פה לימד אותנו משה רבנו מוסר ודרך חיים איך לנהוג בחיינו.
הרב יאשיהו פינטו
23.07.12 / 15:14
להאזנה לתוכן:
אלא פה לימד אותנו משה רבנו מוסר ודרך חיים איך לנהוג בחיינו. יש דברים, אפילו שהם החשובים וקיומיים ביותר, החכמה והגדולה היא לאומרם ברמז והרבה דברים בחיים הנאמרים ברמז התועלת אשר יוצא מהם יותר גדולה מדברים הנאמרים בפרוש ואפילו בקול צעקה גדולה, יש דברים שהרמז מועיל יותר מדיבור וצעקה ומים שקטים חודרים עמוק וטיפה ועוד טיפה בסוף עושים חור גדול בסלע ובאבן הגדולה והחזקה ביותר.
אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל במדבר בערבה מול סוף בין וגו'".
הנה לפני פטירת משה רבנו מן העולם, עומד משה רבנו ומוכיח את עם ישראל על כל אשר עבר במשך ארבעים שנה במדבר, אך אם נתבונן נמצא שהתוכחה הייתה ברמזים גדולים ואין כלום מפורש מכל המאורעות הקשים והמסעירים אשר עברו במדבר, הכל ברמזים, חטא העגל ברמז, חטא קורח ועדתו ברמז.
וקשה מדוע משה לא מוכיח אותם מפורשות כך שיהיה חקוק לעולם את אשר היה בחטא העגל, בחטא קורח, חטא המתאוננים וכו'?
אלא פה לימד אותנו משה רבנו מוסר ודרך חיים איך לנהוג בחיינו. יש דברים, אפילו שהם החשובים וקיומיים ביותר, החכמה והגדולה היא לאומרם ברמז והרבה דברים בחיים הנאמרים ברמז התועלת אשר יוצא מהם יותר גדולה מדברים הנאמרים בפרוש ואפילו בקול צעקה גדולה, יש דברים שהרמז מועיל יותר מדיבור וצעקה ומים שקטים חודרים עמוק וטיפה ועוד טיפה בסוף עושים חור גדול בסלע ובאבן הגדולה והחזקה ביותר.
וכך מצאנו כאשר הקב"ה עומד למנות את ירמיהו הנביא להיות נביא על עם ישראל, טרם ימי החורבן של בית המקדש, הקב"ה מתחיל את כל דרך הנבואה של ירמיהו על ידי ראיית מקל שקדים וסיר נפוח פונה צפונה ושאלו חז"ל: מדוע מקל שקד רואה ירמיהו הנביא?.
ותרצו ואמרו, מרגע חניטת הפרי עד גמר הפרי זה עשרים ואחד ימים שאלו עשרים ואחד ימים מי"ז בתמוז עד ט' באב, ימי בין המצרים ובזה רומז הקב"ה לירמיהו הנביא על הימים הקשים של החורבן. והסיר הנפוח הנוטה לצד צפון מסמן שמצפון תפתח הרעה.
וזוהי דרכו של בוראנו לא לצער את ברואיו ברגע אחד אלא להתחיל הדברים ברמזים ובדרך עקיפה וכך אולי ילמד האדם לבד את טעויותיו וישוב לדרך הטובה בלי תוכחה מפורשת ובלי יסורים שיבואו עליו.
ומי שברמז מבין ושב מעלתו גדולה ממי שצריך להגיע ליסורים ונסיונות מהקב"ה.
וכך מצאנו אצל המלך יאשיהו, לפני ימי החורבן לקח יאשיהו המלך את ארון ברית ה' יחד עם המקל של אהרון, שבזמן קרח ועדתו פרח בו השקדים, וגנז אותם יאשיהו. וקשה, מדוע לקח יאשיהו דווקא את הארון ואת מקל השקדים ולא דברים אחרים מבית המקדש?.
אלא המלך יאשיהו רצה לרמוז לעם ישראל, ארון ברית ה' איתנו ואנו לא לומדים איך לנהוג בדרך התורה ולקיים את המצוות ואת ההלכות, לכן גונז את ארון ברית ה'. וכן את מקל אהרון של השקדים, אף בזה רמז, מתי פרח מקל השקדים של אהרון, בזמן מחלוקת קורח ועדתו והנה לא לומדים מן המחלוקת הזאת, אם כן המטה הזה שהיה סימן של אהבת חינם וכבוד לגדולים מן האדם אינו עוזר ומשפיע, לכן גנזו לרמוז על ידי זה, לעורר את עם ישראל.
ועוד נבאר ונאמר: היכן גנז יאשיהו את הארון והמטה של אהרון, הגמרא במסכת יומא אומרת שגנזו בדיר (מחסן) העצים שהיה בבית המקדש. והגמרא מספרת שם מעשה בכהן אחד שהיה מתקן את העצים עם הקרדום בכדי לבדוק שיהיו ראויים העצים לעלות על המזבח, נשמט קרדומו על המרצפת הבולטת ואז הבינו ששם טמון ארון ברית ה'.
