רגש וחמלה
הרב יאשיהו פינטו
21.04.13 / 18:33
להאזנה לתוכן:
מסופר על הסבא מקעלם אשר באחד הלילות של עשרת ימי תשובה חלם חלום אשר כרוז מכריז לכל תושבי העיר קעלם שאחד מן הראשונים מגדולי המוסר. רבנו יונה בעל ספר "שערי תשובה", מגיע לקעלם לתת דרשה של מוסר וכך רואה הסבא מקעלם את כל יושבי העיר רצים מהר לזכות לשמוע את הדרשה, סוגרים את החנות, עוזבים את העסקים ובזריזות גדולה כל אחד משתדל לתפוס מקום קרוב למקום אשר רבנו יונה צריך לעמוד ולשאת את דרשתו.
ואף הרב הגדול הסבא מקעלם רץ לבית המדרש. השומר עומד בפתח ולא נותן לו להכנס לבית המדרש, אומר לו הרב הסבא מקעלם: בבקשה אני הרב פה תתן לי להכנס, אך השומר הקשה והקשוח לא מסכים ולא נותן לו להיכנס בשום פנים, ממשיך הרב מקעלם ומבקש בכל לשון של בקשה אך השומר עומד על דעתו ולא מסכים שיכנס בפנים. מסביר לו הרב: אולי אתה לא מכיר אותי ואתה שומר חדש אבל כל התורה שיש בעיר הזאת אני הרב אשר במשך עשרות שנים מלמד וכל התלמידים והחכמים הם תלמידים שלי. והשומר בשלו: בשום אופן לא תיכנס בפנים. הרב מקעלם לא מבין איך לכולם נותנים להיכנס וכל העיר בפנים חוץ מהם, הצטער צער גדול ביותר, עמד וחשב ואז עמד הסבא מקעלם בחלומו ואמר לשומר: אני האבא של נחום זאב, אמר הסבא את שם בנו ומיד השומר פתח את הדלת ובכבוד גדול אמר לרב תיכנס מהר לדרשה של רבנו יונה וסליחה שלא אמרת לי שכך בנך מיד הייתי מכניס אותך לבית המדרש.
לא הבין הסבא מקעלם את כל המחזה המשונה הזה בחלום ואיך שנכנס לבית המדרש בחלומו. מיד התעורר מבוהל מאוד, מיד רץ הרב לבנו ושאל אותו בני: זה החלום אשר חלמתי, מה בא הלילה הזה לרמוז לי איזה מצוה גדולה עשיתה?.
חשב הבן ואמר לאביו; לפני זמן נקרעו הנעליים שלי הלכתי לסנדלר ושם ראיתי נעליים מיוחדות ביותר עם פרוה של דוב, שאלתי את המחיר והסכום היה גדול מאוד אבל החלטתי לקנות את הנעלים האלו, שלושה חודשים עבדתי קשה ועוד לוויתי כסף בכדי לקנות את הנעליים היקרות אשר ראיתי אצל הסנדלר ובסוף רכשתי אותם וחיכיתי לשבת קודש לחדש אותם. והנה ביום שישי דופק בדלת ביתי יהודי עני, מקבץ נדבות, דחוף, היה קר מאוד ושלג גדול ירד, הכנסתי אותו לביתי נתתי לו כמה מטבעות של כסף, אך כאשר הסתכלתי על רגליו ראיתי שנעליו קרועות ורגליו פצועות מן הקור הגדול, מיד נכנסתי לבית ולקחתי את הנעליים היקרות אשר קניתי לעצמי ונתתי לו את הנעליים. שמח הסבא מקעלם שמחה גדולה ובירך את בנו.
הנה מסיפורי צדיקים וחסידים צריכים ללמוד מוסר ודרך איך לנהוג בחיינו אנו ואיך לנתב את אורחותינו. הסבא מקעלם ודאי לא סיפר את החלום ואת הסיפור של בנו רק בכדי לספר סיפורים ודאי מוסר גדול ולימוד לדורות הבאים ולדור יתום שלנו אשר האמונה והתמימות נמצאת בירידה ושפל אשר לא היה בשום דור וריבוי ספורי צדיקים והלימוד ממנם זו מהמצוות החשובות בימים אלו, אשר בעורמה ובחכמה מנסים לשנות את רוח ישראל ולהנהיג יהדות ודת חדשה ושהאמונה והתמימות אשר הייתה נר לרגלנו מהיותנו עם שסטה מהמסלול האמיתי על ידי עלילות ורדיפות .
