אפליה מגדרית באוטובוס של אפיקים באשדוד: הילה פלג בת ה-21 הייתה בדרכה לפגישת עבודה כשאפליקציית התחבורה הציבורית הפנתה אותה לעלות על קו 86 של אפיקים בעיר, אלא שהנהג סירב להעלותה לאוטובוס בטענה כי באותו היום האוטובוס מיועד לגברים חרדים.

הילה נאלצה לבסוף לרדת מהאוטובוס ולמצוא דרך אחרת להגיע ליעדה, אולם לא לפני שתיעדה את עצמה משוחחת עם הנהג שהבהיר לה שהיא לא תוכל לעלות לנסיעה.

"היום זה בנים, מחר זה בנות" – נשמע הנהג אומר לה. "האוטובוס הזה מיועד לחוף הנפרד, זה של החרדים. זה גברים חרדים, הם יעשו לך מוות. אני לא יכול להעלות אותך".

צפו >>>

על האירוע שחוותה אומרת הילה: "אני בתחושות של כעס ואכזבה עצומה מהתחבורה הציבורית
ובעיקר מגלגול האחריות של חברת אפיקים. אני מרגישה חוסר צדק ושהעיר שלי מתחרדת מיום ליום".

כאמור, האפליה שעברה הילה לא מסתיימת כאן. היא סיפרה שביום שני שעבר היא נאלצה לעמוד כל הנסיעה כי נוסע חרדי לא הסכים שתשב לידו. "הוא התיישב מיד כשהמקום התפנה וכשבאתי להתיישב ליד הוא הניח את היד שלו על המושב ולא נתן לי לשבת".

בעקבות החשיפה במערכת הפוליטית באשדוד הביעו זעזוע מהמקרה המייצג הדרת נשים, ראש העיר פנה לחברת אפיקים לבקש לברר הכיצד מקרה כזה קורה באשדוד וביקש תשובות מהירות.
כך סגני ראש העיר שמעון כצנלסון ואלי נכט בקשו להעביר מסר דרך אשדוד נט על כי הם רואים את המקרה באופן חמור. כך המועמד לראשות העיר אלי לחמני שאמר שהוא בוש ונכלם מהמקרה של הדרת נשים

בתגובה לפרסום, בחברת אלקטרה אפיקים הודיעו על השעיית הנהג עד לבירור הנושא. "מדובר בקו שירות לכלל הציבור ועל כן אנו רואים זאת בחומרה רבה ומגנים את אמירת הנהג בכל תוקף" - מסר הסמנכ"ל שי מלכה.

לדבריו, "הנהגים עוברים תדרוכים בנושא בדרך קבע, שבהם אנו מתדרכים להימנע מחיכוך כלשהו עם הנוסעים. עם קבלת הסרטון, הושעה הנהג מעבודתו עד לבירור הנושא בימים הקרובים".

נוסעים חרדים לבת 17 מאשדוד: "אישה! אישה! בלי אייפון כאן!"

מקרה נוסף שאירע לאחרונה התרחש בנסיעה לירושלים, לאחר שבתה בת ה-17 של איריס אמית מאשדוד, נאלצה לרדת מהאוטובוס יחד עם שני חברים – לאחר שחשו אי נוחות ואף מאוימים מצד הנוסעים החרדים.

השלושה שהיו בדרכם להופעה בירושלים עלו על קו שהציבור החרדי משתמש בו, כשגברים יושבים בחלקו הקדמי של האוטובוס והנשים מאחור - אך כאמור הם נאלצו לוותר לבסוף על הנסיעה ועל ולשוב על עקבותיהם.

וכך איריס כותבת:

"השעה 19:53

אמא, עלינו על האוטובוס

השעה 19:56

אמא, אנחנו יורדים מהאוטובוס.

מה? מה קרה ב 3 דקות האלו?

זה התחיל לפני חודשיים בערך, כשהילדה המתוקה שלי, בת 17 וקצת, קנתה כרטיסים להופעה בחוצות היוצר בירושלים. התאריך של ההופעה הגיע והיא והחברים שאיתה מצאו את קווי האוטובוס שייקחו אותם מאזור אשדוד לבירתינו הנצחית, ירושלים.

