אלא אפשר לבאר ולאמר: הנועם אלימלך מביא בספרו הקדוש, בכל עת ורגע שהוא פנוי מן התורה ובפרט כשהוא יושב בטל לבדו בחדר או שוכב על מיטתו ואינו יכול לישון, יהיה מהרהר במצוות עשה זו של "ונקדשתי בתוך בני ישראל". וידמה בנפשו ויצייר במחשבתו כאילו אש גדולה ונוראה בוערת לפניו עד לב השמים והוא, בשביל קדושת ה' יתברך, שובר את טבעו ומפיל את עצמו לאש על קידוש ה' יתברך. ומחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה ונמצא שאינו שוכב ויושב בטל רק מקיים מצוות עשה דאוריתא. גם בשעת אכילתו יכוון כך וכשיתחיל להרגיש תענוג גשמי יצייר במחשבתו כך ומיד יאמר בפיו ובליבו שיותר היה לו  תענוג ושמחה בעשיית מצות עשה של ונקדשתי, באופן הזה, מהרגשת התענוג הגשמי וכו'.

והנה כך הייתה עבודת בני ישראל בארץ מצרים, בכל היום היו טרודים בעבודה קשה, בשיעבוד של המצרים בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה וכו', אך במחשבתם עבדו את הקב"ה רגע רגע.

והנה אנו אומרים לכל אהובנו וחביבנו, היום הטירדות גדולות מאוד ולא כולם זכו להיות מיושבי בית המדרש וגם מי שכן זכה יכול לזכות יותר, על ידי שחושב בכל רגע פנוי על אהבת ה', לצייר בנפש שמוסרים את נפשנו על קידוש ה', אפשר לזכות לדברים גדולים מאוד.

ונחזק עצמנו עם המעשה בבעל שם טוב, אשר באחד הימים אמר לתלמידיו: אם אתם רוצים לראות מה זה עבודת ה' לכו לעיר פלונית ותראו אצל איש פלוני מה זה עבודת ה'. נסעו מהר התלמידים הקדושים וחשבו לראות איש פרוש וקדוש אך כשהגיעו הופתעו, רואים מול עיניהם אדם מאוד גדול בגוף ומגושם מאוד עמדו ועקבו אחריו וחיכו לראות את עבודת ה' שלו ומצאו אדם מגושם שכל היום אוכל ושותה אכילה גסה ביותר. בסוף הימים שהיו שם שאלו אותו: מה המיוחד בחייך, אמר להם: אני אדם פשוט מאוד אבל אבא שלי הגויים הרגו אותו בעינויים וביקשו ממנו לכפור ח"ו בהקב"ה והוא לא הסכים ומת על קידוש ה', אני אוכל כל היום ושותה שיהיה לי כח, שאם יבואו ויחייבו אותי לא יצליחו לשכנע אותי ויהיה לי כח לעמוד ולהתגבר על הכאב והיסורים.

חזרו תלמידי הבעל שם טוב לרבם והבינו מה זה אכילה ושתיה לשם שמים.
אף אנו נשתדל בכל כוחנו, בימים אלו אשר הניסיונות גוברים ומתרבים מיום ליום, לייחד כל רגע פנוי למחשבות של קדושה, של מסירות נפש, של אמונה בהקב"ה.

נשתדל לבנות את חיינו את יומנו סביב עבודת ה' וכל צעד ומחשבה לקשור אותה לשם יחוד קודשא בריך הוא ונזכה לגאולה וישועה ושערי רחמים ורצון יפתחו לנו.