הנה צריך לדעת שישנם שני מושגים אשר נראים דומים אך הם שונים והם: "רגש", "וחמלה". ומה ההבדל בין רגש לבין חמלה?.
רגש זה אדם שיש לו כוח של רגש אשר כל דבר שמעורר רגשות אצלו משפיע עליו מאוד, יראה את חברו חולה יעמוד בעל הרגש ויבכה בכי גדול ויצטער צער גדול מאוד. יראה 'בעל הרגש' את ביתו של חברו עולה באש יעמוד ויבכה ויצטער צער גדול מאוד, וכן הלאה. כל דבר כואב בעל הרגש ירגיש יצטער ויתעצב עצב גדול. אך הוא לא יקום ויפעל ויעשה הרבה, יכאב לו, יצטער מאוד, יבכה אך בלי הקרבה או לקיחת סיכונים בשביל הזולת.
אך 'בעל החמלה' לא רק יבכה ויצטער אלא יקח מעצמו ויתן, יפחית מעצמו למען העשוק המסכן, יקח סיכונים גדולים לעזור לשני. אדם טובע בים 'בעל הרגש' יסתכל עליו ויבכה, אך 'בעל החמלה' יקפוץ לים להציל אותו גם במחיר של סכנת חייו, בעל החמלה הוא: מהיר תגובה בלי רגשות מרובים, יפעל, ימסור נפש. בעל הרגש : הרבה רגש אך פחות מעשים.
וזה מה שאפשר ללמוד מחלומו של הסבא מקעלם, ערב יום כיפור זמן שצריך רחמים, יום הדין, רגשות לבד לא עוזרים לבכות, לרחם, הכל בראש בלב במחשבה זה טוב מאוד, להיות אדם טוב אך זה לא עוזר לזולת ובשעות שמישהו טובע בים לעמוד מנגד ולבכות עליו בשבילו זה לא עוזר לטובע. יום הדין האדם יכול לטבוע לא יעזור רגשות. אני הרב אני לימדתי את כל העיר תורה כולם תלמידים שלי, זה לא עוזר להיכנס לשיעור של רבנו יונה, מה עוזר?, אדם עם רגש אך גם חמלה שהקריב, נתן משלו, קפץ למים להציל הוא פותח את הדלת של בית המדרש בערב יום הכיפורים לשיעור של רבנו יונה.
האדם צריך להוציא את הרגשות, המחשבות, הכאבים, הרצונות לפועל, כולם יודעים את האמת אך האמת נשארת ברגש עמוק עמוק ברצון ובכיסופין אך במציאות כל אחד חי את חייו והחיים נהיים קבועים, הלב נהיה אטום הדלת נסגרת מיום ליום ונאטמת בעוד מנעול בעוד בריח ובעוד סורג ונשאר לב מלא רגש מלא רצון אך אטום חתום וסתום.
אך 'חמלה' זה מסירות, הקרבה, נתינה בלי להסתכל על העצמי הפרטי.
ואלו ימים של חמלה ימים של: "שפכי כמים ליבך נוכח פני ה' " וכך בנתינה ובמסירות זוכים לשפע וטוב אמיתי מהקב"ה.
לא הבין הסבא מקעלם את כל המחזה המשונה הזה בחלום ואיך שנכנס לבית המדרש בחלומו. מיד התעורר מבוהל מאוד, מיד רץ הרב לבנו ושאל אותו בני: זה החלום אשר חלמתי, מה בא הלילה הזה לרמוז לי איזה מצוה גדולה עשיתה?.
חשב הבן ואמר לאביו; לפני זמן נקרעו הנעליים שלי הלכתי לסנדלר ושם ראיתי נעליים מיוחדות ביותר עם פרוה של דוב, שאלתי את המחיר והסכום היה גדול מאוד אבל החלטתי לקנות את הנעלים האלו, שלושה חודשים עבדתי קשה ועוד לוויתי כסף בכדי לקנות את הנעליים היקרות אשר ראיתי אצל הסנדלר ובסוף רכשתי אותם וחיכיתי לשבת קודש לחדש אותם. והנה ביום שישי דופק בדלת ביתי יהודי עני, מקבץ נדבות, דחוף, היה קר מאוד ושלג גדול ירד, הכנסתי אותו לביתי נתתי לו כמה מטבעות של כסף, אך כאשר הסתכלתי על רגליו ראיתי שנעליו קרועות ורגליו פצועות מן הקור הגדול, מיד נכנסתי לבית ולקחתי את הנעליים היקרות אשר קניתי לעצמי ונתתי לו את הנעליים. שמח הסבא מקעלם שמחה גדולה ובירך את בנו.