וקשה, מדוע טמן והחביא יאשיהו המלך את ארון הברית ומקלו של אהרון דווקא בדיר העצים?.
אלא אפשר לבאר ולאמר, הגמרא במסכת סנהדרין מספרת שבזמן החורבן שלח נבוכדנצר לשר צבאו נבוזרדאן, משא של 300 פרדות כולם טעונות בפטישים מברזל שאפשר בפטישים אלו לשבור כל ברזל אחר. וכשבאו לירושלים היכו בכל הפטישים על שער החומה ולא הצליחו להבקיע אותה וכל הפטישים היו מתפוצצים, יצאה בת קול מן השמים ואמרה: לא תוכלו לעשות כלום עד שיגיע זמן הבית להחרב. וכך המשיכו עד אשר נשאר פטיש האחרון ועם הפטיש האחרון לא נהגו כמו בכל הפטישים אלא עם האחורה של הפטיש, עם העץ, היכו את השער ופתאום השער הגדול מברזל, ששום ברזל לא יכל לשוברו נשבר ונפל לארץ.
וקשה, מדוע רק על ידי הפטיש מאחורה, מהעץ נשבר השער ונפל, מדוע לא בדרך טבע ובדרך רגילה?.
אלא אפשר לבאר ולאמר יסוד גדול, אמרו חז"ל: כשברא הקב"ה את הברזל התחילו כל אילנות השדה לפחד והיו מרתתין, אמר להם הברזל: מדוע אתם כל כך פוחדים תדעו שאני לבד לא יכול להזיק לכם (על ידי שיהיה גרזן או כל כלי חותך עצים) רק אם אתם נכנסים בתוכי כך ניהיה גרזן ואפשר להזיק לכם.
וזה יסוד גדול, אם אנחנו לא עוזרים לשונאינו, השונאים לא יכולים להזיק לנו. אם העץ לא עושה שותפות עם הברזל אי אפשר לחתוך את היער.
וזה אשר רמז יאשיהו המלך בהטמנת הארון הברית בדיר העצים, לרמוז: אם אנו לא נהיה כעצים להיכנס בתוך הברזל כל כח בעולם לא יוכל להזיק לעם ישראל.
נשתדל בכל עת וזמן להסתכל ולהבין את הרמזים אשר הקב"ה רומז לנו מן השמים ונדע שלכח של תוכחה ברמז יש לפעמים בעיתים מסוימות כח יותר מקול קורא וצועק בקול רעש גדול.
הקב"ה נותן לנו בתקופה האחרונה רמזים גדולים מאוד בכל המובנים והחי יתן אל ליבו להבין להשכיל ולדעת את אשר צריכים לדעת ולנהוג בדרך הראויה והנכונה לדאוג לעת ולזמן הזה.
ה' ימתק את הדינים ורחמים יהיה מנת חלקנו.
הנה לפני פטירת משה רבנו מן העולם, עומד משה רבנו ומוכיח את עם ישראל על כל אשר עבר במשך ארבעים שנה במדבר, אך אם נתבונן נמצא שהתוכחה הייתה ברמזים גדולים ואין כלום מפורש מכל המאורעות הקשים והמסעירים אשר עברו במדבר, הכל ברמזים, חטא העגל ברמז, חטא קורח ועדתו ברמז.
וקשה מדוע משה לא מוכיח אותם מפורשות כך שיהיה חקוק לעולם את אשר היה בחטא העגל, בחטא קורח, חטא המתאוננים וכו'?
אלא פה לימד אותנו משה רבנו מוסר ודרך חיים איך לנהוג בחיינו. יש דברים, אפילו שהם החשובים וקיומיים ביותר, החכמה והגדולה היא לאומרם ברמז והרבה דברים בחיים הנאמרים ברמז התועלת אשר יוצא מהם יותר גדולה מדברים הנאמרים בפרוש ואפילו בקול צעקה גדולה, יש דברים שהרמז מועיל יותר מדיבור וצעקה ומים שקטים חודרים עמוק וטיפה ועוד טיפה בסוף עושים חור גדול בסלע ובאבן הגדולה והחזקה ביותר.
וכך מצאנו כאשר הקב"ה עומד למנות את ירמיהו הנביא להיות נביא על עם ישראל, טרם ימי החורבן של בית המקדש, הקב"ה מתחיל את כל דרך הנבואה של ירמיהו על ידי ראיית מקל שקדים וסיר נפוח פונה צפונה ושאלו חז"ל: מדוע מקל שקד רואה ירמיהו הנביא?.
ותרצו ואמרו, מרגע חניטת הפרי עד גמר הפרי זה עשרים ואחד ימים שאלו עשרים ואחד ימים מי"ז בתמוז עד ט' באב, ימי בין המצרים ובזה רומז הקב"ה לירמיהו הנביא על הימים הקשים של החורבן. והסיר הנפוח הנוטה לצד צפון מסמן שמצפון תפתח הרעה.
