הסיפור שהיה - האם חילקה בצוואתה את כל רכושה – אך הבת ערערה על חלקה - 

המנוחה הלכה לעולמה לפני כשנתיים. עוד בחייה, ערכה צוואה מפורשת ובה קבעה כי כל רכושה – לרבות הדירה באשדוד – יחולק בצורה שווה בין ארבעת ילדיה. הצוואה קיבלה תוקף משפטי לאחר מותה, מבלי שאף אחד מהילדים הגיש התנגדות.

אלא שכחצי שנה לאחר מכן, החליטה הבת לשנות את המצב. היא טענה בבית המשפט שהיא זו שמימנה את רכישת הדירה בשנת 1992, בסכום כולל של 103 אלף דולר, ושהאם השיבה לה רק 73 אלף דולר. לטענתה, הדבר מזכה אותה ב-30% מהנכס, כאשר יתרת הדירה צריכה להתחלק בין כל היורשים – מה שיביא את חלקה ל-47.5% מהנכס.

המסמכים אמרו אחרת – והעבר חזר לרדוף את התובעת

שלושת האחים התנגדו נחרצות. עורךדינם אבי הלוי מאשדוד חשף מסמכים והסתמך על פסק דין משנת 1998 שבו נקבע כי האם שילמה לאחותם 25 אלף דולר נוספים, מעבר ל-73 אלף שכבר שולמו. באותו הליך אף נחתם הסכם בין האם לבת, אשר אישר את התשלום המלא – דבר שסתר את גרסת התובעת כיום.

השופטת עפרה גיא קבעה שמדובר ב"השתק שיפוטי" — מצב שבו אדם אינו יכול לטעון בבית משפט דבר והיפוכו של מה שטען בעבר בהליך אחר. היא אף הדגישה את חוסר תום הלב של הבת, שבחרה להתכחש לעובדות שנקבעו בעבר:

"כעת טוענת התובעת כי לא אמרה אמת במסגרת ההליך לעיל", כתבה השופטת בפסק הדין.

הזמן שחלף – והשתיקה – שיחקו תפקיד מרכזי

מעבר להוכחות המוקדמות, השופטת הדגישה כי גם נימוקים של התיישנות ושיהוי פועלים לחובת התובעת. לדבריה, גם לפי גרסתה, היא סולקה מהדירה עוד בשנת 2018, אך רק באוקטובר 2023 – מעל חמש שנים לאחר מכן – בחרה לפעול משפטית.

המסקנה: האחות ויתרה על הטענות – הצוואה תכובד במלואה

לבסוף, קבעה השופטת כי גם אם נותר חוב כלשהו מצד האם כלפי הבת – הרי שהיא ויתרה עליו בהתנהלותה. בהתאם לכך, נדחתה התביעה, ונקבע כי הדירה תחולק שווה בשווה, בהתאם לרצונה המפורש של האם בצוואתה.

תגובת עו"ד הלוי, אשר ייצג את הנתבעים:

מדובר במקרה חמור בו יורשת, אשר לא השלימה עם צוואתה של אימה, שקיבלה תוקף של צו קיום צוואה, הגישה תביעה לביהמ"ש, כנגד אחיה, לקבלת נתח מוגדל של דירת הירושה תוך צירוף תצהיר הכולל חצאי אמת ומצגי שווא בניסיון נלוז לרתום את ביהמ"ש להצהיר כי חלק מדירת הירושה שייך לה וכי הצוואה צריכה להתייחס רק לחלק מהדירה, בניגוד לרישום זכויות האם המנוחה, משך עשרות שנים, בלשכת הרישום על המקרקעיו והכל באמצעות שימוש לרעה בהליכי משפט.

ביהמ"ש, לאחר ששמע את הנתבעים, ובחן עשרות ראיות שהוצגו בפניו, דחה את התביעה ואף הטיל על התובעת הוצאות משפט בסך עשרות אלפי שקלים, תוך שקבע, בין היתר, כי קיים השתק שיפוטי, חוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי משפט וכי הוכח לו כי התובעת עשתה כרצונה בחשבון האם המנוחה, העבירה אליו כספים בעת שהיתה בהליכי פשטית רגל ומשכה ממנו כספים בסך מאות אלפי שקלים וכי קיים מחיר להברחת כספים ונכסים שעה שהתנהלה דרך חשבון האם בעת שהיתה בהליכי פשט"ר.