הם מתארגנים, מתלבשים ויוצאים לדרך מתרגשים.

4 אוטובוסים חולפים על פניהם בלי לעצור והילדים לא מבינים מה קורה. זמן ההופעה הולך ומתקרב והם אפילו לא בדרך.

האוטובוס החמישי עוצר. הנהג מעיף בהם מבט ואומר להם בחצי פה: אני לא בטוח שכדאי לכם לעלות. הם עולים לאוטובוס בכל זאת, 2 בנות ובן, בלי להבין למה בדיוק הנהג מתכוון.

עולים לאוטובוס שמסתבר שמלא בנוסעים, כמעט כולם חרדים. בחלק הקדמי יושבים גברים וילדים. הנשים בחלק האחורי. הילדים החילוניים שלנו עולים. עדיין לא מבינים כלום. תחבורה ציבורית במדינה דמוקרטית, לא?

ברגע הזה, היא כותבת לי - אמא, עלינו על האוטובוס. כי ככה סיכמנו ביננו. הם עושים שני צעדים לתוך המעבר ומייד מתחילות קריאות לכיוונם: אישה! אישה! בלי אייפון כאן! אדם אחד מכסה את העיניים שלו. ילד אחר טומן את הראש בחזה של אבא שלו.

כן, 2 ילדות בנות 17 שלובשות גופיות ועוד חבר - הם סכנה ברורה ומיידית.

אישה אחת דוחקת בהם להתקדם לחלק האחורי של האוטובוס ומציעה לבנות לכסות את עצמן. הילדה המתוקה שלי, כל כולה טוב לב ועדינות, מנסה להתכסות בתלתלים הארוכים והיפים שלה. החברה שלה שולפת צעיף מהתיק ומכסה את שתיהן.

תודה שאתן מכבדות ממלמלת האישה שלידן.

רחש בחש בכל האוטובוס. אי נוחות ותחושה של חוסר מוגנות. במרחב ציבורי. הילדים המתוקים האלו, שעבדו בחופש הגדול, חסכו כסף וקנו כרטיס להופעה (של עילי בוטנר וילדי החוץ והתקווה 6, למרבה האירוניה), חיכו לה חודשיים, מוותרים על ההופעה, מחליטים שהם לא יכולים להישאר עוד רגע אחד בסביבה המאיימת הזו ויורדים מהאוטובוס בתחנה הראשונה שמתאפשר להם.

איש אחד, חביב יחסית לאחרים, עוזר להם להיחלץ מהצפיפות והעוינות ומאפשר להם לרדת. ליד המדרגות הם עוד מספיקים לראות שלט כמו זה שבתמונה.

אמא, אנחנו בדרך חזרה הביתה, היא כותבת לי. לא היינו מסוגלים להישאר שם עוד שנייה אחת נוספת.

הילדה שלי, זו שאם במקרה, היינו מדינה נורמלית, כזו שנגיד מחלקים בה תעודות בסוף שנה, הייתה מקבלת תעודת הצטיינות לא רגילה בכלל, זו שמתמיינת ליחידות מובחרות ומתלבטת בין זה לבין שנת שירות, הרשג"דית בצופים, המרכזת, שרק אתמול חזרה מסמינר. כולה נתינה. הילדה שלי יורדת מהאוטובוס בדרך לבילוי של החופש הגדול. ובגלל מה?

נשארתי בלי מילים. לא יודעת איך לתווך, איך להסביר את מה שקרה. יכולה רק לחבק אותה. ונשבר לי הלב. על הילדה האהובה שלי, על החברים שלה על כולנו.

אריק איינשטיין ישב מול הנייר ובא לו לבכות.

השעה 1:30 בלילה. אני לא נרדמת. יושבת מול השמיים הכהים והמעוננים, ובוכה.

אוי ארצי מולדתי, את הולכת פייפן

שברת לי את הלב לחתיכות קטנות

היה לנו חלום ועכשיו הוא איננו

אני כל כך עצוב ובא לי לבכות".