מירי שלם, בת העיר אשדוד ותושבת בית שמש כותבת מדם ליבה לתושבי העיר אשדוד:

זה כבר כמה שנים שאני נמצאת בתהליך של איבוד האחיזה בעיר שאליה היגרתי עם נישואי: בית שמש. תהליך ההתחרדות של העיר לא קרה ביום אחד , ועד ששמנו לב לכך שאנחנו התושבים המסורתיים והחילונים  והדתיים הציוניים הפכנו למיעוט לא רצוי- כבר היה מאוחר מידי..

היום נראה שבית שמש כבר לא תוכל להכיל יותר את מי שלא חרדי  ואני עם משפחתי נצטרך למצוא עיר מקלט ... האופציה הטבעית בעיני היא לחזור הביתה  לאשדוד, העיר בה נולדתי ובה מתגוררת עדיין משפחתי.

זה צירוף מקרים מדהים שהחיים שלי מתחלקים כמעט שווה בשווה בין אשדוד לבין בית שמש. ההשוואה בין הערים מבחינתי היא בלתי נמנעת.

אוכלוסיית אשדוד מזכירה את אוכלוסיית בית שמש.. בעצם את בית שמש  הוותיקה . עיר המבוססת על עולים מצפון אפריקה אליה הצטרפו עולים מחבר העמים וממגוון העדות והעליות לארץ. בין לבין החלה אוכלוסייה חרדית להשתלב בעיר בכל מערכת בחירות כוחו של המגזר בעיר התחזק (הם הלכו להצביע ואנחנו פחות).

ככל שהאוכלוסייה החרדית גדלה  כך כוחם הפוליטי התחזק ...לנו לא הפריע, חיינו בשלנו, מתוך אמונה שהחרדים לא מפריעים לנו, ולא ידענו שבעצם אנחנו מפריעים להם.

לפני 4 שנים התקיימו הבחירות  האחרונות בהן ניתן היה לחלום על ראש עיר ציוני. הייתי מראשי המטה של המועמד הציוני אלי כהן. נלחמנו כמו אריות. פעמיים. את תוצאות הבחירות הראשונות ביטל בית המשפט עקב עתירה שלנו על זיוף בחירות מצד החרדים.

במרץ 2014 התקיים עוד סבב וגם בו הפסדנו בכמה מאות קולות.

ראש העיר החרדי מש"ס ניצח את הבחירות, מועצת העיר היום מונה כבר יותר חרדים מאשר לא חרדים ואני מניחה שבבחירות 2018  היחס עוד יגדל לטובתם. החלום שלנו להחזיר את בית שמש לשפיות נגוז והלב שלנו נשבר.

אל בית שמש הגיעה אוכלוסייה חרדית קיצונית ושינתה לבלי הכר את החיים בעיר. שלטי צניעות מפוזרים בכל מקום, נשים מותקפות על רקע לבוש, חיילים מותקפים על רקע היותם משרתי המדינה.

הניסיון של בית שמש מלמד שהמסורתיים פתחו את ליבם ואת ביתם לחרדים שהגיעו, לא התנגדו להם . 
ההתנגדות הגיעה רק אחרי שבית שמש עברה את נקודת האל חזור מבחינה דמוגרפית ואחרי שהתושבים המסורתיים התחילו להרגיש איך קירות הבית שלהם סוגרים עליהם, איך בניית היכל התרבות נעצרה בשל סמיכות לשכונה חרדית ובשל טענה להימצאות שלדים ועצמות, איך המקוואות בעיר עוברים לשליטה חרדית ומייצרים אנטגוניזם אצל מסורתיות המגיעות לטבול, איך עמודי ערוב נשתלים בתוך מדרכות בצורה מסוכנת ופרטיזנית, איך גם בבית הקברות מתחילים להפריד עכשיו בין חרדים אשכנזים בעלי דם כחול לבין כל השאר.

המחאה באשדוד גרמה לי לתהות: האם גם עיר הולדתי עובר את התהליך שעברה בית שמש? אולי שאולי התושבים באשדוד התעוררו עכשיו ויצליחו להציל את אופייה של אשדוד לפני שיהיה מאוחר?

האם  יתכן ולמישהו פה יש אינטרס לשסות אנשים אחד בשני? האם ההפקרות הזו נובעת רק מחוסר תשומת לב ואטימות או שמא מתוך אינטרס מובהק ל"הפרד ומשול" בידיעה שאיבה בין קבוצות מגדילה את יכולת השליטה עליהן.

באשדוד אחוז החרדים הוא 20%. במועצת העיר הם מהווים 37%. בהנהלת העיר הם מהווים למעלה מ50%. המספרים האלה מלמדים שתושבי אשדוד הלא חרדית לא מילאו את חובתם וזכותם הדמוקרטית כשלא יצאו להצביע.

הבחירות המוניציפליות תתקיימנה בעוד 10 חודשים.  לתושבי בית שמש זה כבר מאוחר מידי, הגענו לנקודת האל חזור, אבל לאשדודים יש עדין סיכוי לשמור על האופי המקורי שלה, לאשדודים אסור לשכוח לצאת להצביע לפני שהם יהפכו  להיות תושבים לא רצויים בבית של עצמם.

מתחת לבית שבו גדלתי ברחוב האצ"ל באשדוד פעלה מסעדת דגים ומאכלי ים, כמה מאות מטרים משם, השתרע רחוב רוגוזין שבימי גדולות היה גדוש בבתי קפה. כל צעידה בשבת  על מדרכות הרחוב בחלקו המזרחי כללה מעבר בין עשרות אנשים שבחרו לחגוג את השבת שלהם בדרך אחרת ממני.

מרחוב רוגוזין בירידה ימינה לכיוון הים , בקעו בכל שבת אחר הצהרים צלילי ההרקדה ההמונית של המחוללים בריקודי העם.

הזיכרונות האלה הופכים להיות רלוונטיים עכשיו כשאני מבקשת לחזור אחורה ולהבין איך אשדוד הופכת את פניה ונהיית עיר אפופת  מלחמות דת.

כאישה דתית ציונית, ששומרת שבת  באדיקות רבה, אני ממליצה לתושבי אשדוד שאינם חרדיים שילחמו על האופי של אשדוד לפני שיתקע עוד יתד בארון הקבורה של העיר האהובה הזו.

 הצטרפתי לתנועת ההגנה לאשדוד  ואני ממליצה לתושבי אשדוד להצטרף - לפרטים על התנועה  ולהרשמה לחצו כאן