אסי שלי,
שלוש שנים חלפו מאז אותו לילה קדוש בו המלאך שיחרר את אחיזתו בך וזרחת בעולמנו.

המיילדת העבירה אותך אליי, שמש קטנטנה וסגולה והחזקתי בך מולי בידיים רועדות, כמו ספר תורה פתוח לפני ההיכל.
מהרגע הראשון פקחת עיניים גדולות, הבטת בי במבט מסנוור ובטוח, והכרזת - ”אני כאן“.

כשנולדת הייתי באופוריה, ולא ידעתי להגדיר את תחושת ההתעלות שהרגשתי. אמרו לי שזה אושר, שאני פשוט מאושר. ובאותה נשימה גם רמזו לי שככל שהזמן עובר, המציאות מטפסת חזרה למקומה ותחושת האושר מתפוגגת לה.

זה נשמע לי הגיוני בסך הכל, הרי כל הרעיון של אושר זה שהוא רגעי, בא (לעתים נדירות) וממהר להסתלק.
הם צדקו, זה באמת היה אושר.

והם גם טעו, כבר שלוש שנים שאני מאושר, ולא רק שהתחושה הזו לא מתפוגגת, אלא מיום ליום היא מתעצמת, עד כדי כך שלפעמים אני מרגיש שהלב שלי עומד להתפוצץ.

אבל לפיצוצי הלב אחזור בהמשך. עכשיו אני רוצה להתעכב רגע על כך שהפכת אותי לאדם מאושר, על כך שבאת ויצקת לחיי משמעות, והגשמת את חלומי להיות לך אבא.

את יודעת, אמא ואני לקחנו את הזמן עם להביא ילד לעולם ועד שבאת לא ידעתי למה, אבל היום אני יודע שחיכינו לך, רק לך.

אש אחרת
כְּשֶׁבָּאת הֶעָשָׁן נִשְׁאַר
בַּמִּרְפֶּסֶת בַּחוּץ, גַּם יוֹקוֹ
וְסֵפֶר הַשִּׁירִים שֶׁל זֶלְדָה שֶׁאֲנִי קוֹרֵא בּוֹ
בַּלַּיְלָה שִׁיר אֶחָד
בְּכָל פַּעַם, כּוֹכָב מְהַבְהֵב
בַּשָּׁמַיִם וּבַבַּיִת
שֶּׁמֶשׁ

וְבַּבֹּקֶר שיר אחֵר מְּעוֹרֵר בִּי
אֵשׁ אַחֶרֶת,
בתי את
קוֹל לַצִּפֳּרִים
דֹפֶק לָעֵצִים
זְהב אֲריות.

× × ×

היום את כבר יודעת להגיד ”אני לא תינוקת, אני אסי“, ולמרות שבשבילי לעולם תהיי התינוקת שלי, את כמובן צודקת.

ואני כל הזמן תוהה האם תזכרי את הזמן הזה, אם תזכרי את עצמך בגיל 3, כי אני ממש לא זוכר את עצמי בגיל הזה והייתי שמח לדעת איזה ילד הייתי.

אז לא אתן לך להסתמך על הזיכרון ואספר לך קצת על עצמך. את ילדה של אהבה, כל היום מחבקת ומנשקת את אמא ואבא. יש לך קטע כזה שאת יכולה, סתם ככה כשאת שוכבת על הספה, להגיד בקול "משוגעת עלייך אמא" או "התגעגעתי לך אבא".

כשאת שרה את השיר "אמא יקרה לי", את שרה בבית השני "אבא יקרה לי".

כמעט תמיד בבוקר אמא מסיעה אותך במכונית לגן, ואני מחזיר אותך באופניים. את מבקשת שנעצור לראות את הסוס בדרך הביתה, ואז שואלת אותו "סוס, איפה הכלב שלך?". ובכל פעם באמצע הרכיבה, את מצווה עליי לעצור, כי את רוצה נשיקה ועכשיו.

את ישנה איתנו במיטה ובמשך שנתיים לא יכולת להירדם בלי שהמוזיקה של צ'ט בייקר תתנגן ברקע. כשאת מתעוררת, דבר ראשון שאת עושה זה ללכת למקפיא ולחפש גלידה (כמובן שאת לא מקבלת), את מטורפת על גלידות, העיניים שלך נוצצות רק למשמע המילה הזאת.

את אוהבת ללבוש חצאיות (את קוראת להן - מסתובבת) ורוקדת ממש יפה.
נגמלת מטיטולים ביום אחד.

את הכי אוהבת לאכול שניצל ונקניקיות סויה עם קטשופ, פסטה, מלפפון ופרח (כך את קוראת לברוקולי).

הייתה לך תקופה שהיית מכורה לפוקימון, עכשיו את אוהבת לצפות ב"מטוסי על" ו"כוח פי ג'יי", ולא סובלת את "הנסיכה סופיה".

לאחרונה את אוהבת לראות איתי כדורגל (וזה מרגש אותי מאוד). את ילדה חברותית ומלאת ביטחון עצמי, אף פעם לא עושה לנו סרטים כשאנחנו משאירים אותך עם בייביסיטר.
את יודעת את שמות כל הצבעים בעברית ובאנגלית.

המשפט שאת אומרת הכי הרבה הוא - "גם אמא, גם אבא, גם אסי, כולם משפחה".

להתעורר
פִּתְאֹם לִהִתְעוֹרֵר
בַּבַּיִת
זֶה כְּמוֹ לְהִתְעוֹרֵר
כָּל בֹּקֶר
עַל חוֹף הַיָּם, אוֹר
הַשֶּׁמֶשׁ מְסַנְוֵר
בָּעֵינַיִם, כָּל מִפְגָּשׁ עִם הָעוֹלָם
מַכַּת חַשְׁמַל
וּּבַלַּיְלָה שֶׁמֶשׁ, הַיָּרֵח
לֹא מֵבִין.

× × ×

את הדבר הכי טוב והכי מפחיד שקרה לי בחיים. אומנם הפכת אותי לאדם מאושר, אבל גם מלא פחדים. הרגשות שלי כלפייך הם תמיד קיצוניים, אני דואג וחרד לך באופן קיצוני ואוהב אותך באופן קיצוני.

כשאני אומר לך שאת הלב שלי, הנשמה שלי, החיים שלי, אני מתכוון לכל מילה.

כשאני אומר לך - כפרה עלייך, אני מתכוון לזה מילולית.
אני מאחל לך ילדה שלי שתמשיכי לפרוח כל כך יפה, שתמשיכי להרקיד אותנו ולהיות מצחיקה ושמחה.

כל יום את מלמדת אותי קצת יותר על החיים. שתהיי בריאה ושאלוהים ישמור לנו עלייך מכל משמר.

יומהולדת שמח שמש שלי,
אני אוהב אותך בעולם בעולם בעולם!
שלך לעד,
אבא