איך להתנהג בדור הזה עם העולם אשר התדרדר כל כך ?!.
הרב יאשיהו פינטו
03.01.12 / 23:42
להאזנה לתוכן:
לאחי ורעי האהובים והחביבים:
הנה, כל מי שיתבונן במה שהעולם עובר, לא יאמין על השינוי אשר במהרה קורה בכל המובנים ובכל הדברים, אם היו מספרים לנו לפני עשר שנים מה שאנו רואים היום לא היינו מאמינים. וצריך לדעת שהדברים ילכו ויקרו מהר מאוד, עוד דברים ועוד התדרדרות במוסר האנושי ובהתנהגות העולם. ולכן צריכים לעמוד איתנים ולחזק המידות והיסודות של היהדות.
אך שאלה קשה אשר אנו נשאלים הרבה פעמים בזמן האחרון, איך להתנהג בדור הזה עם העולם אשר התדרדר כל כך ?!.
והנה חושבים אנו לעצמנו ולכל אהובי וחביביי, אשר נשים מול עייננו מעשה אשר מסופר על רבי זושא מאנפולי אשר בעירו גר עוד רב אשר כל הזמן היה כועס ועצוב וממורמר מרמור גדול ביותר עד אשר חייו ניהיו גיהנום וצער, לו ולכל מי שהיה עומד בסביבתו. בלילה אחד, בשעה מאוחרת ששום אדם לא ראה ולא שמע, הלך הרב הכעוס לביתו של רבי זושא ושאל אותו: רבי זושא, שנינו רבנים בעיר הזאת, אתה רב של עדה מסויימת ואני רב של עדה, חיי הרבה יותר ברווח ממך, יש לי פרנסה, ילדים, משרה חשובה מאוד, קהילה עשירה וכו', לך קהילה ענייה קשת יום וכו', מדוע אתה כל היום שמח ואין לך על מה ולי שיש הכל נמצא בעצבות גדולה מאוד?.
עמד רבי זושא ואמר לו: אני אקח דבר אחד כמשל ביני ובינך. הנה הגביר של העיר עמד לפני חתונת ביתו, הוא שלח את עוזרו לביתך להזמין אותך, מה עשית?, לקחת את רשימת המוזמנים מהעוזר והסתכלתה על הרשימה ושם ראית את שימך בשורה שש עשרה, כעסת ומה אמרת בליבך?, אם אני לא חשוב ושמי ברשימה רק במקום השש עשרה אני לא אלך בזמן לחתונה. וביום החתונה הלכת רק יותר משעתיים אחרי תחילת החתונה, כשהגעת לחתונה כבר היה מאוחר, נגמרה החופה וכולם ישבו במקומם ולך לא היה מקום, לקחת כיסא וישבת בסוף האולם אפילו לא ליד שולחן וכבר בליבך היה כעס על כל המסובים בחתונה ובודאי על בעל השמחה. ופתאום הגביר עבר בין המוזמנים וראה אותך יושב בסוף האולם, בא אליך ואמר: אני מתנצל שאתה יושב פה בוא איתי לשולחן הכבוד, הלכתם יחד לשולחן הכבוד, השולחן היה מלא במסובים ואף אדם לא קם לך ולא הקריב את מקומו למענך, ישבת בכיסא אחרי אחד המסובים בשולחן הכבוד. בעל השמחה המשיך להסתובב ובזמן הזה חילקו לכולם את הארוחה העיקרית של הסעודה ואתה יושב ומסתכל ואין בידך לא צלחת ולא מזלג ולא כוס. פתאום מגיע בעל השמחה ומתנצל על זה שלא מזגו לך מאומה, רץ מהר למטבח ומחפש מנה בשבילך אך הכל נגמר, מתבייש בעל השמחה ואוסף לקט וממלא לרב בצלחת שאריות הסעודה ומביא לו.
רב זושא אומר לרב: אתה מסתכל על הגביר בעל השמחה בכעס גדול, אך מחייך וממשיך הלאה.
הנה מגיע ברכת המזון והברכות, אומר רב זושא לרב: אתה בטוח בעצמך שאת ברכת המזון יתנו לך, אך בעל השמחה לא כך עושה ומכבד אחרים לברכת המזון וכו'.
אתה הולך לביתך כועס, מקלל את החתן והכלה, אבותיהם ואבות אבותיהם עד ימי בראשית ממורמר על העולם כולו.
אך אני לא כך, כששליח הגביר בא להזמין אותי אמרתי לעצמי: איזה זכות יש לי, מה עשיתי בשביל הגביר הזה? כלום בחיי והנה הוא שולח להזמין אותי. מיד הלכתי לבייתו הודתי לו על ההזמנה החשובה, שאלתי אם צריך עזרה לחתונה, התרגשתי כל כך. וביום החתונה באתי ראשון לאולם ועזרתי בכל מה שהיו צריכים, הגיע החופה נתנו לי לערוך חופה וקידושים, הושיבו אותי בשולחן הכבוד, נתנו לי את המנה המכובדת ביותר ובודאי כיבדו אותי לברך ברכת המזון והברכות. הלכתי לבית שמח, אוהב את כל העולם ומברך את כולם.
אמר רבי זושא לרב: זה ההבדל ביני לבינך, אני לא מרגיש שחייבים לי מאומה ומה שנותנים לי זה חסד וטוב, אתה מרגיש שכולם חייבים לך ותובע מכולם.
ישתדל האדם לעמוד ולקיים דברי רבי אלעזר: "לעולם יהיה האדם רך כקנה ואל יהיה קשה כארז"- לשון רכה תשבר גרם.
ובאהבה וברכות נגיע לעבור את הימים והזמנים האלו אשר הניסיונות קשים ומרים בהם.
ה' יושיע המלך יעננו ביום קוראינו.
עקבו בפייסבוק
עקבו באינסטגרם
