שלמות במעשים
הרב יאשיהו פינטו
20.03.12 / 16:29
להאזנה לתוכן:
מחליט לעשות דבר, צריך האדם ליהיות שלם ובטוח בכל כוחו במה שהוא עושה בלי עירעורים וחוסר שלמות, כשמתחיל עירעורים וחוסר שלמות במעשיו, לעולם לא יגיע לעשות דבר מושלם.
ויודע המעשה ברבי לוי יצחק מברדיצ'ב אשר נפל לחולי ולמשכב מסוכן ביותר, הרופאים כבר ראו את סופו והנה באחד הימים נכנסו תלמידיו ומצאו אותו עם עיניים עצומות, הדופק חלש ביותר וכל הסימנים של שעת יציאת נשמה, הצטערו תלמידיו וקרובי משפחתו צער גדול, הניחוהו על המיטה והדליקו נרות למראשותיו ויצאו מהחדר לחדר הסמוך, עבר מעט זמן ופתאום שמעו נפילה גדולה מהחדר, נכנסו כולם בבהלה גדולה לראות מה קרה והנה מצאו את רבי לוי יצחק זרוק על הריצפה, הקימוהו והניחוהו שוב על המיטה וחיכו זמן שיחלוף ויעבור והנה הוטב לאט לאט מצבו. וכך היה למחורת היום, נכנסו לבקרו ומצאו שמצבו לא בטוב ומתדרדר שוב וראו את כל הסימנים של יציאת הנשמה, השכיבוהו על המיטה הדליקו נרות מראשותיו וחיכו בחדר החיצון לראות מה יעשה לו. וכך עבר זמן ושוב שמעו רעש גדול, נכנסו ושוב מצאו את רבי לוי יצחק מונח על הריצפה, הרימוהו והניחוהו על המיטה, ניסו לחזקו ולעודדו עד אשר שוב קם והתחזק. למחורת היום שוב באו משפחתו ותלמידיו לדרוש ולשאול בשלומו והנה פלא. מוצאים כולם שרבי לוי יצחק יושב על כסאו בשמחה, לומד בהשתוקקות ובדבקות בה' ואין שום זכר לימים אשר עבר, ימי החולי והעברה.
לאט לאט נכנסו עמו בדברים ושאלו את רב לוי יצחק מברדיצ'וב: רבי, מה היה אתמול ושלשום ומה היום מיומיים אשר כך אתם מרגישים?.
ענה ואמר להם רבי לוי: שלשום הרגשתי רע מאוד וראיתי את שערי מות וכל היאוש שבעולם היה מול עיני, אך הייתה לי תקוה שה' יעזור לי ואני אצא מאפלה לאור גדול ויוכל לצאת מן המחלה הקשה, אך בתוך הדין ודברים בראשי גבר היצר הרע ואמר אי אפשר לצאת ממחלה וצרה כזאת. והנה, בכל אופן התחזקתי, מכח המחשבה שלפני כן הייתה איתי שכן אפשר לקום מחולי כזה, קמתי, אך משום שהמחשבה לקום לא הייתה חזקה ועדיין הייתה משקל למחשבה שאי אפשר לקום, לכן נפלתי ולא יכלתי להרים את עצמי ולהתרומם מן החולי ומן הרצפה וכך היה גם ביום השני, החולי היה קשה מאוד מאוד, אך אמונה בה' הייתה פתאום שאפשר לקום, אך שוב היאוש והעצבות התחזקו בליבי, לא עבר זמן קמתי מכח התקוה והאמונה, אך מקום היאוש והעצבות הכריע את הכף ונפלתי שוב. ביום השלישי, היום מרגע שפתחתי את עיני, לא נתתי לשום יצר הרע ולשום יאוש אף אחיזה בדעתי, רק טוב חשבתי, רק טוב אמרתי לעצמי, בלי שום מקום ליצר הרע, בלי מקום ליאוש, בלי מקום למחשבות רעות, רק טוב ואמונה ובטחון שלמים בהקב"ה וכך היה בכוחי לקום ולהתרומם ולנצח את כל החולי הקשה אשר היה לי.
הנה יש פה יסוד גדול בחיינו, כשיש אמונה אבל עם מחשבות ופלפולים נפשיים, כן או לא, אפשר או אי אפשר, גם כשמנצחים ומשיגים את מבוקשנו, גם בהצלחה ישנם עליות ומורדות מצבי רוח עולים ויורדים, כשאדם משיג דבר אך עם הרבה פלפולים נפשיים והרבה ספקות בתוכו, ההצלחה והטוב אשר הצליח והשיג אינם שלמים הם מלאים בחרטות בדאגות שמא יפסיד את אשר השיג שמא מה שהשיג יגרום לו רע.
אך כאשר האדם שלם שלמות גדולה עם מעשיו ועושה את כל אשר עושה באמונה שלמה, בלי עליות ומורדות בנפש ובמחשבותיו, כשמשיג הדבר, משיג אותו שלם, טהור ומושלם והשמחה היא מנת חלקו.
