כמה נקודות להבין ולחזק את נפשנו בדברים אלו
הרב יאשיהו פינטו
23.04.12 / 22:06
להאזנה לתוכן:
לכל אהובינו וחביבנו אשר עליהם יחיו' ונזכה כולנו לעשות רצון בוראינו ולהשלים את תיקוננו בעולם.
הנה עבר חג הפסח והאמונה והביטחון בגאולה השלמה, הכללית והפרטית, חזקה בליבנו ויודעים אנו שהזמן הוא עת דודים ובקרוב ממש נתבשר בשורות טובות, זאת נחלת עבדי ה'.
הנה מספר שנים יש בדעתנו מחשבות על הגמרא במסכת בבא מציעא פ"ו, אשר דברים עצומים ונשגבים טמונים בדברי גמרא זו. ונראה לאמר כמה נקודות להבין ולחזק את נפשנו בדברים אלו, אשר ודאי סיבות נשגבות טמונים בדברי הגמרא.
הגמרא מספרת: על רבה בר נחמני אשר המלכות חיפשה אותו לתופסו, ברח רבה בר נחמני למקום מסתור בכדי שלא יפול בידי המלכות והיכן התחבא מפניהם? הגמרא מספרת, שנכנס לאגם של מים וישב בלב האגם על חתיכת עץ דקל קצוץ והיה לומד. באותו זמן הייתה מחלוקת בבית דין של מעלה בעינין ההלכה של מצורע, מה קודם בהרת לשיער לבן או שיער לבן לבהרת, הקב"ה אמר טהור ובית דין של מעלה אמרו טמא, אמרו בבית דין של מעלה: מי יכריע את המחלוקת בשמים, אמרו: מי המומחה בארץ בענייני טהרות, רבה בר נחמני. אמרו בבית דין של מעלה: נביא את רבה בר נחמני לשמים לשאול את דעתו בעינין המחלוקת בשמים.
שלחו את מלאך המות להביא את נשמתו של רבה בר נחמני, אך מלאך המות לא הצליח להמיתו משום שרבה בר נחמני היה לומד בלי להפסיק רגע אחד ומי שלומד אין למלאך המות רשות לקחת את נשמתו, מלאך המות ראה שאינו מצליח בשליחותו, השמיע רעש בין העצים, רבה חשב שזה החיילים של המלכות שעומדים לתופסו, עמד ואמר: יותר טוב למות ולא ליפול בידי המלכות. באותה שעה יצאה נשמתו של רבה בר נחמני ויצא מפיו: טהור טהור. יצאה בת קול ואמרה: אשריך רבה בר נחמני שגופך טהור ויצאה נשמתך בטהור.
נפל פתק מהשמים לישיבה בפומפדיתא (הישיבה שבה רבה בר נחמני היה ראש הישיבה): רבה בר נחמני נתבקש לישיבה של מעלה.
יצאו אביי ורבא וכל החכמים להתעסק עם הרב שלהם ולא ידעו היכן גופו נמצא, הלכו ליד האגם וראו ציפורים עושים צל במקום מסויים, אמרו החכמים: נראה ששם מקום גופו הטהור של רבה בר נחמני. הספידו אותו שלושה ימים ושלושה לילות, בסיום השלושה ימים נפל פתק מן השמים: כל מי שיפרוש בנידוי יהיה. המשיכו את ההספד, עם סיום השבעה ימים, נפל פתק בסיום השבעה ימים: לכו לבתכם לשלום.
הנה גמרא זאת תמוה ביותר וסודות גדולים טמונים בה. אך נראה להתחזק בכמה עניינים החשובים לנפשנו בעת הזאת, רבה בר נחמני שהוא ראש הישיבה רואה שיש זמן אשר צריך לומר דברים אשר הם לא לרוחם של המלכות, אך השתיקה שלו יכולה להיתפש כקבלת דברי המלכות, מיד עומד ואומר את דעתו אף שדבר זה מסכן את חייו, כפי שמצאנו אצל רשב"י שאמר את דעתו בלי מורא ופחד.
וכך רואים שדבריו גרמו לו לרדיפה שהיה צריך לברוח בכדי שלא יתפס, אך רבה בר נחמני בורח לבד ואינו מערב ומכניס את כל ישיבתו והקרובים אליו לצרה והבעיה אשר הוא עומד ומתמודד עימה.
וזה יסוד גדול במקרים רבים האדם נמצא בצרה ובצר לו משתדל שכולם יהיו עימו בצרתו, רבה בר נחמני לוקח את האחריות עליו ובורח לבד, הוא האחראי היחידי לצרתו ובעייתו. וכך נהג רשב"י ברח למערה יחד עם בנו לבד בלי לערב עימו את הכלל.
להיכן בורח רבה בר נחמני?, לאגם שזה חסד, לעורר רחמים וחסד ומפה ילמד האדם, כאשר צרה עומדת עליו יעורר רחמים וחסדים על עצמו ואף בסימנים קטנים יעורר חסדים. ויושב על עץ של דקל ומה דקל מסמן?, אמרו חז"ל: "צדיק כתמר יפרח כארז בלבנון ישגה", ידוע שעץ ארז חזק מאוד ושורשיו גדולים וחזקים ומדוע, משום שעץ ארז אינו נותן פרות וכל כוחו נשאר לעצמו וכל עץ אשר נותן פרות כוחו של העץ נחלש משום שכוחו הולך לפרות. אך הקב"ה מבטיח למי שנותן מכוחו לאחרים: צדיק כתמר יפרח, אך לא ידאג הקב"ה לא יחסיר מכוחו, כארז בלבנון ישגה. וזה מה שמסמן רבה בר נחמני שנתן את כל כוחו כעץ תמר למען הכלל ולכן, לעורר רחמים בשעת סכנה יושב על עץ תמר שיתעורר כל דרכו אשר נהג.
והנה באותה שעה מחלוקת בשמים, הקב"ה סברתו טהור, כל פמליה של מעלה דעתם שטמא. ומפה לומדים מוסר גדול ריבון העולמים- הקב"ה נותן בשמים לפמליה של מעלה להגיד את דעתם. כשנתבונן ונתעמק אימה וחרדה נכנסים באדם, הקב"ה נותן לפמליה של מעלה להביע כך את דעתם, אך כשמגיעים למסקנה, המסקנה לא בשמים היא, היא נתנה בהר סיני לעם ישראל וצריך שמבית דין של מטה יפסקו את ההלכה. אך אם ישאלו כל ילוד אשה, ככל שיהיה צדיק וחסיד וירא ה': מה ההלכה של דבר מסויים כך שואל הקב"ה ובית דינו, מיד יכנס בליבו של האדם גאוה וגאוה זה הדבר המסוכן ביותר ואמרו חז"ל: "אל תבואני רגל גאוה", וקדושים וצדיקים פחדו ונזהרו זהירות גדולה מן הגאוה אשר הקב"ה אומר על הגאים: "אין אני והוא יכולים לדור בכפיפה אחת". וקדושים וצדיקים כהבעל שם טוב והאר"י הקדוש, ביום האחרון בחייהם, הפחד הגדול אשר פחדו היה מן הגאוה ומגרורותיה אשר היא אם כל חטאת.
ולכן, צריך לשאול את רבה בר נחמני שאלה, אך יש סכנה שתכנס בו גאוה ולכן לוקחים את נשמתו ואף שהיה צעיר בימים, כדמובא בגמרא מועד קטן שרבה בר נחמני היה בן ארבעים שנה בפטירתו. ואף רגע לא נתנו לו מן השמים לאבד את מעלתו, כי ברגע האחרון של החיים ישנה מלחמה גדולה עם היצר הרע אשר מבקש לאבד את הכל ולכן בשעת יציאת נשמה אמר טהור טהור כסברת הקב"ה ואז יצאה נשמתו
אך מן השמים הודיעו בבית מדרשו, על ידי פתק שירד מן השמים: רבה בר נחמני התבקש בישיבה של מעלה. אין זה כשאר מיתות שמת האדם אלא נתבקש פטירתו, הוא דבר שונה מכל פטירות שרגילים. כשיצאו לחפש את גופו הטהור מצאו ציפורים העושים צל על גופו ומדוע דווקא ציפורים ולא ענן העושה צל?. אלא חז"ל אמרו שעוף השמים יוליך את הכל, הציפורים יודעים את אשר עומד להיות.
וכאשר הספידו שלושה ימים, חשבו שפטירתו אינה כשאר מיתות משום שנלקח בצורה שונה כפי שהיה כתוב בפתק שנפל מן השמים שהתבקש בישיבה של מעלה וחשבו שזה הספד ובכי אחר, אך מן השמים לא קיבלו זאת עד אשר השלימו הבכי וההספד ואז נפל פתק לכו לביתכם לשלום.
הקב"ה יתן כח, הצלחה, ישועה ונחת ונזכה לגאולה השלמה בקרוב ממש.
עקבו בפייסבוק
עקבו באינסטגרם