וזוהי דרכו של בוראנו לא לצער את ברואיו ברגע אחד אלא להתחיל הדברים ברמזים ובדרך עקיפה וכך אולי ילמד האדם לבד את טעויותיו וישוב לדרך הטובה בלי תוכחה מפורשת ובלי יסורים שיבואו עליו.
ומי שברמז מבין ושב מעלתו גדולה ממי שצריך להגיע ליסורים ונסיונות מהקב"ה.
וכך מצאנו אצל המלך יאשיהו, לפני ימי החורבן לקח יאשיהו המלך את ארון ברית ה' יחד עם המקל של אהרון, שבזמן קרח ועדתו פרח בו השקדים, וגנז אותם יאשיהו. וקשה, מדוע לקח יאשיהו דווקא את הארון ואת מקל השקדים ולא דברים אחרים מבית המקדש?.
אלא המלך יאשיהו רצה לרמוז לעם ישראל, ארון ברית ה' איתנו ואנו לא לומדים איך לנהוג בדרך התורה ולקיים את המצוות ואת ההלכות, לכן גונז את ארון ברית ה'. וכן את מקל אהרון של השקדים, אף בזה רמז, מתי פרח מקל השקדים של אהרון, בזמן מחלוקת קורח ועדתו והנה לא לומדים מן המחלוקת הזאת, אם כן המטה הזה שהיה סימן של אהבת חינם וכבוד לגדולים מן האדם אינו עוזר ומשפיע, לכן גנזו לרמוז על ידי זה, לעורר את עם ישראל.
ועוד נבאר ונאמר: היכן גנז יאשיהו את הארון והמטה של אהרון, הגמרא במסכת יומא אומרת שגנזו בדיר (מחסן) העצים שהיה בבית המקדש. והגמרא מספרת שם מעשה בכהן אחד שהיה מתקן את העצים עם הקרדום בכדי לבדוק שיהיו ראויים העצים לעלות על המזבח, נשמט קרדומו על המרצפת הבולטת ואז הבינו ששם טמון ארון ברית ה'.
וקשה, מדוע טמן והחביא יאשיהו המלך את ארון הברית ומקלו של אהרון דווקא בדיר העצים?.
אלא אפשר לבאר ולאמר, הגמרא במסכת סנהדרין מספרת שבזמן החורבן שלח נבוכדנצר לשר צבאו נבוזרדאן, משא של 300 פרדות כולם טעונות בפטישים מברזל שאפשר בפטישים אלו לשבור כל ברזל אחר. וכשבאו לירושלים היכו בכל הפטישים על שער החומה ולא הצליחו להבקיע אותה וכל הפטישים היו מתפוצצים, יצאה בת קול מן השמים ואמרה: לא תוכלו לעשות כלום עד שיגיע זמן הבית להחרב. וכך המשיכו עד אשר נשאר פטיש האחרון ועם הפטיש האחרון לא נהגו כמו בכל הפטישים אלא עם האחורה של הפטיש, עם העץ, היכו את השער ופתאום השער הגדול מברזל, ששום ברזל לא יכל לשוברו נשבר ונפל לארץ.
וקשה, מדוע רק על ידי הפטיש מאחורה, מהעץ נשבר השער ונפל, מדוע לא בדרך טבע ובדרך רגילה?.
אלא אפשר לבאר ולאמר יסוד גדול, אמרו חז"ל: כשברא הקב"ה את הברזל התחילו כל אילנות השדה לפחד והיו מרתתין, אמר להם הברזל: מדוע אתם כל כך פוחדים תדעו שאני לבד לא יכול להזיק לכם (על ידי שיהיה גרזן או כל כלי חותך עצים) רק אם אתם נכנסים בתוכי כך ניהיה גרזן ואפשר להזיק לכם.
וזה יסוד גדול, אם אנחנו לא עוזרים לשונאינו, השונאים לא יכולים להזיק לנו. אם העץ לא עושה שותפות עם הברזל אי אפשר לחתוך את היער.
וזה אשר רמז יאשיהו המלך בהטמנת הארון הברית בדיר העצים, לרמוז: אם אנו לא נהיה כעצים להיכנס בתוך הברזל כל כח בעולם לא יוכל להזיק לעם ישראל.
נשתדל בכל עת וזמן להסתכל ולהבין את הרמזים אשר הקב"ה רומז לנו מן השמים ונדע שלכח של תוכחה ברמז יש לפעמים בעיתים מסוימות כח יותר מקול קורא וצועק בקול רעש גדול.
הקב"ה נותן לנו בתקופה האחרונה רמזים גדולים מאוד בכל המובנים והחי יתן אל ליבו להבין להשכיל ולדעת את אשר צריכים לדעת ולנהוג בדרך הראויה והנכונה לדאוג לעת ולזמן הזה.
ה' ימתק את הדינים ורחמים יהיה מנת חלקנו.
עקבו בפייסבוק
עקבו באינסטגרם
