולכי רגל ורחבת בתי קפה שאמורים יחד עם האגם לתת למקום חיים חדשים ותנופה.

ראש העיר כבר הבטיח כי העבודות על האגם והטיילת יסתיימו עד שנת 2022, וכעת נותר לקוות שהטרקטורים יחלו בעבודות כבר בקרוב.

"אשדוד זוכה היום לצאת לדרך לאחד הפרויקטים החשובים ביותר שלה" - אמר ראש העיר בטקס, "כבר לפני 20 שנה היינו צריכים לצאת לפיתוח של המקום ועברנו דרך ארוכה מאוד כדי להגיע עד כאן. החזון שלנו להפוך את אשדוד לריוויירה של המזרח התיכון ולשם אנחנו יוצאים היום לדרך".

סגן ראש העיר, סניה כצנלסון: "אני נרגש במיוחד מהמעמד של הנחת אבן פינה לפתיחת עבודות האגם במרינה. מדובר בפרויקט חשוב במעלה ראשונה לעיר אשדוד, למען פיתוחה ושגשוגה. עבדנו מאוד קשה בשביל שסוף סוף יהיה לנו אגם, כמו שהתושבים רצו".

"אני מאוד מבקש מכם" – פנה סגן ראש העיר אל מנכ"ל אשטרום, "תמשיכו כמו שהתחלתם ולא שעוד 20 שנה נצטרך להיפגש פה שוב בשביל הטקס הזה. אני בטוח שתסיימו את זה בעוד שנה וחצי ונהנה כולנו מהתוצאה".

ההיסטוריה של המרינה והאגם

בתחילת שנות ה-80 תוכננה בניית מרינה בחופה המרכזי של אשדוד. בתוכנית זו, הכוללת מעגנה לכ- 550 כלי שיט, אושר ל'חברת המרינה' לבנות 220 יחידות דיור וזאת בשל כובד ההשקעה.

בשנת 1993 הוכנה תוכנית חדשה שקבעה כי סה"כ יחידות הדיור הנדרשות לכדאיות הכלכלית של הפרויקט עומד על  936.

הפיצוי לפגיעה בחוף הייתה ההבטחה לתושבי העיר כי במסגרת התכנית, "יקום במתחם אגם וטיילת תיירותית הסובבת אותו כחלק ממוקד הבילוי וההווי של המרינה".

בשנת 1998 יזמה הועדה המקומית תכנית המציעה יצירת אגם נופש פנימי, כאשר אי תיירות מפריד בין האגם למעגנה היוצר שפע של טיילות לציבור המבקרים. "שינוי זה מאפשר קשר הדוק יותר בין העורף האורבאני למעגנה תוך ניצול הטופוגרפיה המשתפלת לכיוון המים. לא עוד רקמת 'רשת' נוספת בעורף המעגנה אלא אמפיתיאטרון אורבאני הצופה אל המים".

בשנת 2002 הוגשה על ידי יזמי התכנית חדשה, בשיתוף עם הועדה המקומית. הרקע להגשת התכנית היה הודעה של יזמי התכנית לוועדה המקומית כי כתוצאה מנפילה דרמטית בביקושים למסחר ומשרדי, הם אינם יכולים לעמוד בהסכם ולפתח את המטלות הציבוריות שנדרשו מהם (זאת למרות שעפ"י החוזה המקורי בין מינהל מקרקעי ישראל ליזמים נקבעו שלבי ביצוע להקמת השטחים הציבוריים כתנאי להקמה של המגורים). עיקרי התוכנית היו תוספת נוספת של 35% בזכויות למגורים על ידי צמצום משמעותי של זכויות הבנייה למסחר ומשרדים.

כמו כן האגם בוטל ואיתו הצטמצם השטח הציבורי המרכזי.

בתאריך 25/5/2005 נדונה התכנית - הועדה החליטה כי "לא יהיה נכון לאשר את התכנית המוצעת לפני שיערכו בה שינויים נוספים". ביניהם ההתייחסות לאגם: במידה והעירייה תחליט שלא לבחור בחלופת האגם, יבחנו האפשרויות לקיים קייט ימי ונמל דייגים בתחום סגור של המרינה".

ביום 25/1/2006 החליטה ועדה מיוחדת לאשר את התכנית. אחד התנאים לאישור התוכנית: "בסמכות הועדה המקומית להחליט האם רצונה במשטחי דשא, שטחי מזרקות מים או אגם נוי. התכנית תחזור להמשך דיון להפקדה בוועדה המחוזית ובה יוצגו שתי חלופות לשטח הציבורי המרכזי – מגרש 307 'חלופה יבשתית' ו- 'חלופת האגם' ". בסופו של דבר נבחרה חלופת האגם.