בשעה שאדם חי בחושך דמוי אור
הרב יאשיהו פינטו
18.09.11 / 17:45
להאזנה לתוכן:
יש אנשים אשר בחייהם כעיורים, האור והחושך הוא אחד אצלם, ברבות הימים קיבלו מנורה בידם, בין בזכות, בין בחסד ועם המנורה הולכים בחושך ובטוחים הם שהמנורה אשר בידם, מעמדם, או עברם, או כל מחשבה אחרת אשר בראשם, מאירה להם את הדרך וכולם רואים אותם ברוב הדרם אשר חושבים הם.
"זה היום עשה ה' נגילה ונשמחה בו". אדם עיור התארח אצל ידידיו לארוחת ערב, בסיום הסעודה לקחו ידידיו מנורת שמן ונתנו לו לדרך, אמר העיור לידידיו:
בלילה וביום אני רואה אותו הדבר, אם כן מדוע אני צריך מנורת שמן לדרך?!.ענה ידידו, בעל הבית:
אתה לא רואה אבל אחרים רואים וכאשר יראו אותך יחד עם המנורה, יזהרו לא לפגוע בך בהליכתם.
לקח העיור את המנורה בידו ויצא לדרכו, לאחר הליכה של כמה רחובות פגע בו אדם, עצר העיור והעיר לו:
האם אתה לא רואה, ענה האדם: חושך ואינני רואה, אמר לו העיור: והמנורה שבידי לא עוזרת לך להיזהר, ענה ואמר: היא כבויה ואיך אראה אותך עם מנורה כבויה?!.
יש אנשים אשר בחייהם כעיורים, האור והחושך הוא אחד אצלם, ברבות הימים קיבלו מנורה בידם, בין בזכות, בין בחסד ועם המנורה הולכים בחושך ובטוחים הם שהמנורה אשר בידם, מעמדם, או עברם, או כל מחשבה אחרת אשר בראשם, מאירה להם את הדרך וכולם רואים אותם ברוב הדרם אשר חושבים הם.
אך טעות אחת בידם, שהמנורה מהעבר מכובית והם כעיורים אינם רואים שמנורה זו כבויה והולכים בחושך בהרגשה של אור גדול עליהם.דבר זה מסוכן ביותר, משום שבשעה שאדם יודע את חסרונותיו ויודע את מקומו הוא יותר זהיר, יותר עירני ומוכן לבאות ויותר קרוב לתשובה ולחזרה לאמת, אך בשעה שאדם חי בחושך דמוי אור, יתעורר כשניזוק נזק גדול ולפעמים הנזק הוא נזק ללא תקנה. האדם צריך לא ליהיות כעיור אלא לפקוח את עיניו ולא לסמוך על מנורת שמן וגם אם יש לו מנורת שמן, חייב בכל עת וזמן לבדוק שבמנרוה לא נכבתה לו ועדיין מאירה.
אחד מהמנורות של קהילתנו הקדושה שובה ישראל זה הנסיעה, בכל שנה, בחודש הרחמים והסליחות, לציון רבנו הפלא יועץ, האור והכוח לנפש לקראת יום הדין ולקראת השנה החדשה גדול ביותר ובודאי הברכה והשפע אשר מושפע ע"י אותו צדיק גדול ביותר. שנים אלו הם שנים קשות ביותר ויודעים אנו בברור שהזמן הקשה רובו הסתיים ו"תכלה שנה וקיללותיה ותחל שנה וברכותיה", בכל המובנים, על כל בני קהילתנו הקדושה, יודעים אנו ששפע גדול וברכה מרובה תושפע עלינו אך תמיד ניהיה זהירים להסתכל שהנר עדיין דולק ונרבה שמן שלא יחסר.
כשבונים בינין או יוצרים כל דבר חדש, יש רגעים קשים בבניה אשר מביאים את הבונה ליאוש, אך אם יתיאש ישאר שלד של בנין ואם ממשיך וגובר על היאוש נבנה בינין לתפארת. האדם צריך לדעת שהוא הולך בדרך נכונה ישרה ואמיתית ולדבוק בה בכל כוחו, גם ברגעים הקשים ביותר לא להשאיר את הבינין שלד, אלא לסיים הבינין. ואם הקב"ה מעמיד אותנו בניסיון, ישתדל לעמוד בו בכל הכח וידע שיש בכוחו לעמוד ולעבור הניסיון.
יש אנשים אשר המריבות והמחלוקות והבעיות הם הנאתם, שמענו דבר זה שנים רבות על אנשים כאלו, אך לא הבנו מה הנאה יש להם במחלוקת ובריב, הרי גם הם ניזוקים ומצטערים, אם כן מה הנחת שיש להם במחלוקת?.
אך בימים האלו עלה בדעתנו, לפני כעשר שנים, האדם הצדיק אשר היה לוקח אותנו לשיעורי תורה היה מצטער ומתלונן שכואבות לו הרגליים מאוד ומבקש ברכה וכך ביום השני והשלישי,אחרי ימים שהתלונן אמרנו לו שילך לרופא לבדוק את רגליו, ענה ואמר לנו: לא צריך, שאלנו מדוע: אמר לנו אותו אדם, אני לובש מידה קטנה בנעל מהמידה אשר צריך וכך כל היום הרגליים כואבות לי ובלילה כשמוריד את הנעליים נוח לי מאוד ברגליים ויש לי הנאה גדולה ביותר.
ישנם אנשים בעולם שמגיעים למצב אשר נהנים מהרע ומהבעיות ומחפשים ורוצים אותם אך אנו נשתדל להזהר שהנעליים יהיו מעט יותר מן המידה וננהג בהגיון ובהגינות גדולה מאוד.
ונדע להודות להקב"ה על כל הטוב אשר זיכה אותנו "הודו לה כי טוב".יש בליבנו שמחה מרובה שנזכה היום ליהיות יחד, שבת אחים גם יחד, בשיעור בהיכל הישיבה באשדוד ונזכה לאמירת הסליחות ברוב עם הדרת מלך.
ה' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו השלום.
עקבו בפייסבוק
עקבו באינסטגרם
