מצד אחד נרשמתי לאתר היכרויות לאקדמאים בעבר ולא ממש יצא משם משהו, על אף כל הכרטיסים המנופחים, ההגדרות שצריך למלא לגבי תחומי עניין כאלה ואחרים והשאלות הקיימות חוץ מכמעט דייט עם בחור ירושלמי שהסכים לבוא לקראתי ואני הסכמתי לבוא לקראתו ולהיפגש ב"אמצע" – במוזיאון מיני ישראל הקטנה בלטרון. מצד שני חצי מאלו שנמצאים שם נמצאים גם ב'טינדר' והסינון שם הרבה יותר נוח מלקבל הודעה במייל לגבי זה שקיבלתי הודעה חדשה ממישהו באתר. מעבר לזה, השיח שם חוזר על עצמו כמו בכל מקום והוא לפחות מאוד זריז:

"מאיפה את?"
– אשדוד.
"אה, זה רחוק לי"
– אוקיי. ביי

מי מכם לא שמע אל האפליקציה 'טינדר'? אפליקציה שטחית שמטרתה לאתר גברים או נשים לפי הגדרות של גיל ומיקום בק"מ שמתבססת בעיקר על מראה חיצוני – הצגת ארבע תמונות פרופיל אחרונות מהפייסבוק.

ראיתי בשבוע שעבר שמישהי כתבה סטטוס בפייסבוק שלה: "נרשמתי לאתר טינדר" ומיד צחקתי לעצמי ואמרתי – טוב שהיא לא שמה לעצמה שלט על הגב: "זורמת על מין זמין". באותו הערב הגעתי לפאב בעיר וישבתי עם חברים וגיליתי שבעצם לכולם יש את האפליקציה הזו אצלם בנייד. מיד הרגשתי בפיגור טכנולוגי והורדתי את האפליקציה.

תוך פחות מיממה נמצאו כ- 60 התאמות. בהתאמות הכוונה שגם אני וגם אלו שהסתכלו על התמונות שלי אמרו לעצמם "יש מצב לאיזה עניין", במקום להעיף עם האצבע שמאלה, שזה אגב הכיף הגדול באפליקציה הזאת – "איזה מכוער- אין מצב", "הוא מודע לזה שיש לו לסת של סוס?" ו – "יש לו מבט של קריפ", ואלו רק כמה דוגמאות לתגובות שלי בזמן הזפזופ לאיזור ה"בייוש".

וכן, אם אישרתי במקרה מישהו שנראה פחות טוב, בתירוץ שאני חייבת לבדוק מה יש לו לומר, או מתוך ה"מחויבות לדאחקה" הוא מיד אומר שחצי שעה נסיעה בין אשדוד לתל אביב לא מהווה עליו איום. בקיצור, המסקנה המתבקשת היא שגברים פחות יפים משקיעים או מוכנים להתאמץ יותר בשביל בחורה.

ופה אני מגיעה לקטע הזה שאין לי באמת כוח לכל זה. בכנות. יש שלושה בחורים שאני חושבת עליהם לפני השינה (לא ביחד, אל תהיו סוטים). עם כל אחד מהם הייתי מוכנה לתת צ'אנס לדברים בינינו, לבחון אם התחושה הזאת שהם גורמים לי יכולה לקרות גם כשהדבר הזה הדדי בינינו ובטח שלא הייתי רוצה לעשות איתם מין זמין כדי לממש תשוקות נמשכות ולסגור עניין.
אבל בחיים כמו בחיים, מי שאני מוצאת בו עניין לא מוצא בי עניין ומי שמוצא בי עניין הוא בדרך כלל מישהו שאני חושבת עליו ואומרת לעצמי – חחחח אין מצב שאני נוגעת בו, גם לא עם מחבט בייסבול לתוך הראש.

בא לי למחוק הכל. את כל ההרשמות האלה שהתחילו בתור חוויה ומחקר אנתרופולוגי והביאו אותי למקום שבו אני מרחמת על עצמי  כי חלפה לי המחשבה בראש, ולו לרגע אחד שאולי כן אצליח למצוא פה איזה מישהו מעניין, את כל הרשתות החברתיות שאני לוקחת בהן חלק ולא, לא אכפת לי לאבד את כל מה שצברתי בהן במהלך השנים, בעיקר כי אין שם שום דבר בעל משמעות עמוקה והכי בא לי למחוק לעצמי את המחשבות, את הצלקות ואת הרצון למצוא אהבה בעולם המזדיין הזה. תרתי משמע.