ד"ר משה דרור

עניין נוסף הוא בכך שהליכים לשיתוף הציבור דורשים השקעה כספית מצד הרשות וגם, השקעה בזמן. משמע, הארכת הפרויקטים וסרבולם לאור קיומם של ההליכים האמורים. אם מוסיפים לכך את התפיסה הגורסת שנקודת המבט של התושבים הינה צרה, בעוד נטייתם הטבעית היא בצרכיהם הפרטיים, מתקבלת כאן תמונה לא פשוטה.

לשני הצדדים יש מה לחשוש מהליכי השיתוף. הצד המשתף – זה של הפוליטיקאים – יכול לחשוש מתגובות התושבים שהצעתם לא נתקבלה ובכך להיקלע להיחלשות פוליטית. הצד המשתתף – זה של התושבים – עלול להשקיע מזמנו וממרצו לטובת דיונים שבסופו של דבר לא יניבו את מבוקשו. גם העובדה שהליכי השיתוף מהווים לעיתים איום על הפקידות הממסדית, אינה דלת חשיבות. תושבים חוששים מכך שעם ריבוי האינטרסים בדיונים, מיעוט קולני עלול להשתלט על כלל הדעות. בעיקר, בגלל שהמשתתפים בהליכי השיתוף אינם מהווים חתך מייצג של בעלי האינטרסים השונים. רבים מבעלי האינטרסים הישירים לדיונים – אינם משתתפים בהם כלל.

בהמשך לאמור, חשוב להבין שאין צורך לשאוף לייצוג סטטיסטי של כל חלקי הקהילה הרלוונטית, כי אין זה אפשרי. מחקרים מצביעים על כך שאם ייעשה ניסיון כן ואמתי לאפשר לכל האנשים הרלוונטיים לקחת חלק בתהליך, אזי ישתתפו אלה שהנושא חשוב להם, וניתן לראות בהם את הציבור הרלוונטי. הם אינם מייצגים בהכרח את כל הדעות האפשריות, אך הם מייצגים הרבה יותר מאשר בתהליך ללא השתתפות הציבור. לכן ייאמר, שלמרות הבעיות המתעוררות עם קיומם של הליכים לשיתוף הציבור, עצם קיומם הוא חשוב ואף הכרחי בעוד יתרונותיהם עולים על חסרונותיהם, לאין שיעור. כפי שעל כך דווח במאמרים הקודמים, הליכים לשיתוף הציבור מביאים לקבלת החלטות טובות יותר, לקרבה גדולה יותר בין הנבחרים לתושבים ולהפחתת התנגדויות להחלטות המתקבלות.

אז – למה באמת ראוי לשאוף בנוגע להליכי שיתוף? מה ייחשב להליך מוצלח? על כך, בכתבה הבאה.

ד"ר משה דרור חקר במהלך שנים רבות את נושא שיתוף הציבור בארץ ובעולם. עבודת הדוקטורט שלו מוקדה בהליכים לשיתוף הציבור בשלטון המקומי בישראל.

לתגובות: [email protected]

למאמרים הקודמים בנושא זה, נא ללחוץ כאן.