הנה מסיפורי צדיקים וחסידים צריכים ללמוד מוסר ודרך איך לנהוג בחיינו אנו ואיך לנתב את אורחותינו. הסבא מקעלם ודאי לא סיפר את החלום ואת הסיפור של בנו רק בכדי לספר סיפורים ודאי מוסר גדול ולימוד לדורות הבאים ולדור יתום שלנו אשר האמונה והתמימות נמצאת בירידה ושפל אשר לא היה בשום דור וריבוי ספורי צדיקים והלימוד ממנם זו מהמצוות החשובות בימים אלו, אשר בעורמה ובחכמה מנסים לשנות את רוח ישראל ולהנהיג יהדות ודת חדשה ושהאמונה והתמימות אשר הייתה נר לרגלנו מהיותנו עם שסטה מהמסלול האמיתי על ידי עלילות ורדיפות .
הנה צריך לדעת שישנם שני מושגים אשר נראים דומים אך הם שונים והם: "רגש", "וחמלה". ומה ההבדל בין רגש לבין חמלה?.
רגש זה אדם שיש לו כוח של רגש אשר כל דבר שמעורר רגשות אצלו משפיע עליו מאוד, יראה את חברו חולה יעמוד בעל הרגש ויבכה בכי גדול ויצטער צער גדול מאוד. יראה 'בעל הרגש' את ביתו של חברו עולה באש יעמוד ויבכה ויצטער צער גדול מאוד, וכן הלאה. כל דבר כואב בעל הרגש ירגיש יצטער ויתעצב עצב גדול. אך הוא לא יקום ויפעל ויעשה הרבה, יכאב לו, יצטער מאוד, יבכה אך בלי הקרבה או לקיחת סיכונים בשביל הזולת.
אך 'בעל החמלה' לא רק יבכה ויצטער אלא יקח מעצמו ויתן, יפחית מעצמו למען העשוק המסכן, יקח סיכונים גדולים לעזור לשני. אדם טובע בים 'בעל הרגש' יסתכל עליו ויבכה, אך 'בעל החמלה' יקפוץ לים להציל אותו גם במחיר של סכנת חייו, בעל החמלה הוא: מהיר תגובה בלי רגשות מרובים, יפעל, ימסור נפש. בעל הרגש : הרבה רגש אך פחות מעשים.
וזה מה שאפשר ללמוד מחלומו של הסבא מקעלם, ערב יום כיפור זמן שצריך רחמים, יום הדין, רגשות לבד לא עוזרים לבכות, לרחם, הכל בראש בלב במחשבה זה טוב מאוד, להיות אדם טוב אך זה לא עוזר לזולת ובשעות שמישהו טובע בים לעמוד מנגד ולבכות עליו בשבילו זה לא עוזר לטובע. יום הדין האדם יכול לטבוע לא יעזור רגשות. אני הרב אני לימדתי את כל העיר תורה כולם תלמידים שלי, זה לא עוזר להיכנס לשיעור של רבנו יונה, מה עוזר?, אדם עם רגש אך גם חמלה שהקריב, נתן משלו, קפץ למים להציל הוא פותח את הדלת של בית המדרש בערב יום הכיפורים לשיעור של רבנו יונה.
האדם צריך להוציא את הרגשות, המחשבות, הכאבים, הרצונות לפועל, כולם יודעים את האמת אך האמת נשארת ברגש עמוק עמוק ברצון ובכיסופין אך במציאות כל אחד חי את חייו והחיים נהיים קבועים, הלב נהיה אטום הדלת נסגרת מיום ליום ונאטמת בעוד מנעול בעוד בריח ובעוד סורג ונשאר לב מלא רגש מלא רצון אך אטום חתום וסתום.
אך 'חמלה' זה מסירות, הקרבה, נתינה בלי להסתכל על העצמי הפרטי.
ואלו ימים של חמלה ימים של: "שפכי כמים ליבך נוכח פני ה' " וכך בנתינה ובמסירות זוכים לשפע וטוב אמיתי מהקב"ה.
עקבו בפייסבוק
עקבו באינסטגרם
