אני חזקה.
אף אחד לא מזיז לי באמת, אפילו לא אתה. אני אמשיך לחייך לאורך כל הדרך, לא משנה כמה אבנים ינסו להפיל אותי בשביל. 

הם אמרו שיותר טוב כלום מכמעט. אז לקחתי את כל הכמעטים, זרקתי לפח, קמתי והלכתי למקום טוב, מאושר יותר, ששומר על התדמית החזקה ונותן לי טפיחות כאלו קטנות לאגו, שיגדל.

הלב שלי לא קפוא.
כן, הוא מרגיש. אבל לא אותך, לא את ההתעלמות שלך, לא את ההתרחקות ממך, לא את הגעגועים אלייך. הוא כבר משחק עם לבבות אחרים בשמחה ובאהבה, בלי להיזכר בך אפילו לפעימה אחת.

אני שמחה. הכל מתחיל להסתדר לי, העבודה, הלימודים, רוב היום אני מפזרת לאנשים ביטחון וחיוכים. מזמן לא הרגשתי צורך לחלוק את כל זה איתך.

Celestine Chua on flickr

אני הכי חזקה.
אתה יודע, בסופו של דבר הלב הוא שריר. אז אימנתי אותו חזק, אימנתי אותו לא להיקשר, לתת מכות בכל פעם שמישהו כמוך מתקרב וככה הוא שמר על עצמו כדי שלא תוכל בכלל לגעת בו.

כן, הזלתי קצת דמעות. אבל תדע לך שאני לא מתחרטת על זה. מותר לי להרגיש, ומותר לי לבכות, ומותר לי גם לדמוע משמחה כל עוד אתה לא הסיבה שעומדת מאחורי זה, כי בכלל לא מגיע לך.

אני ממש מאושרת.
אני יודעת שזו קלישאה, שכל בחורה אומרת משפטים כאלה כשבתוך תוכה היא עצובה, אבל ממש טוב לי. כשנעלמת כל השאר התחיל להסתדר. היית ענן הגשם שלי, כמו בסרטים המצוירים, ברגע שהלכת באה השמש כאילו חיכתה לרגע הזה והתחילה לשחק בחיים שלי ולשים הכל במקום.

על מנת לחייך, גם קצת על מנת להזהיר, על מנת לצחוק בקול גדול, על מנת להראות שאני יכולה ככה, עם עצמי.

זה מכתב פרידה.
ולא, אני אפילו לא צריכה שתקרא אותו. אתה מבין – אני כותבת בשבילי, לא בשבילך. כל אות גורמת לי לשחרר קצת יותר עד שלבסוף יהיה אחר שהמילים יכוונו אליו. הדמות שלך הופכת לאט לצל מרוחק ואני כמעט לא רואה אותך.

אני לא רואה אותך.