פרשת השבוע כִּי־תֵצֵא מהפרשות , העשירות ביותר, במצוות בתורה. בין הדינים השונים בהם היא עוסקת מופיע אחד מחוקי המלחמה המורכבים ביותר בתורה  חוק "שבויה יפת תואר".

התורה מתארת מצב בו לוחם בשדה הקרב רואה אישה יפת תואר, בין שבויות המלחמה, וחושק בה מאד. החוק המקראי מחייב אותו לעצור, לא לגעת בה , להתאפק, להביא אותה לביתו, שם עליה להחליף שמלתה , לגלח שיערה, לגזוז ציפורניה להתאבל חודש ימים, ורק אחרי שיווכח שהוא עדיין רוצה בה יקח אותה לאשה כדין. במידה ומאס בה  חייב לשחרר אותה כאישה חופשייה.

חז"ל היו חלוקים בתפיסת החוק. יש שהביעו גישה ביקורתית : תקופת ההמתנה  לא נובעת  מחמלה אמיתית, אלא יותר היבט דתי-לאומי. דרך "לקרר" את תשוקתו של החייל ולמנוע נישואי תערובת.

אחרים ראו בחוק זה מוסרי-ערכי וביחס לעולם העתיק ,זהו חוק מהפכני. בזמן שהנורמות הקיימות היו אכזריות  התעללות , אלימות מינית, אונס, השפלה ועבדות באה  התורה ואומרת: אסור! גם בזמן מלחמה אסור לאבד צלם אנוש . צריך  להקל על השבויה, להתייחס אליה כבת אדם עם זכויות בסיסיות, לתת לה זמן, כבוד, מקום לאבל , להשלים עם המצב שנכפה עליה. אם אחרי שלושים יום עדיין ירצה בה ינשא לה ויעניק לה זכויות כפי שמגיע לכל אשה.
אם מאס בה והתחרט אסור לו להתעמר בה או למכור אותה , היא יוצאת לחופשי. נכון, זו לא שלמות מוסרית, אבל זהו ריסון משמעותי בתוך מציאות קשה של מלחמה.

בימים אלה מאז השבעה באוקטובר ולאחר כמעט שנתיים של שתיקה,  של הכחשה והתעלמות מהפשעים , מהזעוות ,מהאלימות המינית ומההתעללות הנוראה של מחבלי חמאס בנשים מהנובה ובחטופות בשבעה באוקטובר,
סופסוף הכיר האו"ם באופן רשמי בפשעי המין של חמאס והחליט להכניס את ארגון הטרור הרצחני ל"רשימה השחורה" של מבצעי אונס שיטתי ואלימות מינית בסכסוכים מזוינים.
ההכרה הזו היא לא רק הישג מדיני חשוב מאוד, אלא גם קריאת תיגר על כל מי שניסה להכחיש, לטשטש או להמעיט במעשים הנוראים. ההכרה שאונס ועינויים מיניים היו חלק מרכזי במסע הטרור של "השבת השחורה" היא חלק חשוב במאבק נגד הטרור ונגד חמאס
שהפר כל חוק  מוסרי-בינלאומי.

אך לצד ההכרה הזו, חשוב לי  לציין גם את השתיקה הארוכה של ארגוני נשים ברחבי העולם. אלה נשים שהציגו את עצמן כפמיניסטיות, כאלה שחרטו על דיגלן את המאבק למען זכויות נשים . באופן ציני , חסר כל ערכיות ומוסריות כשזה נגע לנשים ישראליות ויהודיות, הן בחרו להעלים עין, להכחיש או להתעלם. שתיקה שפגעה לא רק בקורבנות, אלא גם העניקה לגיטימציה לפשעים הנתעבים. כעת, לאחר ההכרה הרשמית, נחשפו המוסר הכפול ואולי האנטישמיות של אותם אירגונים במלוא קלונם.

דווקא עכשיו, כשחמישים חטופים  עדיין בשבי החמאס, והעולם באופן בלתי הגיוני נגדנו, המאבק לא יכול להיעצר כאן. עלינו להמשיך, להשמיע קול ברור ונחרץ עד שהאמת תישמע בכל מקום ועד שמבצעי הפשעים הנוראים האלה ייענשו וישלמו על מעשיהם.
אסיים  במסר  המקראי העמוק : גם במלחמה יש גבולות מוסריים והכוח לעולם לא מעניק רישיון להתעלל. עם ישראל, עוד מימי התורה, נדרש לנהוג אחרת  לראות את האדם גם במצב הקשה ביותר.
בסופו של דבר, חברה נבחנת לא רק לפי עוצמתה הצבאית, אלא בעיקר לפי האנושיות שהיא מצליחה לשמור גם ברגעי החושך הגדולים של האנושות.