בערב שישי עלתה לראיון בפריים טיים של חדשות ערוץ 2 - השחקנית לימור גולדשטיין בו היא ספרה שהותקפה מינית בידי שחקן תיאטרון לפני 25 שנים!

כך מספרת לימור גולדשטיין:
"הוא צלצל אליי ואמר שהוא רוצה לבוא אליי הביתה וזה נשמע מאוד תמים, ושאלתי מה השחקן הגדול הזה רוצה ממני, הקטנה. גרתי בדירת חדר, ככה שאפשר היה להתיישב רק על המיטה. הוא התיישב, קרא לי לשבת לידו, התיישבתי לידו, הוא דחף ידיים, אני ממש לא הייתי בעניין. אני בעיקר זוכרת אותי שולפת את הידיים שלו ממני ונועלת את השיניים כדי שהוא לא יחדור אליי עם הלשון. לא הוצאתי מילה, לא ביקשתי שיפסיק. הפה שלי היה נעול. 

כשהוא הבין שאני לא בעניין, הוא קם, שאל אם ארצה לראות אותו עוד פעם וענתי לו –"לא'".

זו הייתה סיטואציה מבהילה ומפחידה, להיות לבד עם אדם מאוד חזק. הריח שלו רודף אותי עד היום. זה כמו שאתה מרגיש שאתה הולך לטבוע או למות. זו סיטואציה מבהילה ומפחידה. אני לא חושבת שהוא מסתובב בעולם בידיעה שהוא כל כך צרב אותי. הייתי בשבילו כלום, כלום".

וכך גבר ממוצע מבין את הסיפור -  
אני חייב להתוודות - שכשמעתי את הראיון, הרגשתי מאוד נבוך...באטימותי הגברית, הסיטואציה נשמעה לי כנורמטיבית ... בטח לתקופה בה גדלתי, הסרטים מהם ינקתי, השיחות אותן ניהלתי עם חברים וידידות...סיטואציה בה גבר מחזר אחרי בחורה – מבין משהו אחד (בעיקר כשהתקבל לביקור בדירתה), אך היא הבינה משהו אחר...שהיא הותקפה מינית....

הוא ניסה....בשלב הראשון היא לא הפסיקה אותו (כי  הייתה בהלם לטענתה אבל איך הוא אמור לדעת שזאת הסיבה?). כשהוא התקדם עם הידיים, היא דחתה אותו בצורה ברורה ואז הוא הפסיק וקם ללכת, שאל אם ברצונה להיפגש עימו, אמרה שלא... וכך נגמר הסיפור!

אז זהו שלא... מסתבר שהסיפור מבחינתה לא נגמר...ממש לא! הוא השאיר בה צלקת שגבר סביר מתקשה להבין (ומשיחות עם נשים מסתבר שאף הן התקשו להבין את הטראומה מהמקרה הנ"ל).

חלילה לי מלשפוט את תחושתה הסובייקטיבית של לימור גולדשטיין, אבל ברור לנו שיש פערי תפיסה גדולים שחובה לבחון:

רוב האנשים שאני מכיר (גברים כנשים) היו רואים במקרה זה... מקסימום... חיזור שלא צלח, אי הבנה בין גבר לאישה שהסתיימה ברגע שהגבר הבין שהיא פשוט לא רוצה.

אולם לימור ואנשי התקשורת אבחנו את המקרה כחוויה טראומטית קשה שליוותה אותה במשך 25 שנה! חוויה כל כך קשה ששווה כתבה בפריים טיים של היומן מלווה באין ספור פרומויים...

יכול להיות שמשהו אצלי ואצל רוב הגברים (ולא מעט נשים) דפוק...אבל עובדתית, אנחנו לא נסערים מהסיטואציה... עד לרגע זה אני וחברים בסביבתי (נשים כגברים) לא מצליחים לקלוט היכן המעשה הנורא..? מתי ניסיון החיזור הפך להתקפה מינית ולמקרה טראגי לכאורה מנקודת מבטה...?

לאור רצף וריבוי חקירות המשטרה ובעיקר חגיגות התקשורת, על הטרדות מיניות מצד גברים שנחשבים למאוד נורמטיביים בלשון ההמעטה,  חובה עלנו לנסות להסתכרן בנינו ולהגדיר את מסלול החיזור מחדש, כך שיהיו פחות ופחות אי הבנות...

לידיעתכן, אלו הם דרכי החיזור שגדלנו עליהן :

כעקרון, גברים ונשים אמורים להמשך זה אל זו (רק במקרה שאין התאמה גופנית, מנטאלית, מוסרית/חוקתית וכו'... מוחם אמור לנטרל אופציה זו).

גבר אשר מכיר אישה ומעוניין לבחון קשר אינטימי עימה, הדרך המקובלת היא: להעביר מסר ראשוני זהיר, לבדוק את הדופק של הצד השני ולבחון תגובה.   

בכל מקרה נאמר לנו שתפקידו הגברי הוא לעשות את הצעד הראשון...

אם שלב הגישוש עבר בשלום, כלומר בלי תמרור עצור...הגבר אמור לנסות וליצור מפגש ב4 עיניים, רצוי במקום אינטימי.

במידה והאישה לא מעוניינת היא מתחמקת מהמפגש.

הגברת אישרה את הפגישה? הגבר הסביר יסיק מכך כי יש מקום לאופטימיות זהירה.

בשלב זה או אחר של הפגישה, הגבר יבחן אופציה לחתור למגע...

אם האישה לא מעוניינת היא אמורה להצהיר על כך במילים או בשפת גוף ברורה והגבר נענש במקום על כך שהוא לא תרגם נכון את כונותיה ורצונותיה של האישה - עונשו הוא חווית הבושה והאגו שנפגע. או כמו שאומרים החבר'ה – פאדיחה!

הקונפליקט שנוצר :

היכן נמצא הגבול בין החיזור/גישוש להטרדה?

האם כאשר מתקיים מפגש במקום אינטימי זה השלב לחתור למגע?

האם היא תעלב מניסיון זה? או שמא להפך, היא תעלב מהחוסר ניסיון לחזר אחריה?

ואם ניסינו והיא התחמקה בעדינות... האם היא התחמקה כי לא יאה ליפול לזרועותנו בניסיון הראשון...?

בשלב זה, הגבר עדין לא יודע האם הוא נדחה מסיבות טקטיות, כדי לתת לו להתאמץ יותר.... או מאחר והוא פשוט לא רצוי/ראוי/רלוונטי.

מה שבטוח הוא שאם התגובה השלילית היא אגרסיבית...עליו להבין את עצמו מיד...להתנצל ולהחליף תקליט במידית לסטטוס ידידה.

אך אם התגובה היא התחמקות עדינה... האם עליו לבחון את מקורה של אותה הדחיה?

האם אי האמירה חד משמעית וברורה לאוזן מצד הגברת...נובעת מנימוס/כבוד כלפיו/חשש מלפגוע וכו' או שמא הוא משמעותה שעליו להתאמץ יותר כדי להשיג אותה והוא מוזמן לניסיון שני...?

איך נדע?

בעקבות ריבוי התלונות על הטרדות מיניות, החשש של הגברים מעתה הוא - להפוך לפתע מגברים נורמטיבים למפלצות בפוטנציה... חשש זה הוא הדרך הבטוחה ללקות באימפוטנציה!

הפתרון?

מבחינתנו...האופצייה הטובה ביותר היא להעביר את השרביט החיזור לנשים.

האם גם אתן בעד?