שבוע שני לסגר השלישי, ראשון לשנת 2021, אבל מי בכלל הרגיש שעברה שנה כששום דבר לא באמת השתנה. אני באמת מקווה שהוא יהיה האחרון, מקווה שסיימנו עם זה. אני בתמימותי חשבתי שהברכה תגיע עם החיסון אבל כל מה שהגיע זה רק גשם שכן גם זו ברכה, אבל אני ציפיתי לברכה מהסוג בה אני אוכל לחבק את סבתא שלי.

חייבת לציין שהתרגלתי לסגרים, התרגלתי לבלות זמן בבית, לבשל, הכל בזמן שלי, בלי יותר מידי דאגות אך מצד שני, אני לא ישנה טוב בלילה, כאילו המוח שלי מעיר אותי בטענה שמשעמם לו, הוא כבר לא יודע איך לגוון לי את השינה כי אני לא חווה שום דבר חדש.

אז אולי התרגלתי לסגרים אבל אני לא רוצה בהם יותר, מאסתי. נמאס לי גם מזה שהחדשות הן שעתיים, זה מדכא, נמאס לי לדפדף בנטפליקס ולהתפשר על הסדרה הבאה שאני רואה. עייפתי מתמונות של אנשים בדובאי או באיי סיישל ומדיווחים בחדשות על דובאי, זה לא נותן לי תחושה שהייתי שם ובכנות, זה גם מוריד לי את החשק.

איבדנו מהמסתוריות של הדברים, הכל בחוץ, חשוף, אין יותר שום דבר שהוא שלנו. נמאס לי לראות אנשים בוכים בטלוויזיה, עסקים קורסים, חנויות שנסגרות ברחוב, נמאס לי ממשלוחים, משפחות שמתפרקות, נמאס לי. התקופה הזאת יכול להיגמר? האם היא תיגמר? אני ממש מאחלת לה לעוף מפה ולא לחזור.

החיים הם יותר מרק כמה מספרים שמציינים שנה, הם יותר מטרנדים חולפים בטיק טוק, הם יותר מתמונה הורסת באינסטגרם. אני מאמינה לכם שנהניתם, אני שמחה שכיף לכם, אני אאמין לכם גם אם לא תעלו את זה. אני גם אאמין לכם שיצאתם מבידוד / עשיתם חיסון / אתם בעלי דעה פוליטית / שתיתם קפה / אכלתם קרואסון אם לא תדווחו על זה. אפשר לשחרר קצת, אני יודעת שזה קשה, בעיקר כשכולנו נעולים בבית וכל מה שיש לנו זו הסיסמה המאוסה "יהיה בסדר בסגר".

הקורונה לקחה מאיתנו אנשים, חוויות, בתי קפה ומסעדות, את הקניון, את הנסיעות בכביש, את הברים, בילוי עם חברים, תשלום במזומן, ספורט, טיסות לחו"ל, שמחות של אנשים, להתלבש יפה, את הכיף שבסדרה חדשה, את הים, את הכיף שבקפה בצד הדרך, את הצניעות שלנו. היא לקחה מאיתנו הרבה אז לפחות שתואיל בטובה להחזיר לנו את האותנטיות שלנו, כי נראה שאיבדנו אותה.

נסיים בנימה אופטימית של תקווה. שיהיה פה קיץ 2021, רגיל, ישראלי, במחיר מופקע לגלידה ב-22 שקלים לארטיק קרח, קולנוע עם הריח המופלא של הפופקורן, לחות מגעילה, שוק פתוח, קורס צלילה באילת וטיולים בצפון, הופעה בערב במצדה וקיסריה עם שלמה ארצי.

שיהיה פה חופש גדול, צחוק של ילדים ואנשים שקמים ב-6 בבוקר בשביל לגלוש, בלי שוטרים על חוף הים כי הם פחות מתאימים לנוף, שיהיו אירועים ושמחות. לא יודעת אם את פסח נחגוג עם המשפחה, אבל אני מקווה שלפחות את הקיץ של 2021 נחגוג ביחד ולא בקפסולה.