אלא אפשר לבאר ולאמר יסוד גדול. אשר דווקא בימים אלו צריכים לחזק יותר מבכל זמן ועת, והוא, הנה אנו עומדים בזמן קשה ביותר, כל מי שעיניו בראשו וליבו ונפשו עדיין קשורים באלוקיו באמת, כשמסתכל על שבר בת עמי על הירידה וההתדרדרות בכל המובנים, איך מרימים יד בתורת ישראל ואיך מבזים לומדי תורה ותלמידי חכמים, הנפש לא יכולה לעמוד בכאב והצער הזה. היו ימים וזמנים בעם ישראל שכל מי ששם ה' נקרא עליו ומיושבי בית המדרש, היה מושבו נישא מעם ורוממוהו בקהל עם ודאגו לו למחייה וכלכלה וכו'. היום ימי הסתר פנים, ימים אשר נער קם בזקן. ואף יושבים אנשים אשר בתחבולות מנסים לקרר את האמונה מעם ישראל. אך אסור לנו לחפש אשמים האשמה היא בנו ראשונים, כמה ריקים ופוחזים לובשים אצטלה של תורה, אצטלה של תפילה, אצטלה של מחוללי ישועות עם שמות אשר לא ידעו אבותינו ורבותינו, אנשים שלא שנו ולא למדו. ריקים מתוכן ורק שם ה' נקרא עליהם בכדי להעשיר את שמם ואת כבודם והם שועלים קטנים מחבלים כרמים. ונוספו עליהם אנשי מרמה, אשר התמימות חסרה מהם וכל מגמתם להעשיר את עצמם ולהרבות בכבודם. וזה: "אין בן דוד בא אלא בדור שהאמת תהיה נעדרת" ואותם ריקים ופוחזים מחללים את הכרם והם כנביאי הבעל בימי ירמיהו וכאותו נביא שקר חנניה אשר התנבא ההפך מדברי נביא ה' ירמיהו. 

אך צריך לדעת יסוד גדול, בימים אשר היצר אורב בכל פינה ופינה ומבקש לקטרג צריכים לדעת איך לנהוג בזמנים ובתקופות כאלו, מצד אחד מחוייבים אנו לעמוד בשער בת רבים ולצעוק ולדרוש בדבר ה' בחכמה ובתבונה ולא לעמוד מנגד וכל מי שעומד מנגד מחליש כוחה של תורה וכל מי שצועק בשער בת רבים זוכה ומזכה.

וכל מי שדווקא בימים אלו, שהתורה רדופה, עומד לימין לומדי התורה ומחזק ומתחזק באמונתו, שכרו כפול ומכופל ולוקח את חלקו ואת חלק אחרים אשר רודפים את התורה הקדושה.
אך בשקט ובסתר חייב האדם לעמוד וללמד זכות על עם ישראל ולהרבות בדברי זכויות על עמנו, עם הנבחר מכל העמים, שאף רשעים שבו מלאים מצוות כרימון ומי שמקטרג על עם ישראל עונשו עונש קשה ביותר. ומצאנו בדברי חכמנו כמה מעשים של עונשים קשים אשר נענשו גדולי עם ישראל על אשר קטרגו על עם ישראל. וידוע המעשה על ישעיה הנביא אשר עמד ואמר להקב"ה: בתוך עם טמא שפתיים אנוכי יושב. ונענש ישעיה הנביא על הקטרוג אשר קטרג על עם ישראל ונכדו מנשה היה מלך אשר עבד עבודה זרה והחטיא את עם ישראל וכאשר סבו ישעיה הנביא אמר דברי נבואה קשים, רדף המלך וחייליו אחרי סבו להורגו ולהענישו. והגמרא במסכת יבמות מספרת: כשראה ישעיה שעומד להתפס עמד ואמר שם קדוש ונהיה לו נס וגופו וכליו נבלעו בתוך עץ גדול, חיילי מנשה ראו זאת וסיפרו למלך, אמר להם המלך: תחתכו את העץ חתיכות חתיכות וכך מת ישעיה הנביא, בפה אשר אמר: בתוך עם טמא שפתיים אני יושב, הסכין חתכה את פיו ונתקה את ראשו לשניים, עונש שפיו דיבר רע על בני ישראל.

וכך מצאנו אצל אליהו הנביא אשר קנא לה' ואמר שבני ישראל עזבו את בריתו, הענישו הקב"ה שבכל ברית מילה אליהו הנביא צריך לבוא ולראות איך בני ישראל, אלפי שנים בצער בגלות וברדיפות, בעוני ובעושר, לא עזבו את בריתו.
אם כן פה לומדים יסוד גדול: כלפי חוץ חייב לעמוד ולצעוק ולהוכיח כפי שעשה פנחס, אשר נאמר עליו בתהילים: "ויעמוד פנחס ויפלל ותעצר המגפה" והגמרא במסכת סנהדרין דרשה ואמרה: ויפלל, עשה ריב עם הקב"ה ואמר: רבונו של עולם על רשעים כאלה ימותו 24 אלף מעם ישראל, ביקשו המלאכים לדוחפו, אמר להם הקב"ה: הניחו לו קנאי בן קנאי הוא משיב חמה בן משיב חמה. ופה היסוד, פנחס כלפי חוץ הרג את זמרי ועמד כנגד כולם וכנגד הקב"ה עמד ונלחם ללמד זכות על בני ישראל.

וכך אנו מחוייבים בימים אלו, כלפי חוץ לעמוד איתנים ולהלחם על היסודות החשובים שלנו כפי שפנחס עמד ונלחם, אך בפנים ביננו לבין הקב"ה צריכים לעמוד ולהיות מליצי יושר וללמד זכויות על עם ישראל. ולכן ישעיה נענש ואליהו נענש משום שהם קטרגו כנגד הקב"ה על עם ישראל ולא כלפי האנשים להוכיחם אלא דברו רע על עם ישראל להקב"ה.
ויובן מדוע על פנחס נאמר פעמיים קנאה, משום ששתי קנאות היו אצלו, אחת כנגד עם ישראל בעוז ובכח ואחד כנגד ה' ברחמים ובמליצת יושר על בני ישראל. ולכן קיבל פעמיים, שני דברים, גם בריתי שלום מתנה ושכר אחד וגם כהונה לעולם שכר שני על מעשיו.
הנה בימים אלו ימי בין המצרים, בסיום יום התענית י"ז בתמוז, נקבל על עצמנו להיות מליצי יושר בינינו ובין עצמנו על עם ישראל ולהרבות כבוד שמים.
להיכן ירדנו בדור הקשה הזה, יושבים אנו, בזמן שכותבים הדברים מעומק הלב, בדרך לציון מו"ר זקננו רבנו חיים פינטו זצוק"ל במרוקו וחושבים, הנה לפני שנה, פחות כמה ימים, ישבנו ברגעים כאלו ובשעה כזאת והתבשרנו על שבר בת עמי על דודנו היקר האדמו"ר רבי אלעזר אבוחצירא זצוק"ל אשר בן עוולה שפך את דמו בדבר אשר אי אפשר להבין בשכל אנושי על מה ולמה.

ויודעים אנו על דברים אטומים וחתומים ביננו לבין הדוד הצדיק זצוק"ל, אשר הצער והיגון אשר אותם בני עוולה עשו וגרמו לישיבתנו הקדושה החל ממסירות נפש אשר מסרנו בשביל הדוד הצדיק באותם ימים והמה ראו וכן עשו ומשם התדרדרו לשפלות אשר עוד תכתב בדברי הימים של עם ישראל.
וברגעים של דבקות בהקב"ה, בזמן כתיבת דבר התורה הזה לכל אהובנו וחביבנו, אשר מסרו נפש בנאמנות בימים מרים וקשים על הישיבה הקדושה ובדרך לרבי חיים פינטו מו"ר זקננו, אשר היה ידוע ברוח קודשו, יום פטירת הצדיקים יהיה יום "ונקדשתי בתוך בני ישראל" וישועת ה ' ישועת עולמים ובזכות אבותינו הקדושים נראה בישועת ה' ישועת עולמים.

נשתדל לקבל על עצמנו להתחזק בלבישת טלית קטן ולחזק אחינו בני ישראל ולהקפיד במצוה זאת ובזכות מצוה זאת נזכה לשפע גדול ולשמחה מרובה.
ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום.