אל תיתן לי תאריך מתי יום פטירתי, אלא רק באיזה יום?. אמר לו הקב"ה לדוד: בשבת תמות מהעולם. מבקש דוד המלך מהקב"ה אם אפשר לדחות את יום הפטירה ליום ראשון, עונה לו הקב"ה: לא כי זה היום שנכתב על בנך שלמה להיות מלך ואין מלכות נוגעת במלכות חברתה. מבקש דוד המלך מהקב"ה להקדים את יום מותו ליום שישי, עונה הקב"ה: "כי טוב יום בחצריך מאלף" טוב יום שאתה יושב ולומד בו תורה מאלף קורבנות שעתיד בנך שלמה להקריב.
ומן אותו היום בכל שבת היה דוד המלך יושב ולומד תורה כל השבת כולה בלי לעצור וכך רצה למנוע את מלאך המות שלא יוכל לקחת את נשמתו. כשהגיע השבת של התאריך של פטירת דוד המלך, דוד היה יושב ולומד תורה בהתמדה גדולה, עמד השטן וניסה לקחת את נשמתו ולא הצליח עד שיצא השטן לחצר ביתו של דוד והשמיע רעשים משונים בחצר, יצא דוד לראות מה הרעשים ואז פסק מללמוד תורה ובאותו הרגע לקח השטן את נשמתו של דוד המלך.
כשנפטר דוד שלח שלמה בנו לחכמים: אבא (דוד) מת ומוטל בחמה וכלבים של בית אבא רעבים מה אעשה, ענו לו החכמים: חתוך נבלה והשלך לכלבים והנח על אביך כיכר לחם או תינוק וטלטלו ע"כ. והנה גמרא זו תמוה וקשה ופרושים רבים נאמרו בה אך נראה לבאר ולהתחזק ביסוד חשוב לפני מתן תורתנו הקדושה. הנה התורה כוחה גדול וחזק ואין דבר אשר עומד ליד כח התורה הקדושה והנה אף שעצר רגע דוד המלך מללמוד תורה מדוע כח התורה לא עמד איתו, הרי היה בלימוד גדול ובהתמדה גדולה רגע אחד עצר, שבכל אופן התורה שלמד לפני רגע תגן עליו ותעמוד איתו להנצל ממלאך המות ?.  
אלא אפשר לבאר יסוד גדול איזה סוג של לימוד תורה עומד ומסייע לאדם להנצל ברגעים כאלו ממלאך המות ונבין מה הדרישה מאיתנו בשעת לימוד התורה הקדושה.

הנה אמרו חז"ל: החש בראשו יעסוק בתורה, פירוש מי שכואב לו הראש יעסוק בתורה ובכח הלימוד הזה לא ירגיש את הכאב שיש לו. כך מסופר על אחד מגדולי האדמורים אשר סיפר שבימי צעירותו היה עני גדול ולא היה לו מה לאכול וכשהיה מגיע לרעב קשה שאי אפשר לסובלו, היה יושב ולומד תורה בדבקות עצומה ומרוב הדבקות בתורה לא היה מרגיש את הרעב הקשה אשר היה רעב.
הנה פה יובן מה הדרישה בשעת הלימוד, לא להרגיש כאב ראש, לא להרגיש רעב, לא להרגיש מאומה רק דבקות עצומה בתורה הקדושה.
וכך מובא בספר הקדוש מאור ושמש נאמר על בני ישראל בשעת מתן תורה והמה רואים את הקולות והברקים וקול השופר וינועו ויעמדו מאחור ופירש ואמר: במתן תורה בני ישראל ראו ושמעו את הקולות והברקים וכאשר שמעו הבינו שלא הגיעו למדרגה המספיקה למתן תורה, איך שומעים, איך רואים, הדרישה ממנם צריכה להיות שלא מרגישים ולא רואים כלום ורק דבוקים במתן תורה ולכן כשהבינו שלא הגיעו לדרגה הגבוה: "וינועו ויעמדו מאחור" הלכו אחורה מהצער שלא השיגו את ההשגה שלא מרגישים מאומה בשעה שדבוקים בתורה הקדושה.
וכך יובן אצל דוד מלכנו זה ששמע רעש בחוץ זו פגם בלימוד וסימן שזה לימוד אינו מושלם להציל ממלאך המות כי אם היה הלימוד מושלם לא היה שומע מאומה ולכן התורה הזאת לא הגנה עליו
להנצל ממלאך המות.וכך דוד נפטר. אך כשנפטר הצטער שלמה המלך על אביו שנפטר בלי הדבקות, בלי הגדולה בלימוד התורה ושלח לחכמים: אבא מת וכלבים של בית אבא רעבים, מי הם הכלבים?, מלאכי חבלה שכרגע יבואו לקטרג על דוד המלך שלא למד את התורה בדבקות אשר מצופה ממנו, ענו לו חכמים תשים כיכר על אביך או תינוק.

ופה טמון יסוד גדול, איך מרוממים את נפש הנפטר בשני דרכים, או כיכר שזה צדקה ובזכות הצדקה מרוממים את נפש הנפטר, או תינוק פירוש: הילדים והנכדים שעושים מצוות ומעשים טובים לעילוי נשמת הנפטר מעלים את נשמתו למקום עליון.
והנה ערב חג השבועות נדע מה היא דבקות בלימוד תורה המצופה מאיתנו, להתנתק מכל טירדה ומחשבה ומכל דאגה וכאב ולדבוק רק בתורתנו הקדושה, כזאת תורה, היא תורה אשר מגינה ומצילה ממות ומכל רע.
אך תמיד ידע האדם שאפשר לתקן על ידי צדקה ותינוקות של בית רבן שהם בבחינת כיכר ותינוק להשלים את אשר חסר ולא ידח ממנו נידח.
הקב"ה יזכנו להגיע להשגות האמיתיות והנכונות בתורתנו הקדושה ויסלח וימחל על חוסר ידיעה וחוסר השגה ונזכה כולנו לעשות רצון בוראנו ונזכה לגאולה שלמה בקרוב ממש.
מרגישים אנו בימים קדושים אלו התרוממות הנפש, קרבה להקב"ה בכל סביבתנו ונמשיך לדבוק בו ובתורתו ונזכה לאור חדש על ציון תאיר ונזכה לגאולה שלמה בקרוב ממש.