לכן נשתדל בנפשנו ליהיות שלמים בכל אשר הולכים, בלי פלפולים ודאגות ומחשבות להנה או להנה, הכל בשלמות, "עיבדו את ה' בשמחה", אין שמחה אם אין שלמות.
כשאדם נותן דבר לחברו אם אינו שלם בנתינה אשר נתן, בתוך זמן קצר מוצא דבר אחר אשר חברו לא נהג בו כראוי ונפגע ממנו ומתפתחת מחלוקת. אך כאשר האדם נתן לחברו דבר בשלמות, גם אם יהיו דברים אשר לא נוחים לו הם לא יגררו ויגרמו מחלוקת, על כל פשעים תכסה אהבה.
ואמרו חז"ל: "בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל" . וקשה מה המיוחדות בניסן ?. אלא בניסן אנו רואים, איך נגאלנו, איך נושענו בלי כל כח אשר היה עימנו, נגאלנו ברחמים, בחסד. והלימוד הוא, תלך אחרי ה' אלוקיך בלי מחשבות מיותרות, ואף אם אין לך מספיק זכויות, הקב"ה יושיעך על זכויות אשר תעשה לעתיד והכח הזה בניסן, טמון בתוך הימים ובתוך השעות ובתוך הרגעים. ולכן האויר בניסן אויר של גאולה בלי פלפולים ודיונים נפשיים האם אפשר או אי אפשר, מגיע לנו או לא מגיע לנו, זה זמן של גאולה בחסד וברחמים.
ובודאי בניסן הזה נגאל בטהרת הנפש בחסד וברחמים גדולים.
הנה בלבנו שמחה גדולה איך כל קהילת שובה ישראל עסוקים בדבר אחד, חסד לעניים לקראת הפסח, כל אחד עושה את אפשרותו, אחד תורם, אחד מתרים, אחד שואל ומברר מחירים, אחד מכין הסעודות בבתי מדרש, אחד מזמין האנשים וכו' וכו'.
ומבקשים אנו מעומקא דליבא, שלא יהיה יהודי אחד מעם ישראל אשר לא יהיה עסוק בימים האלו לפחות פעם או כמה פעמים ביום עבור עיניני פסח לעניים, שלא יהיה זמן משמעותי מן היום שלא ניהיה עסוקים במצוה זאת, זו אחת המצוות המיוחדות אשר גורמת לעורר רחמים בשמים על הכלל ועל הפרט.
מקטנותי ומיום עומדי על דעתי השתדלתי בכל שנה בערב פסח ובערבי שבתות ליהיות עסוק בכל רגע וזמן במצוה הרמה הזאת. ויודעים אנו בברור שזכותה מגינה ומצילה במאוד מאוד. ישמחו השמים ותגל הארץ מעם נבחר אשר יהלל י-ה, על ידי חסד ועזרה איש לרעהו, יעזרנו ה' ולא תצא תקלה תחת ידינו והפסח הזה יהיה שפע וחרות בלי דאגה ומחשבה לכלל עם ישראל. זה חג שאחת מהמצוות אשר אנו מצווים בו, למנוע מיהודים להצטער צער של פרנסה ודאגה של חוסר.
אנו מבקשים מאחינו ורעינו להשתדל בכל הכח, יש בליבנו עוד להשלים המלאכה, מלאכת הקימחא דפיסחא. וישתדלו לגדל ולהגדיל עוד המצוה הרמה הזאת.
ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום.
ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה, הצדקה ממתקת את הדינים וביותר בזמן הזה.
ישועת ה' כהרף עין.
לאט לאט נכנסו עמו בדברים ושאלו את רב לוי יצחק מברדיצ'וב: רבי, מה היה אתמול ושלשום ומה היום מיומיים אשר כך אתם מרגישים?.
ענה ואמר להם רבי לוי: שלשום הרגשתי רע מאוד וראיתי את שערי מות וכל היאוש שבעולם היה מול עיני, אך הייתה לי תקוה שה' יעזור לי ואני אצא מאפלה לאור גדול ויוכל לצאת מן המחלה הקשה, אך בתוך הדין ודברים בראשי גבר היצר הרע ואמר אי אפשר לצאת ממחלה וצרה כזאת. והנה, בכל אופן התחזקתי, מכח המחשבה שלפני כן הייתה איתי שכן אפשר לקום מחולי כזה, קמתי, אך משום שהמחשבה לקום לא הייתה חזקה ועדיין הייתה משקל למחשבה שאי אפשר לקום, לכן נפלתי ולא יכלתי להרים את עצמי ולהתרומם מן החולי ומן הרצפה וכך היה גם ביום השני, החולי היה קשה מאוד מאוד, אך אמונה בה' הייתה פתאום שאפשר לקום, אך שוב היאוש והעצבות התחזקו בליבי, לא עבר זמן קמתי מכח התקוה והאמונה, אך מקום היאוש והעצבות הכריע את הכף ונפלתי שוב. ביום השלישי, היום מרגע שפתחתי את עיני, לא נתתי לשום יצר הרע ולשום יאוש אף אחיזה בדעתי, רק טוב חשבתי, רק טוב אמרתי לעצמי, בלי שום מקום ליצר הרע, בלי מקום ליאוש, בלי מקום למחשבות רעות, רק טוב ואמונה ובטחון שלמים בהקב"ה וכך היה בכוחי לקום ולהתרומם ולנצח את כל החולי הקשה אשר היה לי.
הנה יש פה יסוד גדול בחיינו, כשיש אמונה אבל עם מחשבות ופלפולים נפשיים, כן או לא, אפשר או אי אפשר, גם כשמנצחים ומשיגים את מבוקשנו, גם בהצלחה ישנם עליות ומורדות מצבי רוח עולים ויורדים, כשאדם משיג דבר אך עם הרבה פלפולים נפשיים והרבה ספקות בתוכו, ההצלחה והטוב אשר הצליח והשיג אינם שלמים הם מלאים בחרטות בדאגות שמא יפסיד את אשר השיג שמא מה שהשיג יגרום לו רע.
אך כאשר האדם שלם שלמות גדולה עם מעשיו ועושה את כל אשר עושה באמונה שלמה, בלי עליות ומורדות בנפש ובמחשבותיו, כשמשיג הדבר, משיג אותו שלם, טהור ומושלם והשמחה היא מנת חלקו.
לכן נשתדל בנפשנו ליהיות שלמים בכל אשר הולכים, בלי פלפולים ודאגות ומחשבות להנה או להנה, הכל בשלמות, "עיבדו את ה' בשמחה", אין שמחה אם אין שלמות.
כשאדם נותן דבר לחברו אם אינו שלם בנתינה אשר נתן, בתוך זמן קצר מוצא דבר אחר אשר חברו לא נהג בו כראוי ונפגע ממנו ומתפתחת מחלוקת. אך כאשר האדם נתן לחברו דבר בשלמות, גם אם יהיו דברים אשר לא נוחים לו הם לא יגררו ויגרמו מחלוקת, על כל פשעים תכסה אהבה.
ואמרו חז"ל: "בניסן נגאלו ובניסן עתידין להגאל" . וקשה מה המיוחדות בניסן ?. אלא בניסן אנו רואים, איך נגאלנו, איך נושענו בלי כל כח אשר היה עימנו, נגאלנו ברחמים, בחסד. והלימוד הוא, תלך אחרי ה' אלוקיך בלי מחשבות מיותרות, ואף אם אין לך מספיק זכויות, הקב"ה יושיעך על זכויות אשר תעשה לעתיד והכח הזה בניסן, טמון בתוך הימים ובתוך השעות ובתוך הרגעים. ולכן האויר בניסן אויר של גאולה בלי פלפולים ודיונים נפשיים האם אפשר או אי אפשר, מגיע לנו או לא מגיע לנו, זה זמן של גאולה בחסד וברחמים.
ובודאי בניסן הזה נגאל בטהרת הנפש בחסד וברחמים גדולים.
הנה בלבנו שמחה גדולה איך כל קהילת שובה ישראל עסוקים בדבר אחד, חסד לעניים לקראת הפסח, כל אחד עושה את אפשרותו, אחד תורם, אחד מתרים, אחד שואל ומברר מחירים, אחד מכין הסעודות בבתי מדרש, אחד מזמין האנשים וכו' וכו'.
ומבקשים אנו מעומקא דליבא, שלא יהיה יהודי אחד מעם ישראל אשר לא יהיה עסוק בימים האלו לפחות פעם או כמה פעמים ביום עבור עיניני פסח לעניים, שלא יהיה זמן משמעותי מן היום שלא ניהיה עסוקים במצוה זאת, זו אחת המצוות המיוחדות אשר גורמת לעורר רחמים בשמים על הכלל ועל הפרט.
מקטנותי ומיום עומדי על דעתי השתדלתי בכל שנה בערב פסח ובערבי שבתות ליהיות עסוק בכל רגע וזמן במצוה הרמה הזאת. ויודעים אנו בברור שזכותה מגינה ומצילה במאוד מאוד. ישמחו השמים ותגל הארץ מעם נבחר אשר יהלל י-ה, על ידי חסד ועזרה איש לרעהו, יעזרנו ה' ולא תצא תקלה תחת ידינו והפסח הזה יהיה שפע וחרות בלי דאגה ומחשבה לכלל עם ישראל. זה חג שאחת מהמצוות אשר אנו מצווים בו, למנוע מיהודים להצטער צער של פרנסה ודאגה של חוסר.
אנו מבקשים מאחינו ורעינו להשתדל בכל הכח, יש בליבנו עוד להשלים המלאכה, מלאכת הקימחא דפיסחא. וישתדלו לגדל ולהגדיל עוד המצוה הרמה הזאת.
ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום.
ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה, הצדקה ממתקת את הדינים וביותר בזמן הזה.
ישועת ה' כהרף עין.
עקבו בפייסבוק
עקבו באינסטגרם
