בית משפט השלום בבאר שבע זיכה בן 35 עם מוגבלות שכלית שהואשם בביצוע מעשה מגונה בפומבי בגן משחקים באשדוד ב-2018, משום שהודאתו נגבתה שלא כדין על ידי המשטרה - כך כפי שמפרסמת אילנה קוריאל, כתבת Ynet.

בהכרעת הדין, שהותרה לאחרונה לפרסום לבקשת הסנגוריה הציבורית, קבעה השופטת שושנה שטרית כי את גרסתו הוא מסר בחקירה רגילה, אף שהחוק מחייב שיטופל על ידי חוקר מיוחד. לפיכך, ציינה, ספק אם ההודאה ניתנה מרצונו החופשי.

הנאשם, א', יוצג על ידי עורכי הדין אמיר ברק, עלי אבו לאבן ותמיר מרום מהסנגוריה הציבורית. במסגרת הדיונים, כדי להמחיש את עמדתם, הם ניסו לשחזר את החקירה שעבר על ידי כך שעו"ד ש-א' לא הכיר תחקר אותו על הדוכן.

"המחוקק נתן לאנשים הפגיעים ביותר בחברה שלנו זכויות"

על כך כתבה השופטת שטרית בהכרעת הדין: "הנאשם כעלה נידף ברוח השיב לשאלות בחקירה הראשית והנגדית בקול חלוש וקצר, וחוסר הביטחון, ההיסוס והמבוכה ניכרו בפניו, בקולו ואפילו באופן ישיבתו ומבטיו האבודים לכל עבר. חקירת הנאשם בחקירה ראשית על ידי עו"ד שאותו הנאשם לא מכיר ולא פגש, הייתה בכוונת ההגנה לשחזר מפגש עם אדם שייתפס כאיש מרות ולא עו"ד ומלווה המוכר לו. בעדותו נמצאו חיזוקים לטענת ההגנה כי אופן הצגת השאלות לנאשם משפיעה על מתן התשובות".

"עדותו בבית המשפט הדגימה את הפער המשמעותי בין יכולתו להשיב לשאלות המופנות לתחום החשיבה הנמוך, לשאלות הפונות לרמה גבוהה ומופשטת שנדרשת להתמודדות בחקירה" - הוסיפה.

העדות של א' היוותה דוגמה לבעייתיות של גביית הודאה מאדם שמתקשה להבין את סיטואציית החקירה שבמסגרתה הוא נמצא. עו"ד עדי שפיגל מהסניגוריה הציבורית הסבירה כי "המחוקק נתן לאנשים הפגיעים ביותר בחברה שלנו זכויות. יש לנו את חוק הליכי חקירה והעדה המותאם לאנשים בעלי מוגבלות שכלית והתפתחותית שנחקק ב-2005. הוא קובע שבעצם מי שחוקר אדם עם הנמכה קוגניטיבית, צריך להיות מוסמך לכך. הוא צריך להיות חוקר מיוחד. הוא לא חוקק את החוק הזה סתם. הוא נתן להם זכויות כי הם צריכים יחס מיוחד. אי כיבוד החוק הזה מביא להרשעות שווא".

"הלב נכמר במחשבה על הנאשם, כשהוא לבדו, בחקירה במשטרה שלא הייתה מונגשת ואין לצדו מלווה שיתמוך בו ולא סנגור בו ישים מבטחו"

"בתי המשפט בישראל לא ממהרים להגן על זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות, ופעמים רבות סניגורים מצאו כי דווקא שופטים מאפשרים למשטרה להמשיך לפגוע בזכויותיהם. אבל במקרה זה קבעה השופטת שטרית: "הנאשם הוא אדם בעל יכולת שכלית מוגבלת ביותר... נעדר מסוגלות לגבש אסטרטגיה של הימנעות מהפללה עצמית".

היא הוסיפה שהטיעונים של הפרקליטות קרסו לתוך עצמם: "התביעה לא עמדה בנטל להוכיח מעבר לכל ספק סביר כי הודאת הנאשם... הייתה חופשית ומרצון כמתחייב בחוק. ספק גדול נותר בליבי אם הבין את זכותו לשמור על זכות השתיקה, זכותו שלא להפליל עצמו וזכותו להיוועץ עם עורך דין".

הפרקליטות טענה ש-א' עבר ועדת אבחון שקבעה שהוא הבין לעומק את זכויותיו כנחקר, והציגה זאת כהוכחה לכך שהחקירה בוצעה כדין. אלא שכשעלו חלק מחברות הוועדה להעיד, ניכר שהן לא עיינו בחקירתו במשטרה, והמסקנות שלהן היו נמהרות ולא מבוססות.

השופטת שטרית: "איני רואה כיצד ניתן לתת תוקף בכלל למסקנות חוות דעת וועדת האבחון. הלב נכמר במחשבה על הנאשם, כשהוא לבדו, בחקירה במשטרה שלא הייתה מונגשת ואין לצדו מלווה שיתמוך בו ולא סנגור בו ישים מבטחו".

בסניגוריה הציבורית בירכו את ההחלטה והביעו תקווה שהיא תהיה חלק משינוי באופן החקירה של אנשים עם מוגבלות.