כמו הטבע כהווייתו, הוא פשוט קורה כבר מאות אלפי שנים, אנשים מתחלפים, חיות מתחלפות, עמים משתנים והוא? קורה.

הוא קורה - ואנחנו נמצאים, הוא מחליט - ואנחנו מקבלים, הוא מייצר- ואנחנו לוקחים. לפעמים גם קצת יותר מידי לוקחים, ולפעמים גם לוקחים וגם לא מתחלקים - "שים לי 'מנה כפולה' לקחת בבקשה"!

חשבתי על זה כשישבתי בים אחרי יום ארוך שחיפשתי שקט. ואיפה מוצאים שקט? איפה אם לא בים שאליו רבים באים להטביע את המחשבות שלהם עמוק בחול, או לנקות את הדאגות במים המלוחים או סתם בשביל לאוורר את כל המתח שהצטבר אצלנו בימים האחרונים. הסתכלתי, כלומר ניסיתי להסתכל על המים האינסופיים שממשיכים אל קצה הגלובוס אבל אז צלחת מעופפת כמעט נחתה עלי. לא רציתי שזה יפריע לי לחשוב אז המשכתי וחשבתי שוב על כמה אנחנו כאילו כלום לעומת כל העוצמה הזאת שיש בטב...סורי, הפרעות קשב וריכוז, זה כבר הפריע לי להמשיך לחשוב.



כי לא באמת הצלחתי לראות, אתם יודעים למה? בטח שמתם לב לתופעה שפוקדת את החופים בשנים האחרונות אבל השנה חצתה את גבול הטעם הטוב. קוראים לה בשפת החוף "המקפיצים". כל שני צעדים על החוף אתם תתקלו בהם, ואם לא בהם אז אל תדאגו הכדור שלהם ימצא אותכם. "אחי אתה בא להקפיץ?" , "יש כדור? יאאלה מתחילים משחק?" הם אנשים המקפיצים, הם ואנשי הצלחות המעופפות .

אז אני יושבת על החול ומנסה לראות את הים עם השקט שהוא מוציא מממנו ולא מצליחה בין כל הכדורים שקופים באוויר והצלחות המעופפות מפחדת שאני מתגרה בגורל של עצמי ושזה רק עניין של זמן עד שאקבל צלחת או כדור לראש אז החלטתי לעלות לטיילת ולמזער נזקים לכל מקרה שלא יקרה. זה די עצבן אותי, אבל הם נהנים מי אני שאפריע? שמתי אוזניות והסתכלת מרחוק.

כמה ימים אחרי אותו יום שחיפשתי שקט ואולי גם קצת הצלחתי למצוא אותו הגעתי שוב לים ומצאתי לי פינה שקטה שהמקפיצים עדיין לא הגיעו אליה, הכל עניין של טיימינג בחיים, ידעתי שנשארו לי כמה דקות עד שיכבשו את הפיסת גן עדן הזאת.

במרחק של עשרה לונגים פרוסים שהפריד ביני לבין קבוצת בנות שישבו לקבל את השבת על החול עף כדור לאחת מהן על הפנים בעוצמה חזקה. כלכך חזקה שכנראה שבר לה את המשקפיים והיא התחילה לדמם שם מהזגוגית והברזל שנשברו לה על הפנים.



החברות של אותה בחורה ניסו להרגיע אותה והבחור עם הכדור ניגש אליה כנראה התנצל, או כנראה לבקש את הכדור בחזרה, לא יודעת. הוא לקח את הכדור וחזר "להקפיץ". חשבתי לעצמי איזה מזל יש לאותו בחור שזה קרה לו עם חבורת בנות סלחניות, אולי אפילו קצת יותר מידי סלחניות ולא עם בנות כמוני וכמו החברות שלי כי כדור בחזרה הוא לא היה מקבל. התפלאתי איך הן ככה שותקות על כך וכנראה שאם הייתי קורבה יותר, ולא היה לוקח לי שמונה דקות הליכה אליה הייתי יוצאת להגנתה אבל שני דברים לא היו לי : 1) גב , 2) הזדמנות. לא היתה לי הזדמנות כי הם כבר קמו ללכת. הסתכלתי עליו, עליו ועל חברים שלו והם לא היו נראים לי כלכך מוטרדים מהסיטואציה שהייתה פה הרגע, לא יודעת בכל זאת מישהי חפה מפשע בוכה בגללך. איפה הדאגה? איפה האנושיות? ואיפה הגבריות? מהצד השני ללונג שלי אני שומעת זוג מבקש מעוד מקפיץ "אחי אתם יכולים לזוז קצת זה מעיף חול על חברה שלי" והמקפיץ בתגובה צעק משהו והלך חזרה למשחק.

רק אחר כך הצלחתי לחבר את המילים שלו והבנתי שמסתבר שיש חוק שהוא לא כתוב אבל הוא ידוע מראש לאותם המקפיצים והוא אומר שהקו הראשון של המים שייך להם ולאנשי הצלחות המעופפות ולאנשי המטקות האולד סקול שהנוכחות שלהם לא מאיימת על איש וכולנו רגילים אליהם מימי ילדות, אותם ימי ילדות שהיינו הולכים לים לחפש שקט ורוגע ובאמת למצוא אותו. אותו ים שהיום הפך לשדה קרב שבשביל להיכנס למים לעשות טבילה רגע ולהתקרר קצת צריך לכנס את כלל המוחות ולתכנן תוכנית הסתערות, וכזאת שלא תהיה במגע עם האויב. בלי צלחת מעופפת ובלי כדור כדורגל שיפגע לך בראש כי בסה"כ את באה עם כוונות טובות.


עצוב לי עם העובדה שהים באיזה שהוא מקום הפך להיות שיקול עבורי, כן ללכת או לא? לקבל צלחת מעופפת או כדור לראש כן או לא? צפוף מידי? קורונה לא קורנה? די עם זה. הים שכולנו כל תקופת הסגר שלנו כלכך חיכינו לו בסוף הפך לאצטדיון טדי וזה לא מעניין אפאחד אם זה מפריע לך או לא ואם כן, גברת יש לך חול שלם וחם להיות בו אז קחי את עצמך ואת הדברים שלך לשם.

כשהטבע נותן לנו מהאוצרות שלנו אנחנו באמת יודעים לקחת ולשם כך הוא נועד, זה הטבע של הטבע, להעניק לנו. הוא מעניק ואנחנו לוקחים אבל אולי די להיות הילדים השמנים שלוקחים מנה כפולה ולא מתחלקים?

כולנו יודעים שאת הכדור הזה אנחנו לא נוכל לשנות, טבע זה טבע והוא לא תלוי ב"מתאים לי" או לא, חורף מגיע כשהוא צריך מים ואביב מגיע כשצריך שמש ועצים נותנים פירות ודשא לרוב זה לפרות. אבל עם הזמן למדנו גם כמה השפעה יש לנו עליו, ושלפעמים כשלא מעריכים הוא יודע להחזיר וללמד שוב - שלקחת זה גם לתת, שלקבל זה גם להעניק ושלהבין זה גם לחשוב.

לחשוב קצת מעבר להרגלים שלנו.
הכדור לגמרי בידיים שלנו,
תהיו רגישים אליו ותיהיו רגישים